מינלי נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ

פתיח

1. לפנינו תביעתה של גב' סבטלנה מינלי (להלן: התובעת), נגד מעסיקתה בתקופה הרלוונטית לתביעה - סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ (להלן: הנתבעת או החברה), שעיקרה תביעה לפיצוי בגין פיטורים תוך אפליה מחמת גיל. התובעת עותרת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי ממוני ולא ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח -1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) עקב אפליה מחמת גיל, ולפיצוי בגין מסירת תלושי שכר לקויים.

    

2. נציין כי מלכתחילה הוגשה גם תביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, כמתחייב על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד שהתובעת טענה כי חל על הצדדים. אולם בהמשך בירור התובענה, ולאחר קבלת עמדת ההסתדרות הכללית כי אין תחולה בענייננו לאותו הסכם, התובעת ויתרה על רכיב תביעה זה [עמ' 13, ש' 14-13]. כמו כן, התביעה לגמול שעות נוספות ולפיצויי הלנה, נזנחו על ידי התובעת ולא נזכרו בתצהירה ובסיכומיה, ולפיכך לא נדרש לרכיבים אלו.

3. עוד נציין, כי להגשת התביעה דנן, קדמה הגשת תביעה אחרת שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת [סע"ש 32620-06-13]. באותה תביעה יוצגה התובעת על ידי ב"כ אחר, שייצג גם את חברתה לעבודה, שפוטרה אף היא מהעבודה בנתבעת בסמיכות זמנים לפיטורי התובעת. עיקר רכיבי התביעה הראשונה היו שונים מרכיבי התביעה הנוכחית, והיא נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 12.12.13. בסיכומיה, טענה הנתבעת לראשונה, כי היה על התובעת להגיש בקשה נפרדת לפיצול סעדים, מעבר לזו שנזכרה בסעיף 47 לכתב התביעה. זאת, לאחר שלא היתה לכך כל התייחסות בכתב ההגנה כמו גם בתצהירי ההגנה או בבקשות השונות שהוגשו במסגרת ההליך שלפנינו. מכל מקום, תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 (להלן – התקנות) העוסקת בפיצול סעדים אינה חלה כאשר אין מדובר באותה עילה ו/או בסעדים הנובעים מאותה עילה. כפי שנפסק, תקנה 26 לתקנות לא חלה, וממילא לא נדרש היתר לפיצול סעדים, בנסיבות בהן עילת תביעה אחת היא תביעת שכר במובנה הרחב אשר עילתה קמה מיחסי עבודה ועילת התביעה השניה נובעת מסיום יחסי העבודה [ראו למשל: בר"ע (ארצי) 48331-05-18 מלם-תים בע"מ נ' פרידה דוד (ניתן ביום 29.6.2018) והאסמכתאות שם]. בענייננו, ולאחר שהתובעת ויתרה על התביעה לפיצוי בגין חלף הפרשות לקרן השתלמות, עילת התביעה הראשונה עוסקת בתביעת שכר (חלף הפרשות לפנסיה; חלף הפרשות לקרן השתלמות; החזר תשלום עבור ארוחות), בעוד שהתביעה דנן עוסקת בעילת תביעה הנובעת מסיום יחסי העבודה (פיטורים שלא כדין; פיצוי ממוני ופיצוי לא ממוני בגין אפליה בפיטורים; פיצוי לא ממוני בגין מסירת תלושים לא תקינים). מכאן, שמדובר בשתי עילות שונות ועל כן התובעת לא נדרשת להיתר לפיצול סעדים.

   זאת ועוד. בענייננו, אין מדובר בתביעה שניה בעוד הראשונה תלויה ועומדת, או כזו שכבר נדונה לגופה, אלא הגשת תביעה לאחר שהתביעה הראשונה נמחקה בהסכמה ולא נקבע כל ממצא לגבי איזה מרכיביה וללא שנקבעו תנאים כלשהם להגשת התביעה בשנית. כפי שנקבע בבר"ע (ארצי) 15617-12-12 HIRCA ELENA נ' רימס אינטרנשיונל בע"מ (ניתן ביום 14.1.2013) "לעניין זה, מושכלות ראשונים הם כי מחיקת תביעה, להבדיל מדחייתה, אינה מהווה (אלא במקרים חריגים) מחסום בפני הגשת אותה התביעה בשנית (זוסמן, בפסקה 329). לפיכך, לא הייתה כל מניעה כי המבקשת תחזור ותחדש את תביעתה הראשונה בכל שלב (בכפוף לטענות הגנה כגון התיישנות וכד'). בנסיבות אלה לא ניתן לראות את התביעה הראשונה כתביעה שמוצתה, וממילא ניתן היה לכלול את רכיביה במסגרת התביעה הנוכחית, מבלי לבקש היתר לפיצול סעדים." (ההדגשות במקור – א.ר.).

   על כן, בענייננו, התובעת כלל לא נזקקה להיתר לפיצול סעדים.

    

4. להלן נפנה להצגת העובדות הרלוונטיות, כפי שהוכחו בפנינו, ותמצית טענות הצדדים. לאחר מכן נכריע ברכיבי התביעה השונים, כסדרם.

    

   העובדות ותמצית טענות הצדדים

    

5. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בייצור מוצרי פלסטיקה בהזרקה ומעסיקה כ – 500 עובדים במפעל ובמשרדים. הנתבעת מייצאת את מוצריה למדינות שונות ברחבי העולם.