נישואי שוטה ופתי, וחיוב מזונות מכוח בית דין אביהם של חרשים ושוטים

א. בפני ביה"ד מונחים ערעוריהם של שני הצדדים, על פסק דינו של ביה"ד הרבני האזורי מיום ד' באייר תשע"ז (30.4.2017). פס"ד זה חייב את הבעל בסך 7,000 ₪ למזונות ולמדור האשה. החלטה זו ניתנה ברוב דעות. לדעת המיעוט יש לחייב את הבעל בסך של 8,500 ₪ למזונותיה.

בנוסף לערעור זה מונח בפנינו ערעור נוסף של האשה לפסול את הרכב ביה"ד מלדון בתביעת מזונות הקטינים, ובכל התביעות האחרות שבין הצדדים. ערעור זה ניתן בעקבות החלטת ביה"ד מיום י"ד בסיון תשע"ז (6.6.2017) שלא לפסול את עצמו.

לפני שנתייחס לגופם של הערעורים, יש לציין ששני הצדדים הציפו את ביה"ד במסמכים רבים ושונים ללא סיבה וללא צורך, בין לפני הדיון וגם לאחריו. לדעתנו הצגת המסמכים הרבים יש בה ניסיון ליצור מסך עשן, וחובת ביה"ד לבדוק היטב, ולבור את הבר מתוך התבן הרב שהוגש בפנינו.

שני הצדדים שבפנינו הינם בעלי רמה קוגניטיבית נמוכה; לשני הצדדים נקבעה רמת נכות של 70% קבועה. עם זאת אין ספק ששני בני הזוג רוצים זה את זו, אוהבים זה את זו, ובנסיבות העניין כנראה שמתאימים מאד זה לזו. אין ספק שהבעיה הקוגניטיבית של הצדדים – כשמצד אחד האשה-האם סובלת כנראה מפיגור קל (לאשה אין אפוטרופוס ולדבריה אינה זקוקה), ומצד שני הבעל חולה סכיזופרניה – מצבה המנטלי של האשה הוא זה שכנראה מאפשר לה להיות נשואה לבעל שבפנינו, שעקב מחלתו מצבו וחוסר הרוגע בו הוא נתון הוא עוזב את הבית פעמים רבות ומתאשפז לעיתים קרובות בין בגין מחלתו זו, ובין בגין הצורך לעבור דיאליזה. אין ספק שמצבו הנפשי של הבעל-האב ומחלותיו היו מונעים ממנו להיות נשוי לאשה בריאה לגמרי, ולכן גם רמתה המנטלית הנמוכה של האשה לא מפריעה לו. בפועל לא נבחנה רמתו המנטלית והקוגניטיבית כיום, אך כפי שיתברר לקמן, הבעל מודע למצבו ומבין בענייני העולם, יודע מה הם נישואין, אם כי אינו אחראי מבחינה כלכלית ומסיבה זו מונו לו אפוטרופוסים.

בזכות נישואים אלו למבקש יש משפחה ויש ילדים, ומקום המגורים העיקרי שלו הינו עם האשה (אף אם יקבע שעקב מצבו הרפואי הוא שוהה מחוץ לבית רוב הזמן), וכפי שיבואר לקמן מדבריו בהופיעו בפני ביה"ד האזורי. ויש להביא ראיה להאי מילתא, שאף שאדם הולך ומסתובב ורוב הזמן לא נמצא בביתו, המקום שהוא הבסיס ואליו חוזר תמיד נקרא ביתו. עיין בשמואל א' (ז, טז-יז): "וְהָלַךְ מִדּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּֽית־אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־הַמְּקוֹמוֹת הָאֵֽלֶּה: וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּֽי־שָׁם בֵּיתוֹ". משמע, שאף שרוב הזמן לא היה שוהה בביתו מכיוון שתמיד חוזר ומגיע לשם זהו ביתו ולא משנה כמה זמן שוהה שם בפועל.

עיון בתיק גורם הרגשה קשה של חוסר נחת מההתנהלות סביב תיק זה. אין אנחנו יכולים לקבוע קטיגורית שכוונתם של הגורמים שמתנהלים סביב התיק הינה רק לשם שמים. איננו בטוחים שטובת שני הצדדים מונחת לעיניהם, ועל כל פנים חובתנו לבדוק הדברים לגופם.

ב. נקדים תחילה העובדות. עקב מצבם של הצדדים שהו הצדדים בהוסטל, שם הכירו זה את זו. הצדדים נישאו בשנת 2007. הצדדים נרשמו לנישואים ברבנות [ר'] והקידושין והנישואין נערכו ע"י הרב [...] מ[ר']. הבעל מקבל בגין מחלתו קצבת נכות גבוהה ממשרד הביטחון, מכיוון שמחלתו נגרמה עקב שירותו הצבאי.

בשנת 2009 התמנו הורי הבעל לאפוטרופוסים לגוף ולממון הבעל.

אחרי טיפולים רפואיים ילדה האשה בשנת 2010 את בתם הגדולה של הצדדים. הבת נולדה בעקבות טיפולי הפרייה חוץ גופית.

ביום י"ג אייר תש"ע 27.4.2010 פסק ביה"ד האזורי מזונות זמניים לאשה בסך 2,000 ₪.

ביום ד' באב תש"ע 15.7.2010 פסק ביה"ד האזורי שקצבת הנכות שמשלם משרד הביטחון לבעל תועבר לאשה כמזונותיה. בהחלטה זו נכתב שיקבע מועד לדיון במזונות קבועים.

יש לציין שקצבת הנכות באותה עת היתה גבוהה, ולפי המסמכים עמדה על למעלה מ-9,500 ₪.

בפועל, למרות החלטת ביה"ד לא נקבע מועד נוסף לדיון.

ביום 16.4.2015 הגיש אפוטרופוס הבעל בשם הבעל בקשה לשינוי החלטה ולהפחתת מזונות. בבקשתו נכתב שקצבתו של הבעל עומדת כיום על סך של 16,357 ₪, ואין מקום לכך שכל הקצבה תועבר לידי האשה. בקשה זו נדחתה, ועל החלטה זו הוגש ערעור.

ביום י"א באב תשע"ה 27.7.2015 ניתנה החלטה בביה"ד הגדול המורה לביה"ד האזורי לקיים דיון ע"מ לקבוע מזונות קבועים, מזונות שיקבעו בהתאם לצורכי האשה, ובכפוף ליכולות הבעל.

 ביה"ד האזורי קיים דיונים רבים בהם נחקרו האשה, הורי הבעל האפוטרופוסים, ועדים. ביה"ד דרש שהבעל יופיע בפניו. הבעל הופיע בפניו רק אחרי מספר הזמנות והתראות של ביה"ד. בתום הדיונים הרבים שנערכו בביה"ד, הוציא ביה"ד את פסק דינו הנזכר לעיל, עליו הוגשו הערעורים שבפנינו.

ג. אין ספק שבדיונים הרבים והארוכים שנערכו בפני ביה"ד ניסה ביה"ד כמיטב יכולתו לעמוד על צרכי האשה ועל צרכי הבעל, בכדי לפסוק סכום מזונות ראוי בהתאם לנסיבות. ברור לנו שמכיוון שעל פי פסק הדין משנת 2010 האשה קבלה את כל קצבת הנכות של הבעל למזונותיה ולבעל אין הכנסות אחרות, לפיכך לא הוגשה כלל תביעה למזונות ילדים, מפני שאף אם היתה מוגשת תביעה כזו והיו נפסקים מזונות לילדים, לא היה מהיכן לגבות מזונות אלו.