בשנת 1995 הקימו יחד את הנתבעת 1. בשנת 1998 הקימו את הנתבעת 2 (להלן – צבאן טכנולוגיות), שהיא חברת בת של הנתבעת 1. הנתבעות 1-2 הוגדרו גם "קבוצת צבאן" ויקראו להלן – החברות. לתובע ולצ'אושו היו חלקים שווים בשתי החברות, ושניהם היו בהן מנכ"לים משותפים, גם אם תלושי השכר הונפקו רק על ידי אחת החברות (עמ' 36, ש' 30).
הסכמי העסקה בין התובע וצ'אושו לבין החברות נחתמו לראשונה ביום 15.6.2012, כאשר עד אז עבדו השניים כאמור, ללא הסכם כתוב (עמ' 41, ש' 20).
הסכם ההעסקה האחרון נחתם בין כל אחד מהם לבין החברות, ביום 9.9.13.
ברבות השנים, בין היתר על רקע קשיים שחוו החברות או מי מהן, החלו להתגלע קשיים בשותפות בין השניים ועלתה האפשרות כי ייפרדו דרכיהם.
כך, בין היתר, ביום 24.2.11, העלה צ'אושו על הכתב חלופות למתווים אפשריים לסיום השותפות של השניים בחברות.
ביום 3.9.13, במסגרת עימות נוסף בין התובע לצ'אושו, עלתה אפשרות לפירוק החברות מרצון, ככל שלא יגיעו להסכמות בדבר המשך פעילות משותפת.
ביום 8.9.13 העלה צ'אושו על הכתב מסמך שכותרתו "מתווה יציאה ממבוי סתום – שלום קר", בו העלה שוב אפשרויות לסיום השותפות בין התובע לצ'אושו.
לבסוף, ביום 16.2.14 חתמו הצדדים על שלושה הסכמים, שנועדו לסיים את השותפות שלהם בחברות, כדלקמן:
א.הסכם שכותרתו "מתווה רכישה מדורגת" – לפיו ימכרו מניות התובע בחברות לצ'אושו והוגדרו השלבים לביצוע ההסכם (להלן – מסמך המתווה). על הסכם זה נעמוד ביתר פירוט בהמשך דברינו.
ב."הסכם העמדת שירותים" – לפיו צבאן טכנולוגיות מתחייבת להעסיק את התובע כיועץ מיוחד למנכ"ל, החל מיום 1.6.16 ועד ליום 31.5.23 (להלן – הסכם העמדת שירותים). במהלך תקופה זו לא רשאית החברה להפסיק את עבודתו של התובע, אלא מחמת הפרה חמורה של חובת שמירת הסודיות, ואף במקרה של אובדן כושר עבודה ו/או פטירה, יחליפו בתפקיד אחד משאיריו. בתקופה זו ישולמו לתובע או לשאיריו תשלומים חודשיים בסך 24,700 ₪ נטו, בנוסף להפרשות סוציאליות ותשלומי חופשה, מחלה, הבראה ודמי מילואים.
כבר כעת נציין, כי מעדויות הצדדים ברור שהסכם העמדת השירותים לא נועד לקבל מהתובע שירותים ממש, אלא שמטרתו היתה העברת סכומים נוספים לתובע בגין רכישת המניות (ראו: עמ' 46, ש' 12).