החלטה
לפנינו מתדיינים הצדדים בתביעת הגרושין שהוגשה ע"י האשה ביום 30.3.2007.
בתאריך 5.4.2007 הוגש ע"י הבעל כתב הגנה מפורט כנגד תביעת הגרושין. ובכתב ההגנה כרך הבעל את כל המחלוקות בין הצדדים, לרבות משמורת הקטינה וסדרי הראיה מזונות אשה מזונות קטינה חלוקת הרכוש וכן צירף לביה"ד את הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג מספר שבועות טרם הנשואין. יצויין, כי כתב ההגנה פרוס על פני תשעה עמודים [מלבד הנספחים] הבעל מתייחס באריכות ובפרוט רב לכל אחד מן העניינים הנדונים. בסיום כתב ההגנה מבקש הבעל - ע"י בא כוחו עו"ד צבי קופר - סעדים בכל ענייני הצדדים.
בתאריך 18.4.2007 הגישה האשה את תביעותיה לביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ.
יצויין, כי הצדדים זומנו לדיון בפני ביה"ד בתביעת הגירושין הדיון נקבע ליום 16.5.2007. יום קודם לדיון, ביום 15.5.2007, הוגשה בקשה לדחיית הדיון ע"י ב"כ האשה עו"ד ניסים הראל. ביה"ד נענה לבקשת הדחייה חרף התנגדות הבעל לדחיית הדיון בטוענו לחוסר תום לב מצד האשה בבקשת הדחייה ומחשש שכל כוונת האשה בבקשת הדחייה היא לדחות את הדיונים כדי לשפר את מעמדה ומצבה החוקי בענייני הסמכות.
נקבע מועד לדיון בפני ביה"ד ליום 6.6.2007. הדיון נקבע בעניין הגירושין ובעניין משמורת הבת וסדרי ראייתה.
ביום 4.6.2007 הוגשה "הודעה דחופה ובקשה" ע"י ב"כ האשה, "להשעיית ועיכוב ההליכים בתביעת משמורת והסדרי הראיה" הנימוק לבקשה הוא כי מכיון שהאשה הגישה תביעותיה בפני ביהמ"ש קנה ביהמ"ש את הסמכות לדון בדברים ומשום כך אל לו לביה"ד להזדקק לתביעה זו לאחר שביהמ"ש קנה סמכות לדון בעניין. ביה"ד בהחלטתו קבע כי הדיון יתקיים כפי שנקבע. ביה"ד דחה את בקשת הדחייה מחמת סמיכות הבקשה לדיון ומחמת העדר תגובת הצד שכנגד ומחמת אופי הנימוקים לבקשה.
בדיון האמור נחלקו הצדדים בדבר הסמכות לדון. לטענת ב"כ האשה הסמכות לדון בכל הדברים שנכרכו ע"י הבעל נתונה לביהמ"ש למשפחה גם הסמכות לדון בשאלת הסמכות נתונה לביהמ"ש למשפחה. מאידך, לטענת ב"כ הבעל הסמכות נתונה לביה"ד לדון בכל עניני הצדדים. הצדדים טענו את טענותיהם בענין כמופיע בפרוטוקול. ביה"ד הורה לצדדים לסכם בענין. הצדדים הגישו את סיכומיהם במועדם.
לאחר העיון בכל טענות הצדדים ובכתבי הסיכומים ברור כי אין מחלוקת מה הם העובדות. הבעל כרך בכתב ההגנה את כל תביעותיו לתביעת הגרושין של האשה קודם להגשת התביעות לביהמ"ש ע"י האשה. אלא השאלה העומדת לפנינו הינה שאלה משפטית. והיא, האם ניתן לכרוך גם בכתב הגנה של הבעל כאשר תביעת הגירושין היסודית הוגשה ע"י האשה.
לשאלה זו ממש כבר נזקק ביה"ד הגדול בפסק הדין שנכתב ע"י כב' הדיין הרב שלמה דיכובסקי מיום ט שבט תשס"ז 28.1.07 בתיק מס' 6350-22-1. מחמת חשיבותו של פס"ד זה ושייכותו לנידוננו נצטט את החלק השייך לענייננו:
עתה אדון בשאלה המשפטית, האם מבחינה חוקית רשאי נתבע בתביעת גירושין לכרוך ענינים שלא נכרכו על ידי התובע, ובפרט כאשר הנתבע אינו מעונין כלל בגירושין.
לשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, כך היא:
"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."
תכלית החקיקה של סעיף זה היא, שבית הדין יוכל להכריע באופן יעיל ומהיר בכל הענינים הכרוכים בגירושין. תכלית זו מושגת בין אם הכריכה נעשית על ידי תובע הגירושין או תובעת הגירושין, ובין אם הכריכה נעשית על ידי הנתבע או הנתבעת. כאשר הבעל כורך את ענין מזונות האשה או ענין הרכוש או ענין החזקת הילדים בתביעת האשה לגירושין, יש בכך כדי להגשים את מטרת החקיקה.
כלומר, הסמכות לדון בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, אינה קשורה לשאלה מי הגיש את התביעה לגירושין. כל עוד הענין כרוך בגירושין, בין אם נכרך ע"י תובע הגירושין ובין אם נכרך על ידי הצד שכנגד, יהא לבית הדין סמכות שיפוט יחודית בעניינים אלו.
כך גם נפסק ב-בג"ץ 155/65, גורוביץ נגד ביה"ד הרבני ואח', פ"ד יט (4) 16. שם דובר בכריכת זכות מדור ע"י האשה לתביעת גירושין שהגיש הבעל:
"על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, משהוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, בית-הדין מוסמך לדון גם 'בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין'. כאמור, מטרת העיקול היתה להבטיח את זכות המדור של האשה ומשהגישה האשה בקשתה לבית-הדין הרבני להבטחת זכויותיה, הרי כרכה את הענין בתביעת הגירושין התלויה ועומדת לפני בית-הדין. ואין צריך לומר שענין המדור, היינו זכות המגורים של האשה, הוא ענין ששעת בירורו בשעת בירור התביעת הגירושין, ומקומו בבית דין הדן בתביעת הגירושין".
וראו גם את דברי הנשיא ברק ב- בג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם):