עתירה זו הוגשה לקראת "הפעימה השלישית" של שחרור אסירים על פי החלטת הממשלה מס' 640 מיום 28.7.2013, שעניינה פתיחת משא ומתן מדיני בין ישראל לפלסטינים ושחרור אסירים פלסטינים במסגרת המשא ומתן. החלטת ממשלה זו כבר נדונה בשלוש עתירות שהוגשו לבית משפט זה: בבג"ץ 5413/13 אלמגור ארגון נפגעי טרור ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' (13.8.2013) נדחתה העתירה הראשונה כנגד החלטת הממשלה. במסגרת העתירה נדון הליך קבלת ההחלטה על שחרור אסירים, ונדונה השאלה האם ראוי שהדבר ייעשה, כפי שנקבע, בהחלטה על ידי צוות שרים מצומצם. עוד נדונה בעתירה זו שאלת מקומם של נפגעי העבירה בהליך שחרורם של אסירים. בפסק הדין נקבע, כי החלטת הממשלה מצויה בסמכותה ובשיקול דעתה הנרחב של ממשלת ישראל, וכי לא נפל בה פגם קיצוני המחייב את התערבותו של בית המשפט. בית המשפט חזר על הלכות שנקבעו בעבר ושב וקבע כי הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 אינן מתאימות במלואן לחנינה מתוקף הסכם מדיני; העתירה השנייה בענין החלטת הממשלה נדונה בבג"ץ 5606/13 סחיווסחורדר ואח' נ' מדינת ישראל (13.8.2013). העתירה הוגשה על ידי העותרים שבפנינו. בעתירה זו התבקש בית המשפט לקבוע כי מתן חנינות לאסירים מורשעים ייעשה רק בהתאם לחוק-יסוד: נשיא המדינה, וכן התבקש בית המשפט להורות כי ייקבעו קריטריונים ברורים לשחרור אסירים במסגרת החלטות מדיניות. באותה עתירה, נדחו טענת העותרים בענין הפגיעה שהיתה לטענתם בסמכות החנינה הייחודית שהוענקה לנשיא המדינה ובענין היעדר קריטריונים קבועים וקשיחים לשחרור אסירים; לאחרונה, נדונה החלטת הממשלה הנזכרת בבג"ץ 7369/13 אלמגור ארגון נפגעי טרור ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' (29.10.2013), שם הוגשה עתירה שעסקה בשחרור אסירים במסגרת הפעימה השניה. אף בפסק דין זה הגענו למסקנה כי אין עילה משפטית למנוע את השחרור המתוכנן. במסגרת הפעימה השלישית אמורים להשתחרר 26 אסירים. כפי שיובהר, אין עדיין רשימת שמות סופית מגובשת.
2. העותרים איבדו חמישה מבני משפחתם ביום 9.8.2001 בפיגוע טרור קטלני במסעדת "סבארו" בירושלים. מבין מבצעי הפיגוע הנתעב, אחת המחבלות כבר שוחררה, ושניים מהמעורבים - מצויים בכלא. לדברי העותרים, המחבלת ששוחררה עוסקת עתה בהסתה לרצח אזרחי המדינה. בעתירתם מבקשים העותרים כי נורה לממשלה לנמק מדוע לא מתקיים דיון חוזר בשאלת "שחרור המרצחים, החיילים השבויים והאסירים", שחרור המיועד לדבריהם ל-29.12.2013. כמו כן, מבקשים העותרים לקבוע קריטריונים ברורים לשחרור אסירים ביטחוניים, כך שמתן חנינות לאסירים מורשעים ייעשה בהתאם לאותם קריטריונים, וכן ייעשה בהתאם לחוק-יסוד: נשיא המדינה וחוק זכויות נפגעי עבירה. העותרים מבקשים, כי עד לקביעת קריטריונים לשחרור אסירים ביטחוניים - יעוכב השחרור. עוד התבקשנו להורות לממשלת ישראל לפרסם את דו"ח ועדת שמגר לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים.
3. לפי תגובת המשיבים טרם נקבע מועד לביצוע הפעימה השלישית, וזו אמורה להתבצע בימים הקרובים, בהתאם להתקדמות המשא ומתן בין הצדדים.
4. ההליך שיש לקיימו לקראת כל אחת מהפעימות הוסבר בתגובת המדינה:
"8. ... צוות השרים שהוסמך על ידי הממשלה לנקוט בכל האמצעים לשחרור האסירים במסגרת הליך זה, אמור לפעול במסגרת המו"מ, בהתאם למהלכו, ועל פי תנאים, קריטריונים, מועדים וקבוצות שייקבעו על ידי הצוות, לרבות פרסום פומבי של שמות האסירים. הצוות הוא שקובע את רשימת האסירים שישוחררו בכל פעימה ואת זהותם. משמעות הדברים האמורים הינה כי במידה והתהליך לא יתקדם, פתוחה דרכו של הצוות להחליט שלא לשחרר אסירים נוספים, בפעימה הנוכחית והרביעית המתוכננת.
9. בטרם דן הצוות ברשימת האסירים המיועדים לשחרור בכל פעימה, מגובשת רשימת אסירים המיועדים לשחרור על ידי ועדה בינמשרדית מתאמת בראשות מנכ"ל משרד המשפטים. בוועדה זו נוטלים חלק נציגי כל הרשויות הצריכות לעניין. במסגרת הדיון בוועדה זו נבחן כל אסיר המופיע ברשימה באופן פרטני. במסגרת שיקולי ועדה זו, בה חברים נציגי שב"כ, צה"ל, משטרת ישראל, משרד המשפטים ושב"ס, נבחנת, בין היתר, שאלת מסוכנותו הצפויה של האסיר המיועד לשחרור, תאריך השחרור הצפוי (לחלק מהאסירים תאריך שחרור קרוב) ושיקולים רלוונטיים נוספים.
10. לאחר גיבושה, מועברת רשימת האסירים המיועדים לשחרור במסגרת אותה פעימה, לצוות השרים בהתאם להחלטת הממשלה, לצורך קיום דיון מעמיק בסוגיית שחרורם. במסגרת דיון זה, המתקיים בהשתתפות ראש שירות הביטחון הכללי, נציג שירות בתי הסוהר, היועץ לביטחון לאומי, המזכיר הצבאי לראש הממשלה, וכן גורמים נוספים מטעם משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים, הפרקליטות הצבאית ועוד, בוחן צוות השרים את הרשימה, ולאחר שמיעת כלל הגורמים הרלוונטיים מחליט האם לאשר את שחרורם אם לאו (ובמקרים הרלוונטיים - האם להמליץ לנשיא המדינה לחון אסירים אלה)."
5. המדינה מבהירה בתגובה, כי עבודת הוועדה הבינמשרדית בענין הפעימה השנייה הושלמה ביום 23.12.2013, וכי טרם נקבע מועד לדיון בועדת השרים.
6. עוד עולה מתגובת המדינה כי בחודש אפריל 2013 הועברה ל"אלמגור" - ארגון נפגעי טרור רשימה של אסירים שנכלאו לפני הסכמי אוסלו, העשויים להשתחרר ובמסגרת המחווה המדינית. הרשימה כללה את פירוט העבירות שבצעו האסירים, שמות הקורבנות, תאריך ריצוי העונש ותקופת המאסר. חלק מהמידע פורסם באתר האינטרנט של ארגון "אלמגור". משמעות הדברים היא, כי המידע אודות קבוצת האסירים שמתוכה עתידים להשתחרר 26 אסירים במסגרת הפעימה השלישית מצוי זה מכבר בידי ארגון "אלמגור" והמשפחות העומדות בקשר עמו. ואכן, חלק מהמשפחות פנו למחלקת החנינות שבמשרד המשפטים במטרה להביע עמדתן ביחס לאסירים אשר עשויים להשתחרר במסגרת החלטת הממשלה האמורה. עוד הובהר על ידי המדינה בתגובה כי רוצחי בני משפחת העותרים לא יכללו במסגרת המחווה הנוכחית, שכן הם הורשעו בביצוע עבירות לאחר המועד בו הוחל יישום הסכמי אוסלו. העותרים מעלים טענות בענין משך הזמן הקצר - 48 שעות - שבין פרסום רשימת המיועדים לשחרור לביצוע השחרור. כמבואר, רוצחי בני משפחת העותרים אינם כלולים במחווה המדינית. על כן, בכל הנוגע לרצון העותרים לנקוט בצעדים משפטיים שהם מבקשים לנקוט בהם לגבי רוצחי בני משפחותיהם - צעדים לגביהם אנו נמנעים מלחוות דעה - המועד בו תפורסם רשימת האסירים המיועדים לשחרור במסגרת הפעימה הקרובה אינו מעלה ואינו מוריד.
7. כפי שהבהרנו בעתירות קודמות, הסוגיה של שחרור מחבלים היא סוגיה טעונה ומורכבת, הנתונה במחלוקת ציבורית. עם זאת, ענייננו רק בשאלה המשפטית, והיא האם קמה עילה להתערבותנו (ראו דברי חברי הנשיא א' גרוניס בבג"ץ 5413/13 האמור, בפסקה 3).
8. למעשה, הטענות המועלות בעתירה שלפנינו כבר הוכרעו בעתירות קודמות שעסקו בהחלטת הממשלה הנזכרת. שאלת דרך קבלת ההחלטה בפעימות השונות הוכרעה בבג"ץ 5413/13 האמור. הובהר שם, כי הממשלה אינה חייבת לקבל את ההחלטה בהרכב מלא ויכולה היא להסמיך צוות שרים שיחליט בענין "על דעת הממשלה". כך ייעשה בענייננו, וחזקה על צוות השרים (שטרם התכנס) שישקול כראוי את כל השיקולים שראוי לשקלם. בבג"ץ 7369/13 האמור הובהר, כי אין מקום לחייב את הממשלה לקיים בעצמה דיון חוזר (ראו פסקה 4 לפסק הדין), וכוחם של דברים יפה גם היום. באותה עתירה נדונו והוכרעו גם הטענות העולות בעתירה הנוכחית בענין זכויות נפגעי עבירה ונוהל "48 השעות", המאפשר למשפחות שכולות לקבל מידע על האסירים שעשויים להשתחרר כדי להביע את התנגדותן לשחרור (ראו פסקה 7 לפסק הדין).
9. אף הטענה לפיה רק נשיא המדינה מוסמך לשחרר אסירים כבר נדונה בעתירה הקודמת אותה הגישו העותרים (בג"ץ 5606/13 האמור, שם). הטענה בענין הצורך בקריטריונים אשר לפיהם יתבצע שחרור אסירים נדונה אף היא בעתירה הקודמת של העותרים עצמם (שם, בפסקה 8).
10. סוגיית פרסום דו"ח ועדת שמגר נדונה בעתירה שעסקה בפעימה השנייה (בג"ץ 7369/13 האמור). הבהרנו שם, כי ועדת שמגר עסקה בשחרור אסירים במקרים של חטיפות ישראלים ולא בשחרור על רקע משא ומתן מדיני. ענין ועדת שמגר אינו רלבנטי במישרין לעתירות הנוגעות לשחרור במסגרת המחווה המדינית. עם זאת הדגשנו, כי הטענות בענין הצורך בפרסום דו"ח שמגר שמורות לעותרים שם (ואוסיף שאף לעותרים שבפנינו), וניתן יהיה להעלותן בהליך המתאים ולאחר מיצוי ההליכים (ראו בג"ץ 7369/13 האמור, בפסקה 6; וראו גם את פסק דינו של השופט א' רובינשטיין בבג"ץ 5606/13). בענייננו לא היה מיצוי הליכים, והדרישה החוזרת לפרסום דו"ח ועדת שמגר הועלתה רק כחלק מן הטענות בעתירה הנוכחית.
11. על יסוד האמור לעיל, עם כל ההבנה לכאבם של העותרים, עתירתם אינה מעלה כל עילה משפטית להתערבותנו. הטענות המועלות בה נדונו והוכרעו בעבר, בענין אותה החלטת ממשלה עצמה.
12. העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ג בטבת התשע"ד (26.12.2013).