ס' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

מבוא

1. התובע, יליד 25.9.82, נפגע בתאונת דרכים מיום 3.2.12, בהיותו הולך רגל.

2. לטענת התובע, ביום 3.2.13 בסמוך לשעה 18:00, עת הלך ברח' הבנאי בחולון, רכב לבן שהגיע במהירות פגע בו וברח. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו ונגרם לו שבר ברגלו. נהג שעבר במקום הזמין משטרה ואמבולנס והתובע פונה לבית החולים אסף הרופא שם טופל, נותח ואושפז.

3. בבית החולים אובחן התובע כסובל מחבלות רבות ובצילום הודגם "שבר ספירלי שליש דיסטלי טיביה מימין וראש פיבולה". ביום 5.2.12 עבר התובע ניתוח לקיבוע השבר באמצעות מסמר תוך לשדי. התובע אושפז בבית החולים עד ליום 7.2.12 ושוחרר עם הנחיות להמשך טיפול וביקורת. כמו כן הומלץ לתובע ליטול חופשת מחלה של 60 ימים.

4. הנתבעת מכחישה את קרות הארוע כמו גם את היותו תאונת דרכים. מכאן שהצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

   ראיות הצדדים

5. התובע מצידו הגיש תצהיר עדות ראשית שלו, בו תיאר את נסיבות קרות התאונה כמו גם את נזקיו הנטענים, תוך צירוף מספר מסמכים.

6. הנתבעת מצידה הגישה כראיות מטעמה מסמכים רפואיים. תחילה ביקשה התובעת לחקור את המומחה. המומחה נפטר בינתיים אולם הנתבעת לא עתרה להחליפו.

7. מכאן, שבדיון שהתקיים נחקר רק התובע והצדדים סיכמו את טענותיהם.

   שאלת האחריות

   טענות התובע

8. בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע, התייחס התובע לנסיבות התאונה בקצרה ולמעשה לא הרחיב הרבה מעבר לתיאור התמציתי שנכתב בכתב התביעה.

9. לגרסת התובע, ביום 3.2.12 הוא נכנס לישראל באמצעות הדרכון הירדני שלו לצורך חיפוש עבודה. בסביבות השעה 18:00 עת הלך ברח' הבנאי באזור חולון, רכב לבן הגיע במהירות, פגע בו וברח וכתוצאה מכך נפגע קשות בכל חלקי גופו ונגרם לו שבר ברגל ימין. לטענתו, מיד לאחר התאונה הועבר באמבולנס לבית החולים אסף הרופא.

10. דברים כאמור נרשמו גם בטופס ההודעה על התאונה של משטרת ישראל (העמוד השני לנספח א' לתצהיר), שם גם נרשם, כי לאחר שנפגע סימן התובע לרכבים העוברים שיעצרו. אחד מהם אכן עצר ונהגו התקשר לאמבולנס ולמשטרה. יצוין, כי לא נרשם תאריך על ההודעה . בטופס המידע של המשטרה על נתוני התיק נרשם 4.11.12 (העמוד הראשון לנספח א').

11. בדו"ח מד"א מיום התאונה (נספח ב' לתצהיר התובע) נרשם שהתובע נבדק בשעה 6:40. בהערות נרשם: "מדובר בתאונת דרכים פגע וברח, בהגעה הנפגע שוכב על הכביש בבדיקה התלונן על כאבים ברגל ימין. הנפגע תושב ירדן פונה עם חשד לשבר בשוק רגל ימין להמשך טיפול".

12. בסיכום האישפוז של בית החולים אסף הרופא נרשם, בין השאר, כי התובע הוא "עובד זר מירדן" וכי "ביום קבלתו נפגע בת"ד, כהולך רגל".

13. הנתבעת צירפה במסגרת המסמכים הרפואיים שהגישה, גם את התעודה הרפואית מחדר המיון, ממועד הגעתו של התובע למקום בשעה 19:00. גם שם נרשם כי התובע הוא הולך רגל שנפגע מרכב חולף.

14. בסיכומיו טען התובע כי עדותו, שלא נסתרה, בצירוף המסמכים שצורפו לתצהירו שכונו על ידו בענין זה "3 גרסאות של גורמים חיצוניים בזמן אמת", יש בהם כדי לקבוע כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את קרות התאונה במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי.

    טענות הנתבעת

15. הנתבעת מצידה טענה כי לטעמה לא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו. לטענתה, מדובר בעדות יחידה הנדרשת לנימוקים על מנת שניתן יהיה להסתמך עליה.

16. לטענת הנתבעת, גרסתו של התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו היתה לקונית וחסרה. התובע נמנע מלציין (עובר לחקירתו) כי התאונה ארעה באזור התעשיה בחולון. "רב הנסתר על הנגלה מה עשה התובע באזור בשעות ערב באזור שהוא שומם" טענה הנתבעת.

17. כאמור, בחקירתו הבהיר התובע (עמ' 2 ש' 14) כי התאונה ארעה באזור התעשיה בחולון. לטענתו "לקחתי מונית מבאב עמוד ולקחו אותי לאזור התעשיה בחולון". הנתבעת סברה, כאמור, כי מדובר בפרט משמעותי שהנתבע השמיט מתיאוריו קודם להודאתו זו והמשיכה בחקירתה בענין כדלקמן:

    "ש. עכשיו מתגלית האמת. באזור התעשיה כמעט ואין אף אחד, לא אנשים ולא חנויות ולא כלום.

    ת. בסביבות השעה 14:00, 14:30 הסתובבתי בחולון וחיפשתי עבודה. אני הייתי בחולון, הסתובבתי בחולון...

    ש. שאלתי אותך האם נכון שביום שישי בשעה שש בערב באזור התעשיה בחולון אין אף אחד?

    ת. הסתובבתי, הסתובבתי... רציתי למצוא עבודה...".

     

18. עוד הבהיר התובע בחקירתו, כי הרכב הגיע מקדימה, נסע מהר פגע בו ואף העיף אותו. בנוסף הבהיר התובע שבמועד התאונה לא אחז בידו בהיתר כניסה לישראל אלא בדרכון ירדני.

    לטענת הנתבעת פצעי השפשוף שאובחנו בחדר המיון אינם תואמים את גרסת התובע כי רכב פגע בו במהירות רבה ואף העיף אותו. עוד טוענת הנתבעת כי נמצאנו למדים שלתובע לא היה אישור כניסה לישראל במועד התאונה וכי לא היה לו רשיון עבודה בישראל.

19. בנוסף מצביעה הנתבעת על כך שבאישור המשטרה שהוגש לא צוין התאריך בו הוגשה ההודעה והמיקום שנרשם שם הוא אזור תל אביב וכי אין אנו יודעים מי רשם את מה שנרשם בדו"ח מד"א.

    שאלת האחריות - דיון והכרעה

20. לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את קרות התאונה, במאזן ההסתברויות המספיק בתביעה אזרחית.

21. אכן עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, אולם היא אינה עומדת בגפה. מצטרפים אליה מסמכים שונים שנרשמו בסמוך מאד (בסביבות שעה) לאחר קרות התאונה, דו"ח מד"א, כמו גם התעודה הרפואית מחדר המיון (ובהמשך לה סיכום האישפוז). מסמכים אלה יש בהם כדי לתמוך בגרסת התובע, שלא נסתרה.

22. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לפיה פציעותיו של התובע (שפשופים) אינן מתאימים למנגנון קרות התאונה כפי שנטען על ידי התובע. התובע סבל גם משבר ברגלו. יותר מכך, מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עולה כי המומחה, שלא נחקר על חוות דעתו כאמור, מצא למעשה הלימה בין פגיעותיו של התובע ומנגנון פגיעתו בכותבו בפתח הדברים, כי "חבלה מסוג זה (אנרגיה גבוהה) גורמת נזק הן לעצם, והן לרקמות הרכות סביב (עור, שרירים, גידים, כלי דם, עצבים וכו')".

23. לא הוכח בפני מה מצב התנועה (אנשים וכלי רכב) בשעות הערב באזור התעשיה בחולון, גם לא בימי שישי ומכאן שלא מצאתי שיש מקום להסיק כי היתה במקום תנועה דלילה או כי לא היתה לתובע כל סיבה להיות שם בשעה בה היה, במיוחד כאשר התובע הסביר שהגיע למקום זמן רב קודם לכן.

24. גם שאלת קיומו של רשיון עבודה של התובע במועד התאונה או של היתר כניסה לישראל (מעבר לדרכון הירדני שברשותו), אין בה, לטעמי, כדי להשליך על שאלת עצם קרות התאונה ואין בה גם כדי לשלול את זכותו של התובע להגיש תביעה בגינה. לא מצאתי כי המקרה שבנדון דומה לזה שנדון ברע"א 7959/09 אטבישה נ' קרנית (12.5.10), ולו מן הטעם כי לא הוכח בפני כי התובע עבר עבירה מסוג פשע.

25. בנסיבות אלה אין לי אלא לקבוע כי התובע נפגע בתאונת דרכים מסוג "פגע וברח", כפי שתיאר בעדותו וכי הוא זכאי על כן לפיצוי בגין נזקיו בהתאם לדין.

    שיעור הנזק

    המומחה מטעם בית המשפט – נכותו הרפואית של התובע

26. כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה מונה ד"ר אפרים ליבנר, שנתן את חוות דעתו ביום 14.10.15.

27. בחוות דעתו ציין המומחה, בין השאר, כי התובע "מתהלך עם מקל ביד ימין. בהליכה ללא מקל צליעה ימנית ניכרת", כי הוא סובל מדלדול שרירים בשוק ימין, א-סימטרייה קלה בתנועות הברכיים, רגישות מקומית קלה בצלקת בקדמת ברך ימין ורגישות מקומית מעל ראשי הברגים. המומחה מצא בבדיקתו, כי השבר ממנו סבל התובע מחובר בציר תקין, אולם ישנה הפרעה בברך ובשוק, כאמור.

28. בפרק הדיון סיכם ד"ר ליבנר את מצבו של התובע כדלקמן:

    "למר ס' הפרעה בתפקוד רגל ימין לאחר שבר שוק ימין שקובע ניתוחית.

    חבלה מסוג זה (אנרגיה גבוהה) גורמת נזק הן לעצם, והן לרקמות הרכות סביב (עור, שרירים, גידים, כלי דם, עצבים וכו').

    השבר אומנם התחבר, אך הריפוי הן של העצם והן של הרקמות הרכות אינו מושלם.

    הנזק מתבטא בין השאר בעיוות הגרמי, בקיצור, בדלדול השרירים ובצלקות. ההפרעה התפקודית מתבטאת באופן אובייקטיבי בצליעה, ברגישות ובהגבלה בברך.

    מומלץ לשקול ניתוח להוצאת אמצעי הקיבוע, שכן זה עשוי להיטיב את מצבו, אם כי לא ישנה את נכותו. ניתוח מסוג זה נעשה באישפוז יום וכרוך באישפוז של יום אחד ובאי כושר של כשבועיים".

29. בהתאם לחוות דעת המומחה לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% "לפי סעיף 35(1) של המל"ל, בין (ב') ל-(ג')". בהתאם לחוות הדעת, "נכות זו משקפת את כלל הפגימות".

30. עוד קבע המומחה כי יש להעניק לתובע נכויות זמניות למשך 7 חודשים כדלקמן: נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 3 חודשים, נכות זמנית בשיעור של 50% למשך חודשיים ונכות זמנית בשיעור של 25% למשך חודשיים נוספים.

31. המומחה הוסיף, כי במידה שהתובע יעבור ניתוח להוצאת המסמר הוא צפוי לאי כושר זמני בשיעור של 100% במשך כשבועיים.

    נכותו התפקודית של התובע והגריעה מכושר ההשתכרות

32. לטענת התובע בתצהירו, מאז התאונה הוא סובל מכאבים ורגישות, במיוחד לאורך רגל ימין ושוק ימין. כמו כן הוא סובל ממגבלות תנועה, בין השאר, בהליכה, בירידה במדרגות ובעמידה. התובע סובל גם מצליעה ונעזר במקל הליכה.

33. התובע הבהיר, כי השלים את לימודיו עד כיתה י' וכי אין לו הכשרה מקצועית. לטענתו, עובר לתאונה עבד בעבודות פיזיות ועבודות כפיים, בעיקר בעבודות נגרות ובצבע עץ.

34. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ליבנר קבע כאמור בחוות דעתו, כי השבר ממנו סבל התובע אומנם התחבר, אך הריפוי הן של העצם והן של הרקמות הרכות אינו מושלם, כאשר הנזק מתבטא בין השאר בעיוות הגרמי, בקיצור, בדלדול השרירים ובצלקות. כפי שקבע המומחה "ההפרעה התפקודית מתבטאת באופן אובייקטיבי בצליעה, ברגישות ובהגבלה בברך". נוכח האמור העמיד המומחה את נכותו הצמיתה של התובע על 15% באופן המשקף, לדבריו, את "כלל הפגימות".

35. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות בענין, לרבות קביעות המומחה כאמור ואופי עבודתו של התובע, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן הנכות הרפואית ממנה סובל התובע משקפת את הנכות התפקודית ממנה הוא סובל.

36. כפי שנקבע עוד בע"א 3049/93 ג'ורג'יסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792, כנקודת מוצא, נכות רפואית אורטופדית משקפת בדרך כלל גם את הנכות התפקודית (עמ' 799):

    "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור % 20 עקב פגיעה בתחום האורתופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך".

37. יצוין, כי בעוד התובע הדגיש את ההשלכה התפקודית של הנכות שנקבעה לו ואף טען כי יש להעמידה על שיעור גבוה מזו הרפואית, הנתבעת לא טענה כלל לענין זה. מכל מקום, לא מצאתי כי מתקיימות בעניננו נסיבות שיש בהן כדי להביא למסקנה שיש לסטות מנקודת המוצא כאמור ולפיכך אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע זהה בשיעורה לנכותו הרפואית והיא משקפת גם את שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע, וזאת בשים לב לאופי פגיעתו, כעולה מחוות דעת המומחה ומאפייני עבודתו, שהיא עבודת כפיים.

    בסיס השכר

38. כאמור, התובע השלים את לימודיו עד כיתה י', אין לו הכשרה מקצועית ועובר לתאונה עבד בעבודות פיזיות ועבודות כפיים, בעיקר בעבודות נגרות וצבע עץ.

39. לטענת התובע, עובר לתאונה עבד בנגרייה ברמאללה ובנגריה בשם "פונטיק שיווק בנקודות מכירה בע"מ", והשתכר סך של 4,500 ₪ לחודש. התובע צרף לתצהירו שיק על סך 4,000 ₪ משוך על חברה זו מיום 30.6.11.עוד צרף התובע לתצהירו אישור בשפה הערבית, מיום 8.12.15 מאת הנגר חאלד ראג'ב לפיו התובע עבד אצלו בנגריה מיום 1.9.11 ועד 31.12.11 והשתכר סך של 4,500 ₪ לחודש.

40. התובע טוען, כי לאחר התאונה לא עבד במשך 6 חודשים ולאחר מכן חזר לעבודתו באופן הדרגתי וכיום הוא עובד בעבודות מזדמנות באופן חלקי (בנגרות ומכירת ירקות) ומשתכר סך של כ-2,500 ₪. בהקשר זה צרף התובע לתצהירו אישור בשפה הערבית מנגריית עאבוד לפיו עבד בנגריה מתאריך 1.1.15 ועד 28.4.15 והשתכר בין 1,300 ו-2,200 ₪ לחודש.

41. לטענת הנתבעת, גם בענין עברו התעסוקתי, רב הנסתר על הנגלה. לטענתה התובע שותק ביחס לתקופות עבודתו ולאופי עבודתו והמסמכים שצרף לתצהירו אינם קבילים משלא הובא לעדות מי שכתב אותם. בענין זה אף סבורה הנתבעת שיש מקום להחיל את הכלל הראייתי בענין אי הבאת עדות רלבנטית. ביחס לשיק שצורף טוענת הנתבעת כי היה על התובע לצרף אישור אודות הפקדתו. לטענת התובעת התובע לא הבהיר האם עבד במועד התאונה, מה בדיוק עשה ומתי הפסיק לעבוד. מכאן, טוענת הנתבעת, שהתובע כשל להוכיח את עצם השתכרותו. לטענת הנתבעת כך הוא גם ביחס לשכרו הנוכחי של התובע. לטעמה, לא ניתן לראות באישור שצורף ביחס למספר חודשים בשנת 2015 כדי להוות אסמכתא או ראיה לרמת הכנסתו של התובע נכון להיום.

42. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי התובע אף לא הציג כל ראיה לשכר ברשות הפלסטינית ולפיכך היא עותרת לקבוע את בסיס שכרו בהתאם לקביעתו של כב' השופט זילברטל ברע"א 1716/16 פלוני נ' פלוני (19.5.16), לפיה שכרו הממוצע של תושב הרשות הפלסטינית עומד על סך של 2,000 ₪.

43. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה שיש להעמיד את בסיס שכרו של התובע על סך של 2,300 ₪, הן לעבר והן לעתיד ואפרט.

44. צודקת הנתבעת בטענתה שהתמונה הראייתית ביחס להשתכרותו של התובע עובר לתאונה, כמו גם לאחריה נותרה חסרה מאד. התובע עצמו בעדותו אינו מפרט את העבר התעסוקתי שלו במידה שהיה מצופה ממנו וגם מהמסמכים הבודדים שצירף לא ניתן לשזור תמונה מלאה ביחס לתעסוקתו. צודקת הנתבעת גם בטענתה כי במיוחד בנסיבות אלה, היה מצופה מהתובע לתמוך את עדותו בענין גם בעדותם של מי שטען שהועסק על ידם בשכר כזה או אחר לפרקי זמן קצובים כאלה ואחרים.

45. גם מבלי להתייחס לשאלת קבילותם (כראיה לתוכנם) של המסמכים שצרף התובע בענין זה, הרי שכל שעולה מהם הוא שבשנה שקדמה לתאונה (2011) קיבל בחודש יוני שיק בסך 4,000 ₪ מחברת "פונטיק" וכי בחודשים ספטמבר עד דצמבר השתכר סך של 4,500 ₪ בנגרית חאלד ראג'ב, אצלה סיים לכאורה את עבודתו חודש לפני התאונה. יש לזכור שחודש מאוחר יותר, במועד שנפגע בתאונה, חיפש התובע לגרסתו עבודה בחולון.

46. לאחר התאונה טען התובע כי לא עבד במשך 6 חודשים וחזר לעבודה הדרגתית, עד שכיום הוא משתכר 2,500 ₪ לחודש. התובע לא צרף כל ראיה להשתכרות זו. התובע צירף אישור לפיו בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2015 עבד בנגרית עאבוד בה השתכר בין 1,300 ו-2,200 ₪ לחודש.

47. יצוין, כי אף שמועד ההוכחות בתיק התקיים בשנת 2017, לא ביקש התובע לעדכן את תמונת מצבו התעסוקתי או לצרף אסמכתאות נוספות. יש לציין בהקשר זה כי תחשיבי הנזק שהוגשו, שהתובע ביקש להסתמך עליהם בסיכומיו, נכונים לסוף שנת 2015.

48. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את עמדת הנתבעת לפיה יש לקבוע את בסיס שכרו של התובע בהתאם לשכר הממוצע בשטחי הרשות הפלסטינית כפי שנקבע בפסיקה (כדוגמת פסק דינו של כב' השופט זילברטל בענין פלוני הנזכר לעיל, כן ר' ע"ע 8960/06 טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (05.05.10)). כמבואר לעיל, לא מצאתי שיש באפשרותי לקבוע את בסיס שכרו של התובע, בין אם עובר לתאונה ובין אם לאחריה, בהתאם לראיות שהובאו עלי ידו.

49. יחד עם זאת, ונוכח גרסתו של התובע, המקובלת עלי, לפיה השתכר במספר חודשים מסוים סכומים גבוהים יותר, מצאתי לחרוג במקצת מהשכר הממוצע ולהעמידו על הסך של 2,300 ₪ לחודש (השווה: פסק הדין בענין פלוני, לעיל).

    כאב וסבל

50. חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל נעשה בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976. בהתחשב בנכותו של התובע ובהתחשב בכך שהיה מאושפז במשך 5 ימים, סכום הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 28,800 ₪.

    הפסד השתכרות בעבר

51. כמבואר לעיל, מומחה בית המשפט קבע לתובע 7 חודשים של נכות זמנית: 3 מהם 100%, שניים 50% ושנים נוספים 25%.

52. התובע טען כאמור כי לא עבד במשך 6 חודשים והציג אישור לכך שהשתכר בתחילת שנת 2015 (במשך 4 חודשים) בין 1,300 ל-2,200 ₪. כמבואר לעיל, תמונת עברו התעסוקתי של התובע לא הובררה די צרכה, דבר שיש בו כדי להשליך על פסיקת הפיצוי בגין הפסדי השתכרותו בעבר.

53. בנסיבות אלה מצאתי לפסוק לתובע בגין הפסדי העבר בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו לו למשך 7 חודשים ובהתאם לבסיס השכר שנקבע, סך של 10,350 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה עומד הסכום, במעוגל, על סך של 11,000 ₪.

54. ביחס לתקופה שלאחר מכן, החל מספטמבר 2012 ועד היום (66 חודשים), מצאתי לפסוק לתובע הפסדי השתכרות לעבר בהתאם לנכות הצמיתה שנקבעה ולבסיס השכר שנקבע בסך 22,770 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה עומד הסכום, במעוגל, על 23,000 ₪.

    פגיעה בכושר השתכרות 

55. את חישוב הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע יש לחשב בהתאם לבסיסי השכר ולשיעור הנכות התפקודית, כפי שנקבעו לעיל.

56. בהתחשב בכך שהתובע הוא תושב הרשות הפלסטינית, נשאלת השאלה עד איזה גיל יש לחשב את אובדן כושר השתכרותו העתידי של התובע.

57. הצדדים לא טענו בפני לענין זה. בתחשיב הנזק מטעמו ערך התובע את החישוב עד גיל 67 מבלי להבהיר מדוע בחר לעשות כן. הנתבעת לא התייחסה לענין זה כלל.

58. לא אחת נטען על ידי צדדים כי גיל היציאה לפנסיה בשטחי הרשות הפלסטינית עומד על 60 (ר' למשל רע"א 3527/15 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אבו שמסיה (1.11.16)). בענייננו כאמור לא טענו הצדדים בענין זה וממילא לא הביאו ראיות לכך.

59. בהתחשב בטיב וסוג עבודתו של התובע סביר בעיני שהתובע לא יתמיד בעבודתו עד גיל 67. לפיכך, בנסיבות הענין מצאתי לקבוע כי גיל פרישתו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין הפסדי השכר לעתיד יעמוד על 64.

60. לפיכך, הפיצוי בגין הפסדי שכרו של התובע לעתיד, בהתחשב בבסיס השכר, בשיעור נכותו ובגיל פרישתו מהעבודה (מקדם 224.5254), יעמוד על סך של 78,000 ₪ במעוגל.

61. אציין, כי הצדדים לא התייחסו גם לשאלת ההפרשות לפנסיה ברשות הפלסטינית, כמו גם לשאלת שיעור ההיוון של הפיצויים ביחס לסכום שנפסק. לפיכך, לא מצאתי לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין אובדן פנסיה ואת שיעור ההיוון הותרתי כפי שהוא ביחס לאזרחי ישראל.

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

62. לטענת התובע, לאחר התאונה הוא היה מרותק למיטתו ונזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו ובעיקר אחיו שסייע לו בביצוע פעולות יומיומיות. לטענתו הוא נזקק לעזרת בני משפחתו גם היום. התובע לא צרף ראיות לתמיכה בטענות אלה, לרבות לא תצהיר של אחיו, שסייע לו.

63. לטענת הנתבעת, נזקיו של התובע לעבר הם בבחינת נזק מיוחד שלא הוכח ועל כן אין לפסוק לו בגינם דבר.

64. צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע לא צרף כל ראיה לתמוך בטענה שנזקק לעזרה מוגברת לאחר התאונה. יחד עם זאת, בהתחשב בשבר ממנו סבל התובע ובנכות הזמנית הממושכת שנקבעה לו בגינה, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת הזולת בעבר, על פי אומדן, בסך של 3,000 ₪. בפסיקת פיצוי זה התחשבתי גם בעובדה כי הסיוע שניתן לתובע ניתן לו בשטחי הרשות הפלסטינית ולא בישראל.

65. לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרה לעתיד. בחלוף שנים מתום תקופת ההחלמה, בגינה גם הוענקו לתובע נכויות זמניות, לא מצאתי שהעזרה לה יזדקק התובע תחרוג מזו המקובלת בין בני משפחה בנסיבות אלה.

    הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד

66. התובע טען בתצהירו כי נשא בעלות הוצאות רפואיות רבות בתחומי הרשות הפלסטינית, לרבות ביקור בבית חולים ואצל מומחים רפואיים פרטיים, טיפולי פיזיוטרפיה, צילומים ומשככי כאבים. התובע הוסיף וטען כי נזקק לנסיעה במוניות כדי להגיע לטיפולים השונים במיוחד לאור העובדה שתחבורה ציבורית אינה זמינה בקרבת ביתו. עוד טען התובע כי הוא יזדקק לניתוח נוסף, בהתאם לחוות דעת המומחה.

67. גם בענין זה טענה הנתבעת כי התובע כשל מלהוכיח את נזקיו. לענין הוצאות הניידות הוסיפה וטענה הנתבעת כי אין ראיה לכך שהתובע נזקק או יזדקק להוצאות נסיעה מוגברות ואין ראיה לעלותם בהתחשב בכך שמדובר בתושב רשות פלסטינית.

68. גם כאן צודקת הנתבעת בטענה כי התובע לא צרף ולו שמץ של ראיה בעניינים אלה. יחד עם זאת, בתהחשב באופי ובטיב פגיעתו של התובע מצאתי שישי מקום לפסוק סכום לתובע פיצוי בגין הוצאותיו לרבות הוצאות ניידות לעבר, על דרך האומדן.

69. לענין הניתוח עליו המליץ המומחה, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת שאין מקום לייחס לו משמעות מאחר שלדעת המומחה לא ישנה הדבר את שיעור נכותו של התובע אלא רק יטיב עם מצבו. לטעמי זכאי התובע להיטיב את מצבו גם אם לא צפויה להיות לכך השלכה על שיעור הנכות שנקבע לו. אלא שהתובע אינו זכאי לבצע ניתוח זה בשטחי ישראל ובכל מקרה לא הביא כל ראיה לעלותו, לא בישראל ולא בשטחי הרשות הפלסטינית. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי התובע זכאי לעלותו של ניתוח זה מצאתי שיש מקום לפסוק לו גם בענין זה פיצוי על דרך האומדן.

70. בסך הכל בגין הוצאות התובע, לרבות ניידות וכן תשלום בגין הניתוח שהומלץ מצאתי לפסוק לתובע פיצוי, על דרך האומדן, בסך כולל של 5,000 ₪.

    סיכומם של דברים

71. על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה כדלקמן:

    כאב וסבל28,800 ₪

    הפסדי השתכרות בעבר34,000 ₪

    הפסדי שכר לעתיד78,000 ₪

    עזרת הזולת3,000 ₪

    הוצאות וניידות5,000 ₪

72. בסה"כ תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 149,000 ₪ במעוגל.

73. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו (אגרת בית המשפט) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ.

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.