הסתדרות העובדים הלאומית ואח' נ' מכבידנט בע"מ

1.בהחלטה מיום 23.1.18 נקבע כי התובענה דנן היא בקשת צד בסכסוך קיבוצי. משכך, הסמכות המקומית לדון בבקשה כזו תיקבע בהתאם להוראת תקנה 1א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין בסכסוך קבוצי), התשכ"ט – 1969 (להלן – תקנות סדרי הדין בסכסוך קבוצי).

2.במהלך הדיון מיום 23.1.18, לאחר שהמשיבה טענה כי אין לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה סמכות מקומית לדון בבקשת הצד, התבקשה המשיבה להציג נתונים בדבר כמות העובדים המועסקים על ידה במחוזות השונים של בתי הדין לעבודה. על פי נתונים שהוצגו על ידי המשיבה בדיון מיום 23.1.18, המשיבה מעסיקה עובדים על פי החלוקה הבאה : במחוז הצפון – 99 עובדים; במחוז חיפה – 331 עובדים; במחוז תל אביב והמרכז – 1,531 עובדים; במחוז הדרום – 347 עובדים; ובמחוז ירושלים – 162 עובדים. סה"כ מעסיקה המשיבה 2,470 עובדים. מנתונים אלו עולה כי במחוז תל אביב והמרכז מועסקים 62% מהעובדים; במחוז דרום – 14%; במחוז חיפה – 13%; במחוז ירושלים – 6.5% ובמחוז הצפון – 4%.

3.הסכסוך עליו נסבה בקשת הצד אינו מתמקד רק בעצם תקינות פיטוריה של דורית זינו. אין לומר כי הגב' זינו או עובדים אחרים באזור חיפה הם העובדים היחידים המעורבים בסכסוך. טענת הסתדרות העובדים הלאומית הינה כי פיטוריה של דורית זינו, המשמשת כסגנית יו"ר ועד העובדים במשיבה, פוגע באופן ישיר בהתארגנות העובדים במשיבה וגורם להפרעה בפעילות השוטפת של ועד העובדים (סעיף 65 לבקשת הצד). לאור זאת יש לקבוע כי העובדים המעורבים בסכסוך הם כלל עובדי המשיבה (אף אם ההסכם הקיבוצי המיוחד לא חל עליהם). זאת, משאין לפגוע בזכות ההתארגנות שלהם. משיש לקבוע כי בקשת הצד מעלה סכסוך הנוגע לכלל עובדי המשיבה, הרי חלק ניכר מעובדים אלו אינו עובד במחוז חיפה, כי אם באזור תל אביב והמרכז. משכך, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה אין סמכות מקומית לדון בבקשת הצד. מעבר לדרוש יצויין כי הליכים קיבוציים קודמים בין הצדדים התנהלו אף הם בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סעיף 19 לבקשת הצד).

4.העובדה כי בקשת הצד נסבה גם על פיטוריה של דורית זינו, אשר הועסקה בסניף המשיבה בקרית אתא (אזור המצוי בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה) אינה משנה מסקנה זו. זאת מאחר ולא על בסיס מקום עבודתה של דורית זינו תיקבע הסמכות המקומית, אלא על פי הוראת תקנה 1א תקנות סדרי הדין בסכסוך קבוצי.

5.אחד מהטעמים שהעלו המבקשות לקיום הדיון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה היה כי גם אם לבית הדין הזה אין סמכות מקומית לדון בבקשת הצד, הרי לאור הדחיפות בהכרעה בבקשה לסעדים זמניים, על בית הדין להכריע בה אף ללא שקנה סמכות מקומית. אלא שהצדדים ביקשו במהלך הדיון ביום 23.1.18 כי בית הדין לא יכריע בבקשה לסעד זמני על מנת ליתן להם שהות לבוא בדברים ביניהם. בכך אין פסול, אלא שמעת שהצדדים פנו להידבר ביניהם ומאחר ולבקשתם לא הוקדש הדיון שהתקיים ביום 23.1.18 להכרעה בבקשה לסעד זמני, אין לומר עוד כי אותו טעם שהעלו המבקשות בענין הסמכות המקומית תקף עוד.

6.לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הסמכות המקומית לדון בבקשת הצד, לרבות בבקשה לסעדים זמניים, מסורה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ומשכך אני מורה כי בקשת הצד (לרבות הבקשה לסעד זמני) תועבר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ח, (04 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.