- נגד -
עמ"נ בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים	21484-03-18 30/09/2020
בפני השופטת: מיכל אגמון-גונן
המערערים: 1. איהב נבולסי 2. סמיר דחנוס עו"ד שי מ. רוסינסקי	המשיבה: עירית תל-אביב-יפו עו"ד קרן גולן-אבני מהשירות המשפטי בעיריית תל אביב
פסק דין

"היה היה פעם, בעיר ירוקה, גר לו איש אחד, איש ירוק.

האיש הירוק גר בבית ירוק, עם דלת ירוקה, וחלונות ירוקים.....

ובלילות הוא הוא היה ישן במיטה הירוקה שלו וחולם חלומות ירוקים.

יום אחד קם האיש הירוק בבוקר ירוק,

נעל נעליים ירוקות, לבש חולצה ירוקה ומכנסיים ירוקים,

על ראשו חבש כובע ירוק ויצא החוצה.

האיש הירוק נכנס לאוטו הירוק שלו ונסע בכביש הירוק במהירות ירוקה.

....

ואז ראה האיש הירוק שעל שפת הכביש עומד איש כחול.

האיש הירוק עצר את האוטו הירוק שלו ושאל את האיש הכחול: "היי,

איש כחול, מה אתה עושה פה?"

"אני?" אמר האיש הכחול, "אני מסיפור אחר"."

(יהונתן גפן, "הסיפור על האיש הירוק", הכבש השישה-עשר)

לפניי, על פני הדברים עוד ערעור שגרתי בענייני ארנונה. הערעור שלפני נסוב סביב בקשתם של המערערים לבטל החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עת"א בתיק ערר 140008702 מיום 25/1/18 במסגרתה דחתה ועדת הארנונה את טענת המערערים, כי "לא החזיקו בנכס" נשוא הערר ביחס לתקופה שתחילתה ביום 1.01.04 וכלה ביום 14.03.2013 (להלן "התקופה שבמחלוקת"). אולם, מדובר בנסיבות שועדת הערר הראשונה כנתה "אלף לילה ולילה" וועדת הערר השנייה (עליה נסב הערעור שלפניי) כינתה סיפורי קפקא. מדובר בנכס אחד שהיה רשום במחלקת הארנונה תחת שלוש כתובות שונות, ובגין מספרי ארנונה שונים, ומחזיקים שונים לגבי אותה תקופה עצמה. העירייה עצמה הכירה בכך שמדובר במקרה חריג.
בטרם אסקור את השתלשלות העניינים המפותלת והמורכבת, אביא את הנימוק שהעלתה באת כוח העירייה, עו"ד קרן גולן-אבני, למצב דברים זה. בעמ' 2 לפר' הדיון, ש' 17-15, מנמקת באת כוח העירייה את העובדה שהנכס חויב במהלך שנים בטעות בכפילות בכתובות שונות:

"במאמר מוסגר אציין שזה אזור קצת עוין ויש שטחים לא כל כך מוסדרים כדין, ולכן זה לא דבר שבשגרה שנכס אחד מחויב שלש פעמים. זה לא קרה".

ב"כ העירייה, רואה באזור ביפו, בלב יפו, באחת השדרות המרכזיות, שד' ירושלים "שטח עוין", ובשל כך לא הסדירה אותו כדין. אדגיש לעניין זה כי, כפי שיפורט בהרחבה להלן, בנכס נערכו ביקורות רבות , חלקן לבקשת המערערים, ולצדן עשרות פעולות אכיפה, כאשר אין ולו באחת מהן ציון כי התעוררה בעייה בהגעה לנכס, מדידתו, או בדיקתו ואף לא בביצוע פעולות אכיפה שכללו נטילת מטלטלין.
לעניינים המסמכים המוזכרים להלן, אציין כי התייחסתי למסמכים שהגיעו בשלבים שונים, חלקם לפני ועדת הערר הראשונה, חלק נוספו בערעור על החלטת ועדשת הערר הראשונה, עוד מסמכים התווספו בועדת הערר השנייה, ומסמכים רבים נוספו רק בתצהיר שהגישה העירייה, לפי החלטתי בבית משפט זה. על אף שמסמכים אלו לא הוצגו לועדת הערר, הם יפורטו להלן (תוך ציון עובדה זו), בכדי לסיים את העניין.
המערערים, איהב נבולסי וסמיר דחנוס (להלן ביחד: המערערים) החזיקו בנכס ששימש לקיוסק או פיצוציה בשדרות ירושלים. לטענתם, הם עזבו נכס זה בשנת 2004 ומאז אינם מחזיקים בו עוד, ומי שמחזיק בנכס ומפעילו מאז הוא מר אמיר נבולסי. הקושי בהכרעה נובע מכך שלנכס היו במחלקת הארנונה בעירייה שלוש כתובות שונות, מספרי ארנונה שונים, ומספרי חשבונות שונים, כאשר כיום אין מחלוקת כי מדובר היה בטעות של העירייה וכי מדובר באותו נכס עצמו. אשר לכתובת, הכתובות המצוינות הן: שדרות ירושלים 167, שדרות ירושלים 183, וכן שדרות ירושלים 175. הנכסים הנזכרים הם נכס מס' 2000300405 (להלן: נכס 405), וכן נכס מס' 2000381606 (להלן נכס 606) וחשבונות הארנונה הנזכרים הם: 3001-1670-002-40 (להלן: חשבון ארנונה 40), 3001-1670-002-37 (חשבון ארנונה 37); חשבון 3001-1830-000-00; חשבון 3001-1830-001-14 (להלן: חשבון ארנונה 14).

רקע הדברים והמסמכים שלעניין
בטרם אדון בטענות הצדדים אסקור, לפי סדר כרונולוגי את כלל המסמכים המצויים בתיק, ושלא יכולה להיות לגביהם מחלוקת. אציין כבר בפתח הדברים כי סקירת מסמכים אלו מעלה תהיות קשות באשר להתנהלות בעירייה במקרה זה.
רישום הנכס על שם המערערים נעשה מכוח בקשתם שלהם מיום 22.12.02, אז פנו לעירייה וביקשו ליתן מספר ארנונה לנכס בשדרות ירושלים 183 (נספח א' לתגובת העירייה). וזו לשון המכתב:

"1. הנכס הנ"ל משמש כמינימרקט בניהול של האדונים נאבולסי אייב וסמיר דחנוס.

את המקום הם שכרו ממשפחת אבו-סייף מיפו. חוזה בכתב עד כמה שידוע לי לא קיים.

2. האדונים הנ"ל רוצים לשלם ארנונה כמו כל אזרח אולם נבצר מהם לשלם ארנונה היות שאין מספר בארנונה ועקב זאת אין חיוב בארנונה ובמים.

3. אבקש לתת לנו מספר ארנונה ע"מ שנוכל לשלם ולהגיש בקשות לרישוי עסקים כפי שנדרשנו לעשות.

4. רצ"ב שרטוט הנכס שמשמש כמינימרקט."

למכתב, שנכתב ע"י מהנדס מטעם המערערים, צורף תשריט בו רואים שהנכס מחולק לשניים בחלקו החלק המסחרי כ-80 מ"ר, והשני מחסן בשטח של כ-130 מ"ר. היינו, המערערים פנו לעירייה מיוזמתם וביקשו להסדיר חשבון ארנונה לנכס באמצעות איש מקצוע מטעמם (ככל הנראה לשם הוצאת רישיון עסק), שכן לאחר בדיקה עלה לכאורה כי אין לנכס בשד' ירושלים 183 חשבון ארנונה.
ביום 30.3.03 השיבה העירייה למכתב זה. בנדון נכתב: "ארנונה מספר 3001-1830-000-00 רחוב: שד' ירושלים 183". במכתב מצוין כי בהתאם לפניה ובהמשך לביקורת עולה כי במקום קיימים מינימרקט ומחסן בשטח של 315 מ"ר וכי ניתנה הוראה לפתוח יחידת ארנונה בספר שבנדון (זו הייתה הביקורת הראשונה שנערכה ביזמת המערערים). כלומר, המערערים פנו לפתוח חשבון ארנונה על נכס בשד ירושלים 183, וחשבון כזה אכן נפתח. בתצהיר מטעם העירייה בהליך שלפניי, שהוגש ביום 26.6.19 (להלן תצהיר העירייה בהליך), הצהירה העיריה כי נערכה ביקורת בנכס, אך העתק דו"ח הביקורת לא צורף (סעיף 6 לתצהיר). יש להדגיש כי במכתב שהעתקו שוב צורף בתצהיר, המספר היחיד המופיע הינו: 3001-1830-000-00. בתצהיר עצמו (בסעיף 7) מציינת נציגת העירייה כי מדובר בנכס 405 מס. חשבון 10286388.
בתצהיר העיריה בהליך לפניי מובהר כי כבר בעת שנפתח חשבון ארנונה למערערים לבקשתם, היינו, בשנת 2003, חויב אותו נכס עצמו (בטעות שהתגלתה, כפי שאבהיר בשל פנית המחזיק בנכס רק בשנת 2007), גם בחשבון ארנונה 3001-1670-002-37/40 חוזה מספר 10286314 ע"ש מלצר אדלה, יחידה 2 בשטח של 206 מ"ר. יחידה זו נרשמה ע"ש גב' אדלה מלצר בשנת 1989 ובוטלה בשנת 2007 אחורנית ליום 1.1.03 (כפי שיפורט) לאחר שהוברר כי שטח הנכלל בחיוב הארנונה כחלק מהנכס בו החזיקו המערערים בשד' ירושלים 183.

גם לגבי יתרת הנכס בשד' ירושלים 183 היה חיוב מקביל בשנת 2003 בנכס 3001-1670-004-31, חוזה מספר 10286330 ע"ש אבו סייף נסר בשטח של 163 מ"ר. יחידה זו נרשמה ע"ש מר אבו סייף בשנת 1992 ובוטלה בשנת 2007 אחורנית ליום 1.1.03 (כפי שיפורט) לאחר שהוברר בשטח הנכלל בחיוב הארנונה בשד' ירושלים 183. שטח זה יחד עם שטח הנכסשל גב' מלצר מהווים את מלוא הנכס בשד' ירושלים 183 (העירייה צרפה לראשונה בנספל D לתצהיר שהוגש במהלך ההליך, הליכי אכיפה נגד אבו נאסר לגביית חובו בין השנים 1994 לאפריל 2007. החובות המצוינים הם חוב ע"ס כ-20,000 שקלים עד שנת 2004, וחוב של כ-30,000 שקלים בין השנים 1994 ל=1996.
עולה מכך, שכאשר המערערים פנו ובקשו לפתוח עבורם חשבון ארנונה, שכן סברו כי אין חשבון כאמור, היו שני חשבונות ארנונה על שני חלקי הנכס. האחד בחשבון ארנונה 3001-1670-002-37/40 חוזה מספר 10286314 ע"ש מלצר אדלה, והשני, חוזה מספר 10286330 ע"ש אבו סייף נסר בשטח של 163 מ"ר. העירייה חלף ביטול אתן יחידות או חיובי ארנונה, והחלפת מחזיקים, ועל אף שלפי תצהירה שלה נערכה ביקורת במקום, פתחה חשבון ארנונה נוסף. נראה כי כאן טמון שורש הבעייה, אם כי לא כולה.
ביום 17.12.03 נשלחה הודעה לפני נקיטת הליכים למערערים. מסמך זה הוצג לראשונה כנספח C לתצהיר העירייה בהליך לפניי. ההודעה מתייחסת לעסק של מינימרקט בשד' ירושלים 183, כאשר המערערים רשומים כמחזיקים (הם אינם חולקים על כך שבאותו שלב החזיק בנכס). החוב עומד על כ-50,000 שקלים לתאריך 10/2003. על אישור המסירה נכתב בכתב יד 3001-1830-001-14, אולם נכתב בכתב יד גם כי מדובר על תקופת חזקה בשנים 13.3.13-1.1.03, כך שייתכן כי מדובר בפרטים שנוספו בעקבות ההליך בועדת הערר, ולא בדברים שנכתבו במקור. בתצהיר שהוגש לא הובהרו הדברים. מכל מקום, כאן מופיע מספר שונה. אם בתחילה הודיע העירייה למערערים כי הכנס שלהם רשום כ: "ארנונה מספר 3001-1830-000-00" כעת מדובר בחשבון 3001-1830-001-14). להודעה צורף אישור מסירה בלתי קריא כך שלא ניתן לדעת מי קיבל את ההודעה.
ביום 22.2.04 נתפשו מטלטלין נוספים לכיסוי חוב המערערים, דו"ח 074153 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תפיסת המטלטלין מופנית למערערים, בכתובת שד' ירושלים 183 מס. חשבון הארנונה הוא חשבון 14, אז נתפסו בנכס מקרר וקופה רושמת. בדוח צוין כי היה עובד במקום ללא ציון שמו, ואיש לא אישר את קבלת הדו"ח או נכונות האמור בו. גם כאן, על אף שנלקחו מטלטלין לא צוין שהייתה התנגדות. אני מציינת עובדה זו כדי שיהיה ברור שהנימוק לאי הסדרים, היות המקום "אזור עוין" אינה נתמכת בבדל ראיה.
ביום 31.3.04 בוצעה תפיסת מטלטלין כנגד המערערים, דו"ח 098328 (הוגש לראשונה בנספח C לתצהיר העירייה בהליך), בגין חשבון 14. על אף שעל הטופס כתוב בכתב יד "דירת מגורים" בדוח נכתב כך: "המקום נמצא בשיפוצים. לדברי השיפוצניק קיים שוכר חדש. מלבד מקררים אין במקום דברי ערך". עוד נאמר כי העניין הועבר לעיקול רכב. המערערים טוענים לאורך כך הדרך כי העבירו את המושכר בתחילת אפריל 2004 לאמיר נבולסי. דו"ח תפיסת המטלטלין תומך בכך. אולם, דו"ח זה הוגש לראשונה בהליך שלפניי, ואך כדי להראות שבוצעו הליכי אכיפה כנגד המערערים. דו"ח זה תומך בטענת המערערים כי עזבו את המקום כבר בתחילת אפריל 2004.
ביום 1.4.04 נחתם ככל הנראה הסכם בין איהאב נבולסי (המערער 1) לאמיר נבולסי בנוגע ל: "חנות מחסן בשד' ירושלים 175 לצורך קיוסק". אולם לועדת הערר כמו גם לעירייה ולבית המשפט הוצג רק שני העמודים הראשונים של החוזה. אין מחלוקת כי בשנת 2007 היה החוזה בידי העירייה, שכן, על פי סעיף 18 לתצהיר העירייה בהליך, ביום 6.6.07 התקבלה באגף החיובים פנייה מאגף הגבייה בה ציינו כי הגיע לאגף הגבייה חוזה שכירות בין איהב נבולסי לבין אמיר נבולסי מיום 1.4.04, בצירוף העתק רישיון עסק ע"ש אמיר נבולסי. היינו, גם אם החוזה לא הוגש בסמוך להחלפת המחזיקים בשנת 2004, אין מחלוקת כי מיוני 2007, מצוי החוזה בידי העירייה.
ביום 6.6.04 נשלח דוח תפיסת מטלטלין לאיהב נבולסי (דוח מספר 101729, נספח יא לתגובת העירייה) מכוח פקודת המסים גביה. הדו"ח מופנה לשני המערערים אך נרשם כשם אחד (נאבולסי איהב דחנוס) ונשלח לכתובת שאינה כתובת הנכס, אלא ככל הנראה כתובתו של מי מהמערערים (רח' 3226 א'). מספר חשבון הארנונה המופיע בדוח הינו 3001183000114 (חשבון 14). סכום החוב הינו 99,432 ₪, ומצוין כי נתפשה טלוויזיה צבעונית. על אף שנאמר בדו"ח כי אדם בשם אבו זאכי היה נוכח, ויש חתימה של גובה הארנונה (ולא של מי שנוכח או של החייב). גם במקרה זה לא צוינה כל התנגדות לתפיסה.
ביום 11.8.04 נכתב דוח נוסף על תפיסת מטלטלין לטובת חוב המערערים, דוח 101351 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) מופנה לשני המערערים בכתובת פרטית, שאינה מכתובות הנכס (רח' 3226 מס' 1), בגין חשבון ארנונה 14, כאשר נאמר כי מדובר בבית פרטי (לא צוין של מי מהמערערים), ולא נמצאו מטלטלין שווי ערך לתפוס. תחת ציון הנוכחים נכתב: "3 X פריצה – אין מה לעקל". למרות זאת על אף שקיימת אפשרות לציין בדוח כי תפיסת המטלטלין בוצעה תוך שימוש בכתב הרשאה לפריצה לנכס, אפשרות זו נותרה ריקה. כך לא ברור האם היו עדים לפריצה, והאם הפריצה הייתה בהרשאה. גובה הארנונה הוא שרון טל, ואין אזכור של שם נוסף כלשהו.
ביום 2.9.04 נכתב דוח נוסף על תפיסת מטלטלין נגד המערערים, דוח 101420 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חוב בחשבון ארנונה 14, הדוח הוא ע"ש המערערים, גם הפעם בכתובת פרטית שלא ברור למי משניהם היא מיוחסת (מאור עיניים 6 תל אביב). בדו"ח נכתב כי נודח במקום "מחמוד", ללא שם משפחה או תעודת זהות. במקרה זה לא נמצאו מטלטלין שווי ערך לתפוס ולא צוין גובה החוב. אין אישור כי הדוח נמסר והוא אינו חתום.
ביום 20.9.04 נרשם עיקול כלי רכב של סמיר דחנוס על חשבון ארנונה מס' 3001183000114 (נספח יא לתגובת העירייה). גובה החוב לא צוין.
ביום 29.9.05 הונפק רישיון עסק ע"ש אמיר נבולסי לנכס ארנונה 14, בשד' ירושלים 183, לעסק בשם פיצוציית השדרה בשטח 55 מ"ר (סעיף 50ו. להחלטת ועדת הערר הראשונה, ונספח לערעור הראשון). מדובר במספר חשבון ארנונה שמייחסת העירייה למערערים.
ביום 31.12.05 נשלחה דרישת חוב לפי פקודת המסים גביה לנבולסי איהב ודחנוס סמיר, מספר חשבון ארנונה 14 בסכום חוב של 226,111 נכון ליום 31.12.05 (נספח יא לתגובת העירייה). הדרישה נמסרה לעובדים בשדרות ירושלים 183 שלא מסרו פרטים. היינו, הסכום קפץ במהלך שנה וחצי מכ-99,000 שקלים ל-226,000 שקלים.
ביום 11.4.06 נכתב דוח נוסף על תפיסת מטלטלין נגד המערערים, דוח 0201590 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 14, כאשר תחת שם החייב מופיע רק נבולסי איהב, אך הכתובת היא כתובת העסק בשד' ירושלים 183. תחת הנוכחים בשעת ביצוע העיקול נכתב: "באישור שמחה טולדו לעזוב". חתימת גובה הארנונה אינה ברורה. בדו"ח נכתב: "במקום שוכר חדש הציג רישיון עסק על 55 מ"ר. יגיע אחרי החג ויציג מסמכים". על אף שהיה אדם כלשהו במקום, אותו שוכר חדש, שמו לא צוין והדוח לא נחתם ע"י המקבל. כלומר השוכר החדש הוא אותו אמיר נבולסי, שטוען שמחזיק בנכס משנת 2004, ואף רישיון העסק הוא על שמו.
ביום 27.8.06 כאמור בסעיף 12 לתצהיר העירייה במהלך ההליך, נערכה ביקורת יזומה ביחידה 2 ע"ש מלצר אדלה, עקב חובות שהצטברו ביחידה (הדוח צורף כנספח י' לתשובת העירייה לא ניתן ללמוד מהדוח האם מדובר בביקורת יזומה). מדובר בביקורת שנייה בנכס. כאמור לעיל, מדובר באותו נכס בגינו נפתח חשבון חדש ע"ש המערערים, ושחלקו חויב במקביל בחשבון ארנונה שונה ע"ש מלצר אדלה. מדובר, על פי הדו"ח בנכס בשדרות ירושלים 167, מס' חשבון ארנונה 3001-1670-002-37, בשטח 206 מ"ר בשימוש של מועדון ריקודים. הנושאים לבדיקה המופיעים בדו"ח הם: "מי מחזיק בנכס, מה מצבו, מי הבעלים\ האם הנכס נמצא בשדרות ירושלים 165". ואלו הממצאים:

"בביקורת במקום נמצא נכס סגור. שכנים סרבו לשתף פעולה ולמסור פרטים.

בביקורת במקום נמצא כי היחידה משמשת מכולת סופר פיצוציית השדרה.

במקום נוכח עובד ומסר כי המחזיק הוא אמיר נבולסי ת.ז..... טל......

אין התאמות במחשב".
כלומר, לעירייה יש חשש כי יש בעיה בחיוב. על פי דוח הביקורת מצד אחד שכנין סרבו לשתף פעולה, מצד שני נמצא עובד שציין שהמחזיק הוא אמיר נבולסי (כטענת המערערים) תוך שהוא מוסר את מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו. ייתכן כי מדובר באמיר נבולסי עצמו. כיון שמדובר לטענת העירייה בביקורת יזומה יש להניח כי מדובר בתשובה אמיתית ומלאה. אין התאמה בין השימוש הרשום למקום של מועדון ריקודים, לבין הנמצא בפועל – פיצוציית השדרה ובעיקר, על פי הדוח אין התאמה במחשב. היינו, לפחות משלב זה העירייה יודעת שנפלה טעות כלשהי ברישומים. שם המטפל הוא ורדי מיחידה ב' באגף הגבייה, והמבקר והמנהל היא מאירה. על אף שבדוח יש מקום לציין את פרטי מוסר הפרטים במקום, הפרטים לא צוינו בדוח. גם כאן אין כל ציון של התנגדות או בעיות בעריכת הביקורת.
כתוצאה מביקורת זו, ועל פי האמור בסעיף 14 לתצהיר העירייה במהלך ההליך, מבלי שהדבר נבדק עם מאן דהוא, החל מיום 1.9.06 הוסב החיוב בגין הנכס בשד' ירושלים 167 נכס 3001-1670-002-37 בשטח של 206 מ"ר ממלצר אדלה לאמיר נבולסי מס. יחידה 3001-1670-002-40 חשבון מס' 10286319. שוב מס' חשבון ארנונה חדש ומספר חשבון חדש, על אותו נכס בדיוק. תחת בדיקה עם המערערים או עם אמיר נבולסי, העירייה מודיעה לאמיר נבולסי על הסבת נכס על שמו. כך, ביום 11.9.06 פונה הגב' ורדה לוי מהאגף לחיובי ארנונה בעירייה לאמיר נבולסי, מפיצוציית השדרה, בשדרות ירושלים 175 (סעיף 100 לערעור נספח 4 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך) ומודיעה לו על כך. הנדון הוא: שינוי שם מחזיק. במכתב נאמר כך: "בהסתמך על ביקורת שנערכה במקום בתאריך 28.8.06 נמצא כי הינך מחזיק בנכס הנ"ל לפיכך, אנו מודיעים לך כי שם המחזיק שונה ממלצר אדלה לנבולסי אמיר החל מתאריך 1.9.06 בשימוש: חנות מכולת, בשטח 206 מ"ר". מר אמיר נבולסי התבקש להציג חוזה שכירות אם הוא שוכר את הנכס.
כלומר, על אף שדו"ח הביקורת אינו מציין מי היה במקום ומי מסר את הפרטים, העירייה מבלי לברר מסבה את הנכס לשם של מחזיק אחר, ורק אז פונה אליו בבקשה לקבל חוזה.

ב"כ העירייה אישרה בדיון לפניי, בעמ' 3 לפר' ש' 8-5):

"בשנת 2006 יזמה העירייה ביקורת בנכס בעקבות חובות שהיו רשומים על גב' בשם אדלה מלצר. במסגרת הביקורת הגיע פקח שיושב איתנו פה, ועובד שנכח במקום סירב להזדהות ואמר שאמיר נבולסי מחזיק בנכס, ועל בסיס זה נרשם אמיר. אנחנו לא ראינו את אמיר".

היינו, הרישום של אמיר במקום אדלה מלצר נעשה על סמך עובד לא מזוהה, שהיה במקום כשנערכה ביקורת, זאת לדברי מי מטעם העירייה שערך את הדוח, וגם שמו אינו מצוין. אמנם באותו מכתב ניתנה למר אמיר נבולסי הזכות להגיש השגה, אולם העברת הנטל באופן זה לאוכלוסייה מוחלשת, אינה דרך ראויה לטפל בעניין. כך ככלל, כך בעיקר כאשר ב"כ העירייה בערר העלתה טענות לגבי כשירותו הנפשית/שכלית/משפטית של מר אמיר נבולסי כפי שיפורט בהמשך.
ביום 8.11.06 נכתב דוח נוסף על תפיסת מטלטלין נגד המערערים, דוח 300691 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 14, כאשר המערערים מופיעים כחייבים, אך מופיע כתובת שאינה כתובת הנכס, ולא ברור למי משניהם היא שייכת (מאור עיניים 6 תל אביב). צוין שנתפסה טלוויזיה ישנה בקומה 2ג. גם דו"ח זה לא נחתם ע"י איש לבד מגובה הארנונה. דוח נוסף, מס. 352524 גם הוא בנוגע לחשבון 14 ומופנה למערערים, התאריך אינו קריא (הוצג במסגרת נספח Cלתצהיר העירייה בהליך). מכל מקום, הדוח מופנה למערערים, הכתובת אינה כתובת הנכס, לא צוין למי מהמערערים היא שייכת, וצוין שנתפס DVD כשבמקום נוכח "אחיו (ג'יהאב)". גם דוח זה אינו חתום על ידי מאן דהוא מטעם המערערים.
ככל הנראה נערכה ביקורת נוספת בנכס (הביקורת השלישית), שכן, על פי סעיף 16 לתצהיר העירייה בהליך, בסקר שנערך ביום 22.11.06 בנכס בשד' ירושלים 183 ע"ש המערערים, יחידה 3001-1830-001-14) נמצא שטח שלא חויב בעבר, והשטח עודכן ל-332 מ"ר, החל מתאריך 1.1.07. לא צוין מה היה השטח קודם וממה נובעת הגדלת השטח. אולם, כפי שיפורט, מכתב למערערים לכתובת הנכס, המודיע להם על כך נשלח רק ביום 16.7.07, היינו, כשמונה חודשים מאוחר יותר. במקרה זה דו"ח הביקורת לא צורף.
ביום 4.4.07 נשלחת דרישה ממחלקת ארנונה לעסקים למר אמיר נאבולסי ע"ס כ-22,000 שקלים בגין הנכס בשד' ירושלים 175, כאשר מספר החשבון לא מצוין (סעיף 96 לערעור). ביום 15.4.07 נשלח חיוב ארנונה מעודכן לאמיר נבולסי בו צוין כי קיים חוב ארנונה על שמו בחשבון ארנונה מספר 3001-1670-002-40 בשד' ירושלים 167, בו חויב לשלם 29,423 ₪ (סעיף 50ז. להחלטת ועדת הערר הראשונה). כלומר בהפרש של עשרה ימים נשלחים שני חיובי ארנונה לאמיר נבולסי לגבי הנכס נשוא הערעור, כאשר הסכום עולה בכ-7000 שקלים.
שלושה ימים מאוחר יותר, ביום 18.4.07 נשלח חיוב ארנונה מהעירייה לפיצוציית השדרה, בשד' ירושלים 175, כאשר המחזיק הוא אמיר נבולסי. יודגש כי בכותרת החיוב נכתב: "פיצוציית השדרה שד' ירושלים 175" ואילו בגוף החיוב נכתב "שדרות ירושלים 167" חשבון הארנונה הינו חשבון 3001-1670-002-40 (החשבון שהוסב מגב' אדלה מלצר) סכום החוב עד סוף מרץ 2007 עומד על כ-15,000 שקלים. כלומר הסכום יורד במחצית (העתק החשבון מופיע בסעיף 95 לערעור).
ביום 3.6.07 נכתב מזכר פנימי בעירייה (סעיף 36ב' להחלטת ועדת הערר הראשונה) בו צוין כי יש לערוך בנכס ביקורת לבחינת זהות המחזיק, בעקבות הסכם שכירות שהתקבל בעירייה במועד סמוך, חוזה בין איהב נבולסי לאמיר נבולסי מיום 1.4.04.
על פי סעיף 18 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך, ביום 6.6.07 התקבלה באגף החיובים פנייה מאגף הגבייה בה ציינו כי הגיע לאגף הגבייה חוזה שכירות בין איהב נבולסי לבין אמיר נבולסי מיום 1.4.04, בצירוף העתק רישיון עסק ע"ש אמיר נבולסי, וביקשו לערוך ביקורת בנכס בשד' ירושלים 183 (מס. נכס 14). עוד נאמר כי מדובר בחוזה שכירות מ-2004 שלא ננקבה בו תקופת השכירות ורישיון עסק שמתייחס לשטח של 55 מ"ר (נראה כי זה המזכר הפנימי אליו מתייחסת ועדת הערר הראשונה בסעיף 36ב' להחלטתה, אלא ששם התאריך המצוין הוא 3.6.07). היינו לכל המאוחר במועד זה העירייה יודעת שיש בעייה גם בחשבון הארנונה של המערערים.
ביום 14.6.07 נכתב דוח נוסף על תפיסת מטלטלין נגד המערערים, דוח 312483 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 14, בכתובת שד' ירושלים 183 כאשר המערערים מופיעים כחייבים, אך ברישום הנוכחים נכתב כי נוכח: "נבולסי אמיר קרוב משפחה של איהב. משכיר את המקום כשנתיים". בדוח נכתב (לא מאד קריא):

"במקום נמצא נבולסי אמיר טוען שהנכס רק 55 מ"ר... מסר לי רישיון עסק מתאריך 28.9.05 מוכן לשלם על חשבון 1,500 ₪ במזומן ולהגיע עד יום שלישי לעירייה להסדיר את החוב שלו".

גם דו"ח זה אינו חתום ע"י איש לבד מגובה הארנונה.
ביום 16.6.07 פונה גב' לוי מאגף הארנונה לנבולסי איהאב בכתובתו האישית (מאור עיניים 3), בנוגע לארנונה בנכס 14 בשד' ירושלים 183 (הוצג לראשונה במלואו בנספח 8 לתצהיר העירייה בהליך) וצוטט בחלקו בסעיף 94 לערעור). במכתב נאמר כך:

"על פי מידע שבידנו בנכס שבנדון מחזיק אמיר נבולסי.

אם יש בידכם העתק חוזה שכירות/מכירה תקף למכר או תקופת שכירות שאינה פחותה משנה וחתימות שני הצדדים בסוף החוזה יש באפשרותך להמציאו לאגפנו.

עם קבלת העתק החוזה נטפל בהתאם"

היינו, על אף הבלבול והכפילות , מודיעה העירייה למערער 1 כי העירייה יודעת כי המחזיק בנכס הוא אמיר נבולסי. איהאב נבולסי מתבקש להעביר חוזה, אך לא ברור מה יקרה אם לא ימציא חוזה כזה ויתברר שבפועל נמצא במקום אמיר נבולסי. הלא במקרה של גב' מלצר, משעובד מקום ציין את שמו כמחזיק, מהרה העירייה להעביר את חשבון הארנונה על שמו ללא כל אסמכתא.
ביום 25.6.07 ערכה העירייה ביקורת נוספת בנכס (הרביעית במספר) דו"ח ביקורת (סעיף 36(ג) להחלטת ועדת הערר הראשונה, צורף לראשונה כנספח 7 במסגרת תצהיר שהוגש במהלך ההליך). תחת הכתובת נרשם: "שד' ירושלים 175/183 מספר חשבון 14 בשטח של 315 מ"ר. הנושאים לבדיקה הינם: "נא לבדוק את הנכס הנ"ל נמצא ב-183 או 175. לפי החוזה זה ב-175. לבדוק את השימוש מכולת מי מחזיק ולבדוק גודל שיפוצים. לבדוק אם יש לו נכס נוסף ב-175 כי יש אצלנו חוזה.". כלומר העירייה מאשרת שוב שיש בידיה את אותו חוזה משנת 2004, ובביקורת מתבקשת בדיקה האם הנכס בשד' ירושלים 183 הוא אותו הנכס בשד' ירושלים 175. ממצאי הביקורת הם:

"בביקורת במקום נמצא כי על שלט הנכס רשום ש"ד ירושלים 175. מקום משמש מכולת. לא נמצא שיפוץ במקום ובמקום נמצא אדם שסירב לשתף פעולה נמסר כי מחזיק במקום אמיר נבולסי טל.....".

שם המטפל הוא "דנה" והגורם המטפל: "מאירה". לא ברור מי ערכה את הדוח בפועל.
ביום 16.7.07 פונה האגף לחיובי ארנונה בעירייה למר איהב נבולסי (המערער 1) בעניין הארנונה בנכס בשדרות ירושלים 183 בחשבון ארנונה 14 (או 3001-1830) (בסעיף 45 לערעור נסרקה הכותרת ובסעיף 94 תוכן המכתב, המכתב צורף במלואו כנספח 5 לתצהיר העירייה שהוגש במהלך הדיון). המכתב מתייחס לבדיקת הנכס בנדון, אולם, כאמור לעיל, הביקורת במסגרתה תוקן שטח הנכס נערכה ביום 22.11.06 והשטח עודכן ביום 1.1.07. היינו ההודעה נשלחת 8 חודשים לאחר הביקורת ושבעה חודשים לאחר שינוי החיוב. במכתב נאמר כך:

"1. בדיקת הנכס שבנדון העלתה נתונים שונים מאלה המופיעים בספרי העירייה בנוגע לחיוב הנכס בארנונה כללית. להלן פרטי הממצאים:

השטח לחיוב הינו 332 מ"ר ולא 315 מ"ר כפי שמחויב כיום.

רצ"ב שרטוט מדידת הנכס.

2.בהתאם לממצאי הבדיקה יחויב הנכס בארנונה כללית החל מיום 1.1.07

......."

על פי הידע שבידנו בנכס שבנדון מחזיק אמיר נאבולסי"

בהמשך מתבקש חוזה שכירות בעניין.
על פי פי תצהיר העירייה בהליך, בתאריך 30.7.07 התקבלה פנייה מאגף הגבייה (הפנייה לא צורפה) בה צוין שמר אמיר נבולסי הגיע בעצמו לאגפם ומסר כי הוא שוכר את הנכס בשד' ירושלים 183, נכס 14 מנבולסי איהאב. כמו כן ציין אגף הגבייה כי נבולסי אמיר מחויב בארנונה ביחידה 167, יחידה 40 (היחידה שהוסבה לאמיר נבולסי מאדלה מלצר), החל מיום 1.9.06. אמיר נבולסי טען באגף הגבייה כי לא קיימות שתי יחידות וכי מדובר בכפילות. היינו, אמיר נבולסי, המחזיק מופיע בעצמו, לאחר הביקורת שאמתה נתונים אלו, וטוען כי הוא מחויב בשני חשבונות ארנונה בגין אותה יחידה.
ביום 8.8.07 נערכה ביקורת נוספת בנכס (הדוח הוצג לראשונה בנספח 8 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך). זו הביקורת החמישית, כאשר בביקורת הרביעית כבר התברר לעירייה כי יש כפילות. תחת הכתובת מופיע שד' ירושלים 83 (ולא 183). מופיעים שני חשבונות ארנונה 300118300114 ו-3001167000240. תחת טענות הפונה נרשם: "שני הבניינים הם אותו בניין לכן יש כפילות כנראה בחשבונות.". תחת הנושאים לבדיקה נרשם: "לבדיקתכם בעזרת הפונה לבדוק האם אכן יש צדק". תוצאות הביקורת: "בביקורת במקום נמצא כי השטח 169.88 הנ"ל הינו כפילות והנכס בפועל מופיע על שד' ירושלים 175." הפעם תחת הגורם המטפל כתוב ורדי מיחידה ב'.
בסעיף 22 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך מסוכמת ביקורת זו כך: "בביקורת שנערכה ביום 8.8.07 נמצא כי אכן קיימת כפילות.". ובכן, כאמור, הדברים אינם מדויקים שכן עניין זה התברר כחודשיים קודם לכן בעקבות ביקרת שנערכה לאחר פנייה של אגף הגבייה.
ביום 9.8.07, יום למחרת, נערכת עוד ביקורת בנכס (ביקורת ששית), הכתובת: שדרות ירושלים 167 + 183 (הדוח הוצג לראשונה בנספח 8 לתצהיר העירייה בהליך). הגורם המטפל הפעם הם פינזין וצבי תחת פרטי הנכס כתוב כך:

"3001183000114 בשטח 330 מ"ר בשימוש מינימרקט

3001167000240 בשטח 206 מ"ר בשימוש חנות מכולת

3001167000431 שטח 163 מ"ר – יחידה סגורה."

תחת טענות הפונה נאמר: "יש כפילות בין היחידות". הנושאים לבדיקה: "האם ישנה כפילות" וממצאי הביקורת:

"יחידה 14 קיימת ןפעילה (קיוסק + מינימרקט) ומקומה בפועל תואם אל חיובי השומה ירושלים 183.

סה"כ שטח 332 מ"ר.

יחידות: 002-40, 004-31 המחויבות בשד' ירושלים 167 הנן בפועל כפילות ושטחן נכלל בשטח היחידה 14 ועקב כך יש לבטלן."

חתום על הדוח (הפעם עם חותמת) מוטי מקדש.
בסעיפים 24-23 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך מסוכמת ביקורת זו כך:

"23. בביקורת שנערכה ביום 9.8.07 נמצא כי היחידה בשד' ירושלים 183 קיימת ופעילה ומיקומה בפועל תואם את חיובה בשומה (שטח של 332 מ"ר).

24. עוד נמצא כי שתי היחידות 3001-1670-002-37/40 ו-3001-1670-004-31 המחויבות בשד' ירושלים 167 ע"ש אמיר נבולסי (היחידה שהועבר מאדלה) ואבו סייף, מחויבות כבר בנכס בשד' ירושלים 183, ובמילים אחרות שטחן של שתי היחידות הללו נכלל בחישוב שטח יחידה 14."
ביום 13.8.07 נכתב מכתב מהאגף לחיובי ארנונה לאגף הגבייה מחלקת עסקים בעירייה (נשלח ביום 4.9.07, נספח ט' לתגובת העירייה) שאביאו כלשונו:

הנדון: ארנונה מספר 3001-1670-002-37 רחוב: ירושלים מס' 167

ארנונה מס' 3001-1670-002-40 רחוב: ירושלים מס' 167

ארנונה מס' 3001-1670-004-31 רחוב: ירושלים מס' 167

ארנונה מס' 3001-1830-001-14 רחוב: ירושלים מס' 183

סימוכין: פנייתך מיום 30.7.07 ע"ש נאבולסי איהב

בתשובה לפנייתך לבדוק אם מדובר בכפל חיובים בכתובות שדרות ירושלים 167, 183 ערכנו ביקורת במקום ומצאנו כי היחידות בבית מס' 167 הינן כפל של היחידה בבית מס' 183. מאחר והיחידה בבית מס' 183 נפתחה בחודש ינואר 2003 ניתנה הוראה לבטל את החשבונות בבית מס' 167 החל מתאריך 1.1.03.

עם קליטת ההוראה במחשב יעודכנו החשבונות בהתאם".
לדברי ב"כ העירייה בדיון לפני, ממועד זה לא אמורה להופיע כל כתובת אחרת לנכס למעט שד' ירושלים 183 (עמ' 2 לפר' ש' 19-17). לכאורה, הטעות תוקנה, אולם הבעיה לא נפתרה, כיון שבמועד זה המערערים רשומים כמחזיקים בנכס בשד' ירושלים 183, מכוח בקשתם להקים חשבון ארנונה בנכס, ומנגד אמיר נבולסי מחזיק בנכס מכוח חוזה עם איהב נבולסי החל מ-1.4.04, וזאת בהנחה שחיובו מכוח העברת חשבון הארנונה של אדלה נמחק. זאת ועוד, ראינו כי ישנם שני מספרי נכסים 405 ו-606. העירייה טוענת, כפי שאציג בהמשך, כי בנכס 606 מחזיק אכן אמיר נבולסי וכי בנכס 405 מחזיקים המערערים. אולם, לא ברור איזה חשבון ארנונה שייך לאיזה נכס ועל כן גם עניין זה לא נפתר עם תיקון הטעות. בנוסף, כיון שהתנהלו הליכי גבייה כנגד המערערים, אדלה מלצר ואבו סייף במקביל, לא ברור מהו החוב שהיה קיים למערערים, או לאמיר נבולסי. כפי שהראיתי לעיל, וכפי שאוסיף ואראה בהמשך, החוב משתנה באופן לא סביר, בהתחשב בתקופה בין דרישה לדרישה.
באותו יום עצמו, 13.8.07, נכתב מכתב מהאגף לחיובי ארנונה למר אמיר נבולסי, גם הוא נשלח ביום 4.9.07. הכותרת מופנית למר אמיר נבולסי בשד' ירושלים 175, ואלו הנדון מדבר על חשבון ארנונה 3001-1670-002-40 ברחוב ירושלים 167 (סעיף 106 לערעור ונספח 9 לתצהיר העירייה בהליך). להלן נוסח המכתב:

"בתשובה לפנייתך לפיה החשבון שבנדון הינו חיוב כפול לחשבון בבית 183 ערכנו ביקורת במקום ומצאנו כי טענתך נכונה.

לפיכך ניתנה הוראה לבטל אל חיוב החשבון שבנדון החל מיום 1.1.03 שהינו התאריך שבו נפתח החשבון בבית מס' 183.

בנוסף, התקבל חוזה שכירות שנחתם עימך לצורך הפעלת קיוסק/מכולת. חוזה השכירות שהומצא לנו אינו בתוקף.

על מנת לרשום אותך כמחזיק לצורך ארנונה, נא המצא לנו חוזה שכירות תקף.".

ובכן, העירייה אינה פועלת באופן שוויוני. כאשר היחידה הייתה רשומה ע"ש אדלה מלצר, ובביקורת במקום נמצא עובד שטען כי אמיר נבולסי מחזיק בנכס, מיהרה העירייה והעבירה את חשבון הארנונה לשמו של אמיר נבולסי. לעומת זאת, כאשר בביקורת חוזרת של העירייה נמצא כי מדובר בחיובים כפולים, בעקבות פנייתו של אמיר נבולסי לעירייה, דורשת העירייה מאמיר נבולסי להמציא חוזה. אך נמשיך בסקירת האירועים בתיק.
ביום 15.8.07 פנה אדם בשם ז'קי לעירייה (נספח ה' לתגובת העירייה) בקשר לנכס 1183000114 בנוגע להקטנת שטח הנכס. במכתב נאמר כי מדובר בחנות הנמצאת בשד' ירושלים 183 ואינה משמשת עסק של מינימרקט, וכי מדובר בנכס של כ-80 מ"ר המשמש קיוסק וכי שאר הנכס נאטם ולא נעשה בו כל שימוש. כן ביקש אותו ז'קי לתאם מועד לביקורת.
ביום 16.8.07 פנתה העירייה למערערים (נספח ו' לתגובת העירייה). הנדון מתייחס לנכס בשדרות ירושלים 183 חשבון ארנונה 3001-1830-001-14. התגובה מתייחסת לפנייתו של אותו ז'קי לעניין איטום חלק מהנכס. העירייה מבהירה במכתבה כי אם מדובר באטימה שלא בהוראת העירייה, אין בה כדי להפחית את החיוב בארנונה, ואם מדובר בהוראה של גורם עירוני, יש להמציאה למחלקת הארנונה. עוד נאמר כי מדובר בהשגה שנדחית.
בנובמבר 2007 דוח נוסף על תפיסת מטלטלין נגד המערערים, דוח 406914 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך), בגין חשבון ארנונה 14, כאשר המערערים מופיעים כחייבים, בכתובת שד' ירושלים 183. בדו"ח נכתב: "במקום פיצוציה ח.פ. רשומה ע"ש נבולסי אמיר לא ניתן לעקל", זאת, לצד הכיתוב: "כלומר במקום יש מה לעקל". לצד זאת נכתבה הערה: "האם העסק פעיל? ואם כן סיג עסק". גם דוח זה חתום רק ע"י גובה הארנונה, על אף שתחת הנוכחים רשום "הבן". כלומר לא מבוצעת אכיפה כנגד המערערים בנכס, על אף שיש נכסים לעקל, שכן על פי דיווחי העיריה עצמה, הנכס רשום בחשבון ארנונה של אמיר נבולסי.
על פי סעיף 26 לתצהיר העירייה שהוגש בהליך, באותו חודש עצמו, נובמבר 2007, בוצעה אכיפה מנהלית כנגד גב' אדלה מלצר בגין היחידה בשד' ירושלים 167, ביחידה 3001-1670-002-37/40 (צורף לראשונה כנספח E לתצהיר העירייה בהליך). בהמשך הסעיף כתוב כך: "יוער כי בחודש ספטמבר 1991 הוגשה תביעה משפטית כנגד אדלה מלצר. התקבל פסק דין בתיק אזרחי 38271/91 ונפתח תיק הוצל"פ." לא ברור מהסעיף, האם הליכי הגבייה בשנת 2007 הם תוצאה של הליכי הוצאה לפועל שנפתחו בספטמבר 91, 16 שנים קודם.
עם זאת העירייה, בסעיף 27 לאותו תצהיר העירייה בהליך, בסעיף העוקב מציינת כי: "לאור ביטול היחידות כאמור בחודש ספטמבר 2007 בוטלו החיובים שהושתו בגין יחידה 4 בשד' ירושלים 167, ע"ש אדלה מלצר והחשבון תוקן.". היינו, על אף דוח הביקורת מאוגוסט 2008, ועל אף הצהרת ב"כ העירייה כי ממועד זה לא יופיע עוד חשבון ארנונה שתוקן, אנו רואים פעולות אכיפה בחשבון שלכאורה בוטל בנובמבר. בנוסף, הרי התברר שמדובר בחיובים כפולים החל משנת 2003, אז מדוע מבטלים חיובים של גב' מלצר ממועדים קודמים?. גם עניין זה משאיר תמיהות באשר לנכונות אלו מהנתונים בנוגע לנכס.
העירייה מוסיפה, בסעיף 28 לאותו תצהיר כי: "באופן דומה, בחודש ספטמבר 2007, בוטלו החיובים שהושתו בגין יחידה 2 בשד' ירושלים 167, ע"ש אבו סייף והחשבון תוקן" ובסעיף 29 מוסיפה העירייה ומצהירה כי "בחודש ספטמבר 2007 בוטלה היחידה שהוסבה מאדלה לאמיר ובוטלו חיובים שהושתו בגין יחידה זו (מספטמבר 2006 ועד ספטמבר 2007)." יש להדגיש כי העירייה מצהירה כי בספטמבר 2007 בוטלו כל החיובים הכפולים (אדלה מלצר, אבו סייף, והנכס שהוסב מאדלה מלצר לאמיר נבולסי), ומוסיפה ומצהירה כי בספטמבר 2007 החיובים בוטלו נכון ל-1.1.03 והחשבון עודכן, כאשר בסעיף הקודם, באותו תצהיר עצמו, מצהירה העירייה כי בחודש נובמבר 2007, חודשיים לאחר שלכאורה תוקנו החשבונות, המשיכה בהליכי גבייה נגד הגב' אדלה מלצר. זאת, כאשר לטענת העירייה כל החיובים של אדלה מלצר ואבו סייף בוטלו, עם הקמת יחידה 14 בשד' ירושלים 183 ע"ש המערערים.
ביום 5.12.07 נמסר צו עיקול ללאומי קארד מכוח פקודת המיסים גבייה (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך), בגין חשבון ארנונה 14, כאשר המערערים מופיעים כחייבים, אך מופיע מספר תעודת זהות אחד בלבד, בגין הנכס בשד' ירושלים 183, כאשר הסכום לחיוב הינו 53,037.30. התגובה שצורפה למכתב הינה כי אין בידי הבנק נכסים של החייב. היינו, הסכום, לאחר שנתיים יורד לכ-50,000 שקלים מסכום של למעלה מ-200,000 שקלים.
ביום 14.11.08 דוח נוסף על תפיסת מטלטלין נגד המערערים, דוח 430561 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 14, כאשר המערערים מופיעים כחייבים, בכתובת שד' ירושלים 183. לצד הכתובת מצוין בסוגריים: "מינימרקט, מכולת". בדוח מצוין כי בעת תפיסת המטלטלין היה נוכח במקום "אחמד", אך הדוח אינו חתום ע"י איש. צוין כי נתפסה טלוויזיה 55 אינטש. גם במקרה זה, כמו בכל הביקורות והליכי התפיסה לא נרשמה כל התנגדות, ולא צוין כי מדובר באזור עוין או בעייתי.
ביום 8.12.08 ביום 5.12.07 נמסרו צוי עיקול לגופים שונים (הוצגו לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 14, הפעם הופרדו צווי העיקול והוצאו בנפרד לדחנוס סמיר ולנבולסי איהב, בגין הנכס בשד' ירושלים 183, כאשר הסכום לחיוב הינו 582,442 ₪. היינו, במהלך שנה בדיוק גדל החוב, בגין אותו נכס מסכום של כ-53,000 לסכום של כ-580,000 שקלים. אדגיש כי בריבית וההצמדה אינם יכולים להסביר פער זה. בהמשך אותו נספח צורפו תשובות לצוי העיקול (מלאומי קארד 6.1.09, ממרכנתיל דיסקונט מיום 5.1.09, מבנק המזרחי ביום 8.1.09 וממנורה מבטחים בתאריך לא קריא, ומביטוח לאומי ביום 16.1.09, מהבנק הבינלאומי מיום 6.1.09 ומיום 6.1.08 [ככל הנראה שייך לצו העיקול הקודם, מבנק אוצר החייל מיום 11.1.09, משלטונות מע"מ מיום 8.1.09, מרשות המיסים מיום 8.1.09, מחברת הכשרת היישוב, חברת איי.די.איי חברה לביטוח, איילון חברה לביטוח מיום 3.11.09, מנורה מבטחים, ועוד אחרים). מבלי להיכנס לאבחנה בין התשובות לצווים, כולם הודיעו כי אין בידם כספים של החייבים.
ביום 23.3.09 דו"ח נוסף על תפיסת מטלטלין דוח 434739 (הוצג לראשונה במסגרת נספח Cלתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 10286388, מספר זה הופיע בעבר כמספר חשבון. במקרה זה לא מצוין חשבן הארנונה. הפעם מופיע רק איהב נבולסי כחייב, בכתובת שד' ירושלים 183. בדוח מצוין כי בעת תפיסת המטלטלין היה נוכח במקום עובד במקום דובר ערבית שסירב לשתף פעולה. בדו"ח נכתב כך: "מחסן סגור ונטוש לא נמצאו מטלטלין בעלי ערך". לא ברור כיצד נמצא במקום עובד אם הנכס סגור ונטוש. מכל מקום, גם דוח זה חתום אך ע"י גובה הארנונה.
ביום 16.4.09 נשלחה או נמסרה דרישה לתשלום חוב, מס. 105713 (הוצגה לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). מספר חשבון הארנונה לא ברור אך מסתיים בספרות 88, כך שיתכן שמדובר בחשבון מס' 10286388, כאשר המערערים מופיעים כחייבים, בכתובת שד' ירושלים 183. הסכום אינו קריא והדוח אינו חתום כך שלא ברור אם נמסר, היכן ולמי.
ביום 19.4.09 נשלחה או נמסרה דרישה לתשלום חוב, מס. 105667 (הוצגה לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) ,מספר חשבון הארנונה לא ברור אך מסתיים בספרות 6388, כך שנראה כי מדובר באותו מספר חשבון, כאשר המערערים מופיעים כחייבים, בכתובת שד' ירושלים 183. סכום החוב עומד על 590,379.81 ₪. גם דו"ח זה אינו חתום כך שלא ברור אם נמסר, היכן ולמי. הסכום ממשיך לגדול מהסכום של 530,000 שקלים, שלא ברור על מה הוא מבוסס.
ביום 18.1.10 דו"ח דוח נוסף על תפיסת מטלטלין דוח 434380 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 10286388, כאשר הפעם מופיע רק איהב נבולסי כחייב, בכתובת שד' ירושלים 183. בשעת העיקול היה נוכח אדם בשם פרץ ורופאה. עוקלה טלוויזיה ופריט נוסף (לא קריא). מצוין כי התפיסה נעשתה תוך שימוש בפריצה לנכס, יש שם לא קריא של שוטר, ללא חתימה, וגם כאן אין חתימה של איש לבד מגובה הארנונה.
ביום 13.4.10 פנה עו"ד חלים חוסבא לעירייה (על פי סעיף 32 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך, למכתב צורף ייפוי כוח מנבולסי איהב ונבולסי אמיר אולם ייפויי הכוח עצמם לא צורפו), וצירף הסכם שכירות מיום 1.1.10 בין איהב נבולסי לבין אמיר נבולסי (נספח ג' לתגובת העירייה). הסכם השכירות שצורף מתייחס לחנות בשטח של 120 מ"ר בשד' ירושלים 175 ביפו, מתוכה יושכרו לאמיר נבולסי 70 מ"ר. אדגיש כי על פי העירייה שטח הנכס גדול מ-300 מ"ר (השטח משתנה בין חשבון לחשבון), ומכל מקום השטחים לא מתאימים למי מהשטחים המופיעים בדוחות הביקורת.

וזו לשון המכתב:

"הנדון: נכס בשד' ירושלים 175 יפו (בחלקו)

מספר חשבון לקוח 10286388

הודעה על העברת המושכר למשכיר
1. בתאריך 1.1.10 נחתם הסכם שכירות בין נבולסי איהב (להלן: "המשכיר" לבין נבולסי אמיר (להלן: "השוכר") בקשר לחלק בשטח של 70 מ"ר מחנות בשד' ירושלים 175 יפו (להלן: "המושכר")
2. המושכר הועבר לחזקתו של המשכיר בתאריך 1.1.2010.
  
  לאור האמור, הואילו בבקשה להעביר את חשבון הארנונה משמי לשם המשכיר."
  
  (הדגשה שלי מ' א' ג').
  
  היינו, על אף שעורך דינם של הצדדים שולח את המכתב לא ברור האם אמיר נבולסי הוא שכתבו, בנסיון להחזיר נכס שקיבל ב-2004 למשכיר, איהב נבולסי, או להפך כי מדובר בחוזה שכירות נוסף בין איהב נבולסי לאמיר נבולסי בו מקבל אמיר נבולסי חזקה..
בתצהיר תגובה לתצהיר העיריה שהוגש במהלך ההליך (להלן: תצהיר המערער 1 בהליך), טען איהב נבולסי כי מדובר בזיוף, כי מעולם לא חתם על חוזה כאמור וכי אמיר נבולסי ניסה להתחמק מחיוביו. בתשובה נאמר כי צורפה תלונה למשטרה שהוגשה בעניין זה, אך תלונה כזו, אם הוגשה, לא צורפה בפועל.
ביום 5.5.10, על פי סעיף 33 לתצהיר העירייה בהליך, בעקבות מכתב זה נערכה ביקורת בנכס בשד' ירושלים 183 (ביקורת שביעית במקום), כשבמקום נכח אדם שטען כי הוא אמיר נבולסי ששכר 77 מ"ר מכלל הנכס, וכי המקום משמש למזנון + קיוסק, וכי נבנה שטח שלא מחויב של 9.3 מ"ר. דו"ח זה לא הוגש מעולם. העירייה הוציאה שובר תשלום ביום 11.5.10 ולפיו שטח הנכס בשד' ירושלים 183 מחולק לשניים. חלק אחד בשטח של כ-250 מ"ר, והשני בשטח של 81.11מ"ר. (סעיף 38 להודעת הערעור).
ביום 23.5.10 נשלחה הודעה מהעירייה למערערים ולאמיר נבולסי (נספח ד' לתגובת העירייה). הנדון מתייחס ל: "נכס מס' 2000300405 בכתובת שדרות ירושלים 183, חן לקוח 10286388 ע"ש דחנוס סמיר ונבולסי איהב". במכתב נאמר כך:

"הרינו מאשרים קבלת פנייתך.....

שטח הנכס המוזכר בנידון יחויב כדלקמן:
- נכס מספר 2000300405 יחויב בשטח של 255 מ"ר ע"ש דחנוס סמיר, נבולסי איהב ובשימוש מכולת, החל מתאריך 1.1.10.
- נתנה הוראה לפתוח חיוב חדש ע"ש אמיר נבולסי בשטח של 81 מ"ר בשימוש: קיוסק החל מתאריך 1.1.2010."
  
  בפרוטוקול הדיון מיום 12.5.19, טענה ב"כ העירייה כי נכס 606 עבר לחזקת אמיר נבולסי רק בשנה זו, היינו, 2010 בעקבות חוזה השכירות שהוצג (עמ' 2 לפר' ש' 4-1).
כלומר, בין ינואר 2003 לספטמבר או נובמבר 2007, חויב הנכס בטעות בכפילות בחמישה חשבונות שונים, הן ע"ש המערערים, הן ע"ש אמיר נבולסי, גב' מלצר ומר אבו סייף. כאשר לא ברור מי חויב במה ובאיזה שלב. המערערים טוענים כי עזבו את הנכס בתחילת אפריל 2005. היינו במהלך למעלה משלוש שנים מנוהלים חשבונות כפולים לגבי חמישה אנשים באותו נכס עצמו. החל ממאי 2010, שוב לפי דוח ביקורת שמעולם לא הוצג, מחליטה העירייה כי יש לחלק את הנכס לשניים, לחייב בחלקו (77 מ"ר) את אמיר נבולסי וביתרה את המערערים. רק בשלב זה מופיעים מספרי הנכס של 606 לאמיר נבולסי ו-405 למערערים. אולם, בשלב זה, כפי שראינו הצטבר חוב למערערים על הכנס כולו של קרוב ל-600,000 ₪, ולכאורה במכתב נאמר שהנכס עובר למשכיר. היינו, לכאורה העירייה הייתה צריכה לחלק את הנכס עד 2010, מכוח הסכם השכירות מ-2004, לייחס חלק מהחוב לאמיר נבולסי, וב-2010 לאחד שוב את הנכס, כשלא ברור היכן המערער 2 נכנס לתמונה. אולי, כאמור, האיש הכחול מסיפור אחר.
ביום 1.6.10 נרשם דוח נוסף על תפיסת מטלטלין דוח 452815 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 10286388, כאשר גם הפעם מופיע רק איהב נבולסי כחייב, בכתובת שאינה כתובת הנכס (מאור עיניים 6 ביפו). כשלא ברור אם ההתיחסות היא לכלל השטח או לחלקו. תחת הנוכחים כתוב משהו לא ברור, ובדוח נכתב: "מסרב לשתף פעולה טוען שהחוב לא שלו". עוד נכתב כי במקום לא נמצאים פריטים שניתן לעקל. על אף שהיה נוכח מאן דהוא ואף התייחס לדוח, הדוח חתום רק ע"י גובה הארנונה ולא צוין אפילו כי הנ"ל סירב לחתום. המקום לחתימת החייב נותר ריק, כמו בכל הדוחות האחרים.
ביום 2.6.10 התקבלו המחאות מחברת קו לעניין בע"מ (צורפו לראשונה כנספח B לתצהיר העירייה בהליך). מסמך זה הוגש רק במסגרת ההליך לפניי, ושם נכתב כי מדובר בתשלום לנכס 405 בשד' ירושלים 183, חשבון לקוח 10286388, כשהמערערים רשומים כמחזיקים. על האישור נכתב בכתב יד בחתימת עו"ד חוטבא: "אני הח"מ עו"ד חוטבא מאשר כי ידוע לי כי התשלום ע"ס 50,000 ₪ מהווה תשלום ע"ח החוב. כן ידוע לי כי אין עיכוב הליכים כנגד תשלום זה. לא ברור מהו גובה החוב, ולאיזה מועד. עוד יש להדגיש כי עו"ד חוטבא ייצג, לטענת העירייה, הן את איהב נבולסי, הן את אמיר נבולסי, אך כאמור, ייפויי הכוח שהעירייה טענה שהוצגו לה, לא הוצגו לא לוועדות הערר ולא לבית המשפט.
ביום 29.8.2010 מודבקת על דלת העסק בשד' ירושלים 183 דרישת תשלום ע"ש אמיר נבולסי. במספר נכס 2000381606 (פעולות הגבייה החל ממועד זה בנכס זה צורפו לראשונה כנספח ב' לתצהיר העירייה בהליך). לטענת העירייה בסיף 36 לתצהיר זה, מדובר בחלקו של הנכס שהועבר ע"ש אמיר נבולסי, נכס 606, בחוזה מיום 1.1.10. סכום הארנונה הנקוב כ-3,000 ₪.
ביום 1.11.11 דוח על תפיסת מטלטלין אצל אמיר נבולסי בשד' ירושלים 183, דוח 501439 (צורף לראשונה בנספח ב' לתצהיר העירייה בהליך), מס. חשבון לקוח 10415520 (במרבית הדוחות מופיע המספר 10465520, שהוא המספר הנכון על פי תצהיר העירייה בהליך, אך כיון שכל הרישומים בדוחות הם בכתב יד ככל הנראה מדובר בטעות סופר). נרשם כי במקום "נוכח בעל המקום אמיר", וכי נתפסו קופה רושמת, מחשב וסחורה בכמות מסחרית. עוד נרשם בדוח כי: "בעל המקום מבקש שישלחו גובה כדי לקבל שיקים בעוד שבועיים". על אף האמור, החייב לא חותם על הדו"ח, אלא רק הגובה שמצוין שמו הפרטי באופן לא קריא. סכום החוב לא מופיע, השאלה אם נדרש עיקול מחשב, קופה רושמת וציוד בכמות מסחרית, וכן לשלוח גובה לקבלת שיקים בגין חוב של 3,000 ₪.
ביום 6.11.10 נעשה ניסיון למסור דרישה לתשלום ארנונה לפני נקיטת הליכים לאמיר נבולסי בכתובת שד' ירושלים 183 (דרישה מס. 252922 צורפה לראשונה כנספח ב' לתצהיר העירייה בהליך). ומספר חשבון הארנונה הוא זה של הנכס של אמיר נבולסי לאחר הפיצול 10465520. סכום החוב עמד על 3,385 ₪, כאשר צוין כי: "נימסר לחבר של החייב. יטפלו בחוב" וכי "הושארה ביד אזהרה לפני עיקולים". גם במקרה זה לא צוין שמו של אותו חבר.
ביום 21.11.11 הודיעו שלטונות מע"מ למערערים כי קיבלו את הודעתם לפיה החל מיום 1.4.04, הפסיקו כל פעילות עסקית בנכס בשדרות ירושלים 183 (נספח לערעור הראשון).
ביום 19.12.11 נשלח מכתב ממחלקת הארנונה בעירייה למר אמיר נבולסי. בכותרת נכתבה הכתובת של שדרות ירושלים 175. בנדון מופיע נכס 606 בשד' ירושלים 183 (חשבון לקוח 10465520 ע"ש נבולסי אמיר (סעיף 163 לערעור). וזה תוכן המכתב:

"במענה לפנייתך שהתקבלה ביום 17.11.11 הרינו להשיבך כדלקמן:

לעניין פנייתך לשינוי כתובת הנכס לכתובת שד' ירושלים 175, אשיבך כי אנו בודקים את הנושא מול מחלקת קרטוגרפיה במנהל ההנדסה.

כאשר תתקבל החלטה בנושא נעדכן אותך בחוזר".
ביום 27.12.10 נעשה ניסיון למסור לאמיר נבולסי, בשד' ירושלים 183 דרישה לתשלום ארנונה יומיים לפני נקיטת הליכי גבייה (מס' 252657, צורפה לראשונה כנספח ב' לתצהיר העירייה בהליך). ניסיונות נוספים למסירת אותה אזהרה נעשו בימים 2.1.11 ו-18.1.11. מס. חשבון הארנונה הוא 010465520 על סכום 1938 ₪. נרשם כי המקום היה סגור. התבצעו פעולות אכיפה נוספות נגד אמיר נבולסי, אך המסמכים שצורפו בנספח ב' לתצהיר העירייה בהליך אינם קריאים. עם זאת ניתן להבין כי פעולות הגבייה נמשכו עד 2013 (לאחר מכן הועברו לאמיר כלל החיובים בנכס). מדרישה לתשלום ארנונה (מס' 211462) מיום 3.12.14, צורף כנספח ב' לתצהיר העירייה בהליך), עולה כי מדובר באותו חשבון לקוח: 10465520 כשהסכום עומד על 29,199 ₪.
בין החודשים נובמבר 2011 לאפריל 2012, המציאו המערערים (סעיף 30 להודעת הערעור) אישור על תשלום ארנונה ואגרת מים וביוב לנכס שאינו למגורים בשדרות ירושלים 183 בחשבון 2000381606, כאשר שם המחזיק בנכס לתקופה זו כמופיע במחשבי העיריה הוא נבולסי אמיר. בהחלטת ועדת הערר הראשונה צוין לעניין זה כי בתצהיר של מר חמדאן, שלא נחקר ע"י העירייה נאמר כי החברה בבעלותו, קו לעניין בע"מ, שהיא שהפקידה את ההמחאות, ביצעה תשלומים עבור אמיר נבולסי בסכום של 90,000 שקלים בין השנים 2009-2007, אך אין בידיו ראיות. על פי דברי ב"כ העירייה חשבון 606 מיוחס החל מ-2010 לאמיר נבולסי, כאשר בין 2007 (תיקון טעות הרישום) לבין 2010 (אז פוצל הנכס לשניים), לא היה פיצול כאמור.
ביום 27.9.12 פנה עו"ד אמג'ד אבו פול לעירייה (נספח לערעור הראשון הוגש בהליך זה בתצהיר שהוגש במהלך ההליך כנספח 14, המכתב התקבל בעירייה ביום 2.10.12 ולכן בסעיף 37 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך מצוין מועד זה), והודיע על אי החזקה בנכס של המערערים ובקשה לשינוי שם מחזיק לשמו של אמיר נבולסי. מהמכתב עולה כי מבירור באגף הגבייה התברר כי העירייה מייחסת למערערים חוב של מעל שלושה מיליון שקלים בגין התקופה מיום 1.1.03, ועד לאותו מועד. עו"ד אבו פול מתייחס לנכס 2011008669, כאשר מספר זה לא הופיע קודם לכן, כך שככל הנראה מדובר בטעות. עם זאת, מספר החשבון משוייך אכן לנכס המערערים, מס. חשבון 10286388 וטוען כי המערערים לא החזיקו בנכס בתקופה האמורה וכי נרשמו שלא כדין ובאופן חד צדדי על ידי העירייה.
בסעיף 38 לתצהיר העירייה בהליך נאמר כי ביום 1.11.12 נערכה ביקורת בנכס בשד' ירושלים 183 (ביקורת שמינית במספר), אך העובד במקום לא שיתף פעולה. הדוח מעולם לא הוצג.
בעקבות זאת נערכה פגישה בעירייה, ביום 14.11.12, ולאחריה, ביום 21.11.12, שלחה העירייה מכתב לב"כ המערערים דאז עו"ד אמג'ד אבו פול (מופיע בסעיף 10א. להחלטת ועדת הערר הראשונה וכן נספח לערעור הראשון, ונספח 15 לתצהיר העירייה בהליך) לפיו נרשמו בעירייה שני נכסים בשד' ירושלים 183. הראשון, נכס 2000300405 חן לקוח 10286388, בשימוש מכולת, בשטח של 255 מ"ר, הרשום כמוחזק בידי המערערים, והשני, נכס באותה קומת קרקע, באותה כתובת, בסווג קיוסק, בשטח של 81 מ"ר נכס 2000381606 חן לקוח 10465520 על שם נבולסי אמיר. במכתב מאשרת העירייה כי קיבלה בקשה לשינוי מחזיקים, אך מוסיפה כי בביקורת שנערכה לא הצליחה לבחון את המצב שכן היה במקום עובד שלא שיתף פעולה, והודיעה לעו"ד אמג'ד אבו פול כי נדרשת ביקורת נוספת בנוכחותו.
ביום 6.1.13, על פי סעיף 40 לתצהיר העירייה בהליך, נערכה ביקורת יזומה בנכס 2000300405, ע"י העירייה, הנכס שלטענת העירייה היה שייך למערערים (ביקורת תשיעית), כי במקום נכח סמיר דחנוס, המערער 2, שטען כי אינו מחזיק בנכס משנת 2002 וכי המחזיק הוא אמיר נבולסי. גם הפעם תוקן שטח הנכס על פי ממצאי הביקורת מ-255 מ"ר ל-332 מ"ר, ליום 1.1.13. גם דוח ביקורת זה לא הומצא מעולם.
ביום 10.2.13 נכתב מכתב מיחידת בחינת החיובים לאיהב נבולסי בשד' ירושלים 183 (נשלח ביום 17.2.13). הנדון מתייחס לנכס 2000300405 בשד' ירושלים 183, ח-ן לקוח 10286388 ע"ש המערערים. במכתב מצוין כי בדיקת הנכס העלתה שטחים שונים מאלה המופיעים בספרי העירייה וכי השטח לחיוב הינו 332 מ"ר תחת 255 מ"ר, וכי החיוב יעודכן החל מיום 1.1.13. יש להדגיש כי במכתב העירייה לעו"ד אבו פול נאמר כי נכס 405 בו מחזיקים המערערים עומד על שטח של 255 מ"ר, ואילו נכס 606 בו מחזיק, לטענת העירייה, אמיר נבולסי, עומד על 81 מ"ר. חיבור השטחים נותן 336 מ"ר. בתשריט שצורף כנספח 17 מיום 25.11.12 מדובר בשטח של 277 מ"ר בצירוף 54 מ"ר גלריה ובתשריט מאותו מועד שצורף כנספח 18 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך, מסומן מבנה בשטח 18 מ"ר. ככל הנראה מדובר במדידה של כלל השטח, וייחוס כלל השטח למערערים, למרות הפיצול. בהעדר דוח הביקורת קשה לעמוד על הדברים, אך נראה כי השינויים העצומים במידות נובעים מכך שפעמים נמדדים שני מכסים (קיוסק ומחסן, קיוסק ומינימרקט וכו') ובפעמים אחרות נמדד הנכס כולו.
ביום 19.2.13 שב ופונה עו"ד אבו פול לעירייה (צורף לראשונה כנספח 19 לתצהיר שהוגש במהלך ההליך, וחוזר ומבקש לשנות ולעדכן את שם המחזיק בנכס 405, ומבקש הנחה על מנת שמרשיו יוכלו להסדיר את החוב לעירייה. לטענתו מי שהחזיק בנכס כל השנים הינו אמר נבולסי, אותו הוא מכנה במכתבו "המחזיק האמיתי" ומוסיף וטוען טענות התיישנות ואחרות (המכתב אינו קריא). ביום 21.3.13 משיבה העירייה למכתבו של עו"ד אבו פול (המכתב נשלח ביום 24.3.13 וצורף לראשונה בתצהיר העירייה בהליך כנספח 13). במכתב זה, שגם הוא אינו קריא, דוחה העירייה את כל טענותיו.
ביום 17.7.13 דוח נוסף על תפיסת מטלטלין דוח 203009 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 10286388, כאשר הפעם מופיע רק איהב נבולסי כחייב, בכתובת שד' ירושלים 183. לא נרשם שהיה נוכח מישהו בעת התפיסה. בדוח צוין כי: "במקום עצמו לא נמצא הנ"ל ... ע"י שכנים במקום".
ביום 9.12.13 פונה שוב עו"ד אמג'ד אבו פול לעירייה בעניין נכס 22000300405 (לקוח 10286388), ומגיש השגה לשנת 2013, בה הוא שב ומודיע כי המערערים אינם מחזיקים בנכס ולא החזיקו בו בתקופה המיוחסת להם בספרי העירייה, כי המחזיק הוא אמיר נבולסי, וכל שומה שנשלחה לכתובת הנכס הגיעה לידיו ולא אליהם (נספח לערעור הראשון). במכתב מוסיף ומבקש עו"ד אבו פול, לאור נסיבות אישיות קשות של מרשיו להעמיד את החוב על שני הנכסים (2000381606 ו-2000300405) על סכום חוב כולל של 250,000 שקלים אותו יוכלו מרשיו לשלם.
ביום 14.3.13 נערכה ביקורת (הביקורת העשירית) בנכס בנוכחות עו"ד אמג'ד אבו פול, שייצג את המערערים באותה עת. בדו"ח הביקורת (סעיף 28 להחלטת ועדת הערר הראשונה ונספח לערעור הראשון) נאמר כי הביקורת נערכה בשד' ירושלים 183, כאשר צוינו בכתובת זו שני נכסים. האחד, מס' חוזה 10286388 בבניין 2000300405 בשטח של 332 מ"ר (מתוכם 54 מ"ר גלריה), בשימוש של חנות מכולת, לגביו צוינו המערערים כבעלים של הנכס. השני, נכס 2000381606 מס. חוזה 10465920 בשטח של 18 מ"ר בו מחזיק אמיר נאבולסי כשוכר. עו"ד אמג'ד ציין באותו מעמד כי הנכס כולו מוחזק בידי אמיר נבולסי. שימו לב לשוני שוב בשטחים, כאשר על פי מכתב העירייה 77 מ"ר מיוחסים לאמיר נבולסי.

ממצאי הביקורת היו כדלקמן:

"בביקורת במקום נכח עו"ד אמג'ד אבו פול. נמצא כי את כל השטח מחזיק נבולסי אמיר.

לדברי העו"ד משפחת אבו סיף השכירה את הנכס לנאבולסי [לא צוין שם פרטי] משנת 2003.

בנוסף, גלריה המסומנת בתרשים פורקה ואינה קיימת.

המסומן בתרשים בכתום משמש מזנון למכירת משקאות ומוצרי מזון שונים.

המסומן בתרשים בצהוב משמש אחסון מוצרים שונים של המזנון וגם מועדון סנוקר"
ביום 12.3.13 שלחה העירייה מכתב נוסף לעו"ד אמג'ד אבו פול (סעיף 10ג להחלטת ועדת הערר הראשונה, נספח לערעור הראשון, בו צוין כי המכתב נשלח בתאריך 24.3.13), דן בנכס 2000300405 (שבמכתב הקודם תואר כמכולת ונרשם ע"ש המערערים בחשבון הארנונה), בכתובת שדרות ירושלים 183 ח-ן לקוח 10286338 ע"ש דחנוס סמיר ונבולסי איהב, בו צוין כי במועד הביקורת לא נכח מר אמיר נבולסי, שעו"ד אבו-פול טען שהוא המחזיק בנכס הנ"ל, ועל כן יש צורך בביקורת בכלל שטח הנכסים בנוכחות המחיקים בהם, לרבות אמיר נבולסי. במכתב צוין עוד כי בביקורת נמצא שגלריה בשטח של 25 מ"ר פורקה, ושטח הנכס עודכן ל-307 מ"ר תחת 332 מ"ר החל מיום 10.02.13. יש לשים לב כי מדובר בנכס כולו ללא חלוקה לשניים.
ביום 29.5.13 פנה מר נאסר אבו סאיף, שאף הוא החזיק בנכס, במכתב לעירייה (סעיף 28 להודעת הערעור), וביקש את אישור העירייה כי המבנה בשדרות ירושלים 183 אינו משמש למגורים. במכתב ציין מר אבו נאסר כי: "מתנהל במקום עסק של בית מסחר לפחות חמש שנים".

כיוון שועדת הערר קבעה כי עד למועד הביקורת האחרונה ייוחסו החובות למערערים וממועד הביקורת האחרונה הנכס כולו ייוחס לאמיר נבולסי, ניתן היה לסיים כאן את השתלשלות העניינים. אולם, ועדת הערר קבעה זאת בדיעבד, ועל כן אמשיך ואסקור את כלל המסמכים בתיק, המראים כי התמיהות רק גברו.
ביום 5.6.13, השיבה העירייה למר נסר אבו סייף (נספח לערעור הראשון) לגבי "נכס ברחוב שדרות ירושלים 183" בזו הלשון:

"בפנייתך לא צוין מספר נכס/מספר חשבון בגינו הינך מבקש פרטים.

בכתובת שציינת בפנייתך, שד' ירושלים 183 לא נמצאו נכסים הרשומים על שמך.

כמו כן בשיחה טלפונית שנערך עמך בתאריך 4.6.13 לא ידעת למסור פרטים מזהים נוספים אודות הנכס.

באפשרותך לפנות לאגפינו בשנית בצירוף מספר הנכסים בגינם מבוקשים הפרטים ותענה בהתאם".

כיוון שמר אבו סאיף מעולם א היה רשום בכתובת שד' ירושלים 183, האמור אנו מוכיח דבר בתיק זה.
על אף הביקורת שמצאה שאמיר נבולסי מחזיק בנכס, ביום 3.4.14 נרשם דוח נוסף על תפיסת מטלטלין דוח 108659 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך), בגין חשבון ארנונה 10286388, כאשר הפעם מופיע דחנוס אמיר כחייב, בכתובת שאינה כתובת הנכס (ילדי טהרן 1). תחת פירוט הנוכחים נכתב שהדוח נמסר "לאח חוסיין". נתפסו פינת אוכל עם 6 כסאות, טלוויזיה פלזמה 42 אינטש, מיקרוגל, שידה ושולחן סלון, ספה ותנור אפיה, תוך שצוין כי מדובר בבית פרטי. הפעם החלק המתייחס לחתימת החייב כולל את שמו של דחנוס סמיר, אך נעדרת חתימה. גם האח שלכאורה נמסר לו הדוח לא חתם.
ביום 7.10.14 דו"ח נוסף על תפיסת מטלטלין דוח 223779 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך) בגין חשבון ארנונה 10286388, כאשר הפעם מופיע דחנוס אמיר כחייב, בכתובת שאינה כתובת הנכס (ילדי טהרן 1). תחת פירוט הנוכחים נכתב שהדוח נמסר "לאבא". בדוח נאמר: "עליך להסדיר חוב בסך 1,314,855.87 ₪". גם כאן איש לא חתום על הדוח ולא ברור מדוע. היינו בשנת 2014 החוב מגיע לכמעט מיליון וחצי שקלים. לא ברור אם מדובר בחוב על כלל הנכס, או על כלל הנכס עד 2010 ואחריו חלק מהנכס, ולא דרך החישוב.
ביום 20.12.15 דרישה ממחלקת ארנונה לעסקים למר נבולסי איהב בכתובת שאינה כתובת הנכס (מאור עיניים 6), ע"ס 1,355,701.63 ש"ח שקלים בגין חשבון לקוח 10286388 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תחת חתימת המקבל נרשם: "לא אותר. בית פרטי ללא שמות".
ביום 30.12.15 דרישה ממחלקת ארנונה לעסקים למר דחנוס סמיר בכתובת שאינה כתובת הנכס (ילדי טהרן 1), ע"ס 1,355,074.63 ש"ח שקלים בגין חשבון לקוח 10286388 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תחת חתימת המקבל נרשם: "הושארה דרישה לתשלום חוב בילדי טהרן 1 דירה פרטית".
ביום 4.1.16, מספר ימים מאוחר יותר, נרשם דוח נוסף על תפיסת מטלטלין דוח 108659 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך), בגין חשבון ארנונה 10286388, כאשר הפעם מופיע דחנוס אמיר כחייב, בכתובת שאינה כתובת הנכס (ילדי טהרן 1). תחת פירוט הנוכחים נכתב שהדוח נמסר "לאח חוסיין". נתפסו פינת אוכל עם 6 כסאות, טלוויזיה פלזמה 42 אינטש, מיקרוגל, שידה ושולחן סלון, ספה ותנור אפיה, תוך שצוין כי מדובר בבית פרטי. הפעם החלק המתייחס לחתימת החייב כולל את שמו של דחנוס סמיר, אך נעדרת חתימה. גם האח שלכאורה נמסר לו הדוח לא חתם.
ביום 3.1.16 דרישה ממחלקת ארנונה לעסקים למר דחנוס סמיר בכתובת שאינה כתובת הנכס (ילדי טהרן 1), ע"ס 1,355,074.63 ש"ח שקלים בגין חשבון לקוח 10286388 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תחת חתימת המקבל נרשם: "דירה פרטית הושארה דרישה".
ביום 4.1.16, יום למחרת, דרישה ממחלקת ארנונה לעסקים למר דחנוס סמיר בכתובת שאינה כתובת הנכס (ילדי טהרן 1), ע"ס 1,355,074.63 ש"ח שקלים בגין חשבון לקוח 10286388 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תחת חתימת המקבל נרשם שהדרישה הודבקה על הדלת.
באותו יום עצמו (4.1.16) מופנית דרישה גם לאיהב נבולסי בכתובת שאינה כתובת הנכס (מאור עיניים 6), ע"ס 1,355,189.63 ש"ח שקלים בגין חשבון לקוח 10286388 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תחת חתימת המקבל נרשם: "יש לשלם חוב מיידי. דלת פלדלת חומה".
יום למחרת, 5.1.16, דרישה ממחלקת ארנונה לעסקים למר נבולסי איהב בכתובת שאינה כתובת הנכס (אותה כתובת מהיום הקודם מאור עינים 6), ע"ס 1,355,179.63 ש"ח שקלים בגין חשבון לקוח 10286388 (הוצגה לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תחת חתימת המקבל נרשם שדרישה הודבקה על הדלת.
ביום 6.1.16 דרישה נוספת ממחלקת ארנונה לעסקים למר נבולסי איהב באותה כתובת שאינה כתובת הנכס (מאור עיניים 6), ע"ס 1,355,179.63 ש"ח שקלים בגין חשבון לקוח 10286388 (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך). תחת חתימת המקבל נרשם: "דרישה הודבקה על הדלת".
העירייה צירפה את ההודעות לאמיר נבולסי בגין חוב ושוברים לתשלומו בין השנים 2015-2018 בגין נכס 405 בשד' ירושלים 183, כנספח ג' לתצהיר העיריה בהליך, כדי להראות שהחיובים אינם משולמים. אולם ניתן לראות כי החיוב עולה ויורד וחוזר חלילה. כך, למשל, בחיוב נכון ליום 22.12.17 עומד החוב על 6,734.81 ₪, ביום 19.4.18 עומד החיוב על 13,566.61 ₪ (כמעט כפול תוך ארבעה חודשים), וביום 20.6.18, חודשיים לאחר מכן יורד החוב ועומד על 6,980.11 ₪. כך שברור כי חלק מהחיובים שולמו.
כעת אעבור לסקירת ההליכים שלעניין החל בועדת הערר הראשונה, דרך המרצת הפתיחה והערעור הראשון, וכלה בועדת הערר השנייה, כנגד החלטתה מופנה הערעור שלפניי. קודם שאסקור את ההליכים השונים אציין כי רק במסגרת התצהיר שהוגש בהליך לפניי הוגשו מסמכים רבים רלבנטיים מטעם העירייה, ועל כן ייתכן שועדות הערר התקשו לקבל את התמונה המלאה, על אף שנוהלו הליכים רבים בנוגע לגילוי מסמכים. כך, למשל, ועדת הערר הראשונה ניהלה הליכים בנוגע להגשת מסמכים ותצהירים נוספים ובסופו נמסרו מסמכים נוספים לועדה, אך עדיין, מתברר כי מדובר היה בחלק קטן מהמסמכים הרלבנטיים. עם זאת ועדות הערר מתחו ביקורת על העירייה שנמנעה מהגשת מלוא המסמכים. המערערים, לדברי בא כוחם פנו וצילמו את כל החומר שהוצג להם בשעתו, אך מתצהיר העירייה בהליך התברר שהיה חומר רב נוסף. בסקירת ההליכים יש לתת את הדעת כי כל המסמכים שתוארו לעיל ככאלו שהוצגו לראשונה בתצהיר העירייה בהליך, לא היו לנגד עיני הועדות.

ההליכים שלעניין

החלטת ועדת הערר הראשונה מיום 5.11.15
ביום 2.10.12 הוגש הערר הראשון. ביום 14.11.13, בפתח הדיון, ציינה ועדת הערר כי מר אמיר נבולסי טוען כי הוא משלם עבור הנכס כולו. ועדת הערר הייתה ערה לקשיים עליהם הצביע ב"כ המערערים לעניין החשבונות השונים וציינה בפרוטוקול כי: "היו"ר מפנה את תשומת לב ב"כ המשיב [העירייה] כי תשובות מנהל הארנונה, האחת מיום 14.11.12 והשנייה מיום 21.3.13 מתייחס המנהל לחשובות לקוח שונים אחד ממשנהו והדבר טעון בדיקה". בהמשך ניתנה החלטת ועדת הערר לפיה כיוון שנשמעו "סיפורי אלף לילה ולילה" ע"י הצדדים, נעתרת הועדה ודוחה את המשך הדיון כדי שניתן יהיה לברר את המחלוקות העובדתיות. היינו, גם המסמכים שהיו לפני ועדת הערר הראשונה העלו תמיהות קשות באשר לבסיס העובדתי של חיובי העירייה.
ועדת הערר הראשונה ציינה כי הופיע לפניה מר אמיר נבולסי, על אף שלא היה צד לערר הודיע שהוא משלם את הארנונה על הנכס שבמחלוקת, הן המכולת הן הקיוסק עד לאותו מועד. ועדת הערר קבעה שכיון שאינו צד לערר היא לא תדון בטענתו זו, עם זאת ציינה כי אמיר נבולסי לא צירף חיובי ארנונה מהם ניתן ללמוד מהו גודל הנכס בגינו הוא משלם, והאם הוא משלם על הנכס כולו. כפי שראינו ממסמכים שצורפו בתצהיר העירייה בהליך, עולה כי העירייה שינתה מספר רב של פעמים את גודל הנכס, כשלא ברור בכל מקרה האם ההתייחסות היא לכלל הנכס או לחלקים ממנו.
ועדת הערר הוסיפה וציינה בפתח הדברים כי ראוי הוא שהעירייה תשלח מודד, שימדוד את הנכס, יבדוק את רישיונות העסק "בתקווה כי לשנת המס הקרובה יהא מידע מדיוק על אופן ההחזקה בשטחים ובנכסים הרשומים בספריו". היינו, כבר בשנת 2015, ואף ללא כלל המסמכים ועדת הערר מתרשמת כי יש אי סדרים ובלבלו באשר לשוכרים, לנכסים ולשטחים.
לועדת הערר הוגשו תצהירים מטעם איהב נבולסי, סמיר דחנוס, עמי בן שמעון, אמיר נבולסי ואחמד חמדאן. העירייה הגישה תצהיר של מר דני מאיר שערך אחת מעשר הביקורות בנכס ביום 14.3.13. במועד שמיעת הראיות נחקר איהב נבולסי על תצהירו, כאשר ב"כ העירייה מוותר על חקירת יתר המצהירים, לרבות אמיר נבולסי, וב"כ העוררים ויתר על חקירת המצהיר מטעם העירייה וציין כי האמור בדו"ח הביקורת מיום 14.3.13 מקובל עליו.
הוועדה פותחת את החלטתה במילים אלו (סעיף 39 להחלטתה):

"לא נכחד כי העובדות שנתגלו בפנינו הן מבולבלות וסבוכות. חלקן נבע מאי עמידת העוררים על זכויותיהם במועד; חלקן נבע ממסמכים ישנים שצורפו לתצהירי העוררים לשנים שקדמו להגשת ההשגה והערר; חלקן נבעו מרישומים אצל המשיב [העירייה] שאמיתותם לא בוררה עד תומה, לרבות ציון מספרי נכסים שונים בכתובות שונות, שנבעו או משגגה או ממעבר למחשבים חדשים בהם הרישום שונה, בחלקו נמצא כי המשיב [העירייה] הסכים כי קיים כפל חיוב בארנונה......לא נותר לנו אלא לנסות להגיע להחלטה מושכלת על פי מסמכי הרשות שחזקה עליה שהם נרשמו בזמן אמת ותואמים למצב העובדתי...."

היינו, ועדת הערר הראשונה ייחסה למסמכי העירייה את חזקת התקינות. כפי שאבהיר בהמשך, ולאור המסמכים לעיל כפי שתוארו, חזקה זו נסתרה בראיות רבות ומשמעותיות.
בסעיף 43 להחלטתה ציינה ועדת הערר כי היא זוקפת לחובת העירייה את העובדה שנמנעה מחקירת המצהירים שהביאו העוררים לפניה, כמו גם שנמנעה מהגשת תצהיר מטעמה שיתייחס לטענותיהם שגובו במסמכים, והוסיפה: "לא נוכל להתעלם מכלל המסמכים המצויים אצל המשיב [העירייה] המעלה ספק רב בעיננו, האם רישומי המשיב אכן יש לראותם כראיה לכאורה מספקת מעצם היותם 'מסמכי רשות'".

כפי שניתן לראות הועדה מציינת כי היא מסתמכת על מסמכי העירייה, ולאחר מכן מסתייגת בעצמה ממסמכי אלו.
הועדה התמקדה אך בנכס הגדול יותר, המכולת, ולא בנכס 2000381606, הקיוסק, כיון שאמיר היה רשום כמחזיק בו, והנ"ל לא הגיש ערר.
הועדה ציינה שאמנם הוגש לה חוזה בין איהב נבולסי לאמיר נבולסי מיום 1.4.04, אולם, העוררים הגישו רק שני עמודים מתוך אותו חוזה שאינם כוללים את מהות הנכס ושטחו, ואף לא את תקופת השכירות. עוד לא הוכח, כך החליטה ועדת הערר, כי החוזה הוגש במועד, וכי המערערים היו חתומים עליו, או נענו לדרישת העירייה שהוצגה להם להגיש חוזה תקין ומלא.
על אף הביקורת שמתחה ועדת הערר על התנהלות העירייה והמסמכים שהוצגו מטעמה, הבלבול במספרי הארנונה והכתובות קבעה ועדת הערר הראשונה כי עד מועד ביצוע הביקור במקום, בנוכחות עו"ד אמג'ד ביום 14.3.13, יוותרו החיובים של המערערים בעינם, בעיקר לאור העובדה שלא ניתן לפתוח שומות משנים קודמות ובהעדר ראיות ברורות כי המערערים חדלו להחזיק בנכס, והודיעו על כך לעירייה בזמן אמת. הועדה קבעה כי החל ממועד זה בו נמסר לעירייה כי אמיר נבולסי מחזיק בנכס במלואו, ולאור הודאתו בכך, יושתו עליו כל החיובים, וכי מר אמיר נבולסי, כמו גם המערערים, רשאי להגיש תביעת השבה לבית המשפט המוסמך (בכפוף להתיישנות) אם כבר שילם בגין הנכס כולו בשנים קודמות).
יש להדגיש כי המסמך מאגף הגבייה לאגף הארנונה ממנו עולה כי העירייה ידעה בבירור, כבר בשנת 2006 על אותו חוזה, וכי בביקורות קודמות נמצא שאמיר נבולסי מחזיק בשטח, ומכוח אותן ביקורות אף הועבר לשמו חשבון הארנונה של גב' מלצר, לא הוצגו לועדת הערר הראשונה.

המרצת הפתיחה והערעור המנהלי הראשון
בעקבות החלטת ועדת הערר הראשונה, הגישו המערערים המרצת פתיחה לבית משפט השלום בתל אביב בה ביקשו כי בית המשפט יקבע כי אינם מחזיקים בנכס 2000300405 (ה"פ 65826-12-15), אך זו נדחתה בהעדר סמכות עניינית, תוך שנקבע שהסמכות העניינית היא לבית המשפט לעניינים מנהליים. לאור זאת, הגישו המערערים ערעור מנהלי בתיק 10953-01-16, אך זה נמחק בהעדר פקדון. בהחלטה המורה על מחיקת הערעור נאמר כי המערערים רשאים להגיש ערעור נוסף, תוך הפקדת פקדון במועד. על כן הגישו המערערים ערעור נוסף בתיק 68119-03-16, באותו נוסח עצמו. בסיום ההליך הצדדים הגיעו להסדר שקיבל תוקף של פסק דין לפיו יוחזר התיק להכרעת ועדת הערר, בין היתר לאור הבעייתיות עליה עמדה ועדת הערר הראשונה בבסיס העובדתי להחלטתה שלה.

החלטת ועדת הערר מיום 25.1.18
בפתח ההחלטה ציינה ועדת הערר כי הרכב הועדה השתנה וכי ההחלטה ניתנה לאחר שהועדה שבה ועיינה בראיות הצדדים ובסיכומים שהגישו הצדדים לפניה. גם לפני ועדת הערר השנייה הוגשו מסמכים נוספים. הועדה ציינה בסעיף 11 להחלטתה כי אינה דנה בשומות לשנים 2003 עד 2012 והיא דוחה אותן על הסף, כיון שמדובר בשומות סופיות וחלוטות, וכי ההשגה דנה אך בשאלת זהות המחזיק, זאת, על אף שזהות המחזיק רלבנטית וודאי לכל השנים שקדמו ל-2012.
אשר לכתובות הכפולות, קבעה הועדה כי אמיר נבולסי פנה בשנת 2011 בבקשה לשנות את כתובת הנכס משד' ירושלים 175 לשד' ירושלים 183. עוד קבעה הועדה כי איהב נבולסי אישר בעדותו לפניה כי שכר את הנכס מהבעלים אבו סייף בשנת 2000 ובשנת 2004 עקב פשיטת רגל עזב את הנכס. הועדה קבעה כי בהעדר ראייה בכתב לא ניתן לקבל את טענת המערערים שחדלו להחזיק בנכס כבר בשנת 2004. אשר לחלקו של ההסכם משנת 2004, קבעה ועדת הערר השנייה, כמו ועדת הערר הראשונה, כי לא ניתן לדעת האם החוזה מתייחס לכלל הנכס או רק לקיוסק, וכמו כן אין ראיה כי ההסכם דווח בזמן אמת לעירייה. כפי שציינתי המסמך ממנו עולה בבירור כי בשנת 2006 היה החוזה משנת 2004 בידי העירייה, לא היה גם לפני ועדת הערר השנייה והוגש רק בתצהיר העירייה בהליך לפניי.
הועדה הוסיפה וקבעה כי התשלומים שבוצעו ע"י חברת קו לעניין מעיד כי אלו שולמו בגין הנכס הקטן יותר בו החזיק אמיר נבולסי, מספר נכס 606. אולם, כזכור, המסמך המעיד על כך מוכיח בבירור כי הסכומים שולמו עבור נכס 405. הועדה ציינה כי אין כל מסמך מטעם העירייה המופנה לאמיר נבולסי ונושא מספר נכס 405. הועדה קבעה כי רישיון העסק ע"ש אמיר נבולסי כמו גם תשלומיו לשלטונות מע"מ אינם מעידים כי מדובר בנכס כולו.
עוד ציינה הועדה כי על פי תצהירו של אמיר נבולסי הוא העביר את החזקה בנכס בשנת 2016 לאחרים, אך גם במקרה זה אין מפורטים מספרי הנכסים ושטחם, והאם מדובר בשני הנכסים או רק באחד מהם.
ועדת הערר השנייה סברה גם היא שעל העירייה לבדוק ולהסדיר את העניין. בסעיף 46 להחלטתה מציינת הועדה כי:

"מצאנו להדגיש בפני המשיב [העירייה] שאם אמנם ברשותו אסמכתאות לאימות טענת אמיר, יפעל בהתאם. אם לא, חזקה על המשיב, כדי לסיים את הסגה שבפנינו אחת ולתמיד במיוחד לשנות המס 2018-2016, לפעול להנפקת צילומי אויר בצירוף עבודת אורטופוטו, לרבות מיפוי והטמעת גושים/חלקות על גבי התצ"א מאושרת על ידי מודד מוסמך, כך שהתמונה הברורה בשאלת חיובי ארנונה, תהא ברורה לו ולנישומים/בעלים או שוכרים"

והוסיפה (בסעיף 48):

"אולי מדובר בסיפורי קפקא שאם צד מהצדדים סובר כי החלטתנו אינה מעוגנת בחומר הראיות שהוגש לנו, יביא דברו להכרעתו הסופית של בית המשפט המוסמך"
ועדת הערר הוסיפה וביקרה את ב"כ העירייה על כך שהטילה ספק בכשרותו של אמיר נבולסי, וייחסה את הצהרתו לפיה הוא החזיק בנכס החל משנת 2004 כראיה לאי כשרות זו. בסעיפים 38-37 להחלטה קבעה ועדת הערר כך:

"אין אנו מאמצעם שום קביעה עובדתית, כפי שפירטה ב"כ המשיב [העירייה], הימנה עולה כי בפגישה משותפת של כולם התרשמה שאמיר אינו מודע למשמעות רישומו של הנכס הרשום ע"ש העוררים, ולדעתה כלל אינו כשיר לקבל החלטות והסכמות לרישומו כמחזיק אצל המשיב לגבי הנכס נשוא המחלוקת – קרי נכס 405..... גם אם נכונה התרשמותה....מן הראוי היה להציג ראיות כבדות משקל לכשירות כזו או אחרת. המשיב עצמו מאשר כי אמיר רשום בספריו על נכס 606."

(הדגשות במקור – מ' א' ג')
הועדה הוסיפה וקבעה כי אמיר נבולסי לא הציג כל מסמך שיכול לאמת את טענתו כי שכר את מלוא הנכס, בעיקר לא את גודלו, והאם מדובר בשטח הקיוסק של 81 מ"ר או גם בשטח הנוסף של 255 מ"ר. אולם, כפי שעולה מכלל המסמכים, שרבים מהם הוגשו לראשונה בתצביר העירייה בהליך, העירייה עצמה ציינה גדלים שונים ותיקונים שונים של הנכס כשפעמים היא מתייחסת לשטח כולו ופעמים לחלקים ממנו, ולא באופן תואם בהכרח את מספרי הנכסים. יש להדגיש כי ועדת הערר השנייה, הסתמכה על ממצאי ועדת הערר הראשונה. בועדת הערר הראשונה הגיש אמיר נבולסי תצהיר ובו הצהיר על נכונות טענותיו, וב"כ העירייה נמנע מלחקרו.

תמצית טיעוני הצדדים

טיעוני המערערים
לטענת המערערים הם חדלו להפעיל עסק כלשהו בנכס מס' 2000300405, או בכל נכס אחר המצוי בשדרות ירושלים 175, 176 או 183 ב-31/03/04 ומאז 1/04/04 השוכר והמפעיל הינו אמיר נבולסי.
טענתם המרכזית של המערערים הינה כי לא חלף המועד להגשת השגה על שומות של שנים קודמות שכן העירייה לא הציגה ולו דרישת תשלום אחת שנשלחה למערערים עצמם.
לטענת המערערים המשיבה רושמת את אותו נכס בשלוש כתובות שונות, תחת מחזיקים שונים ובמספרי ארנונה שונים, ואף מודה בכך ולכאורה מתקנת את הרישום. כל אלו אינם מאפשרים לה להטיל על נטל ההוכחה לגבי זהות המחזיק על המערערים. המערערים טוענים כי בעקבות הרישום השגוי, בוצע כפל חיובים בתשלומי הארנונה ובהתאם יש לראות את דרישת חיובי הארנונה שהוצאו אליהם מטעם המשיבה החל משנת 2004 ואילך כמבוטלים.

טיעוני העירייה
העירייה טוענת כי אמנם נפלו טעויות בעבר, ואכן היו חיובי ארנונה כפולים לנכס, אך מוסיפה לעניין זה כי כל טעות שהייתה בספריה, הנוגעת למספרו של הנכס והכתובת ה בה הוא נמצא, תוקנה בשנת 2007, רטרואקטיבית לתחילת 2003, ובהתאם בוצעו החזרים ככל שהיו, ואין לזקוף זאת לחובתה במסגרת הערעור שלפניי.
העירייה מוסיפה וטוענת כי לאחר מכן, בעקבות חוזה בין איהב נבולסי לאמיר נבולסי, פוצל הנכס, בשנת 2010, לשני חשבונות ארנונה. האחד 606 בו מחזיק אכן אמיר נבולסי, והשני 405 (מס. חשבון 10286388), בו המשיכו להחזיק המערערים.
לטענתה, עליה אין חולק, רישומם של המערערים כמחזיקים בנכס נעשה בהתאם למכתבם שהתקבל בעירייה ביום 22.12.02, בו הם מודיעים כי הם מחזיקים בנכס בשדרות ירושלים 183. אולם, העירייה מוסיפה וטוענת כי טענתם של המערערים בדבר חדילה בהחזקה בנכס לא הוכחה.
העירייה מדגישה כי חיובי הארנונה שהושתו על המערערים עבור התקופה השנויה במחלוקת, הינן שומות חלוטות ולא ניתן לדון בהן. בהתאם לכך טוענת המשיבה כי אין כל הצדקה להתערב בהחלטת ועדת הערר מיום 25.01.18 , אשר דחתה את הערר לגופם של דברים.

דיון והכרעה
בפתח הדברים, וקודם שאדון בטענות הצדדים אדגיש כי השתלשלות העניינים להלן מפריכה מכל וכל את חזקת התקינות העומדת ככלל לעירייה. נראה כי מה שקרה הוא כי כאשר פנו המערערים בשנת 2002,כתושבים המעוניינים לשלם ארנונה בשד' ירושלים 183, הנכס כבר חויב, אלא שחויב בכתובת אחרת, בשד' ירושלים 167. העירייה לא בדקה ופתחה חיוב חדש במקביל. הטעות התבררה רק בשנת 2007. במהלך כל השנים, גם לאחר תיקון הטעות, עלה בביקורות שונות כי המחזיק בנכס הוא אמיר נבולסי, כפי שהצהיר בעצמו לפני ועדת הערר הראשונה. כיון שלא נחקר יש לקבל תצהירו זה בהתעלם מדעתה של ב"כ העירייה בועדת הערר השנייה לגבי כשירותו, שלא גובתה בבדל ראייה, לבד מהתרשמותה הבלתי מקצועית.

לאחר מכן, בשנת 2010, נחתם חוזה כלשהו בין איהב נבולסי לאמיר נבולסי, שלטענת המערערים נעשה במסגרתו ניסיון להחזיר את הנכס למערער 1. לטענת העירייה בחוזה זה השכיר לראשונה המערער 1 לאמיר נבולסי את הנכס. מכל מקום ועדות הערר לא בחרו גם במועד זה כקו פרשת המים, אלא בביקורת שנערכה בשנת 2013, בה נטען שוב ע"י אמיר נבולסי כי הוא מחזיק בנכס.

אני חוזרת ומציינת כי התמונה החלה להתברר רק לפניי, עם הגשת מסמכים רבים בידי העירייה, שלא הוגשו לוועדות הערר.

היקף התערבות בית המשפט בהחלטות ועדת הערר לענייני ארנונה
מושכלות יסוד הן כי היקף הביקורת השיפוטית של בית משפט זה, היושב כערכאת ערעור על החלטת ועדת הערר, הינו מצומצם וזאת מן הטעם כי ועדת השגה הינה ערכאה מנהלית, לאחריה העניין נדון בועדת ערר שהיא ערכאה משפטית אשר בוחנת את החלטה בעניין ההשגה. יוצא כי בית המשפט הבוחן את החלטת ועדת ערר, הוא 'גלגלול שלישי' ועל כן בית המשפט יבחן האם החלטת ועדת הערר הינה סבירה והאם היא התקבלה מטעמים ענייניים וללא שיקולים זרים. משכך, יש לבחון האם נפל פגם בהחלטת ועדת הערר שלא להתערב בהחלטת מנהל הארנונה והאם החלטתה חורגת ממתחם הסבירות, תוך שהממצאים העובדתיים הנוגעים לעניין הם אלו שנקבעו על ידי ועדת הערר (ראו מבין רבים בר"ם 2723/10 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו, 2010). ככל שמדובר בקביעות עובדתיות של וועדת הערר, הרי שסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים מוגבלת עוד יותר, שכן התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה בנסיבות חריגות ומיוחדות, וככלל, תינתן עדיפות לגוף שיפוטי, או מעין שיפוטי, אשר יכול להעריך את הראיות ולהתרשם, באורח בלתי אמצעי, מן העדים שהעידו לפניו (ראו, בין רבים: עמ"נ (ת"א) 183/04 מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב יפו נ' דרורי שלומי ארועטי פרסומאים בע"מ (פורסם בנבו, 2005); עמ"נ 347/06 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה ( פורסם בנבו, 2006); עמ"נ 274/05 מנהל הארנונה נ' קו אופ (8.7.07פורסם בנבו, 2007); עמ"נ (ת"א) 252/06 נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א (פורסם בנבו, 2008); עמ"נ (מרכז) 148/08 דחן בע"מ נ' עיריית פתח תקוה ואח' (פורסם בנבו, 2010); עמ"נ (ת"א) 114-04 רחל ציביאק נ' עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו, 2011); עמ"נ (ת"א) 20474-12-10 מלון ימית תל-אביב בע"מ נ' עיריית תל אביב - יפו מנהל הארנונה (פורסם בנבו 2011). כן ראו את פסק דיני בעמ"נ (ת"א) 37309-11-14 אלף בית בייבי בע"מ נ' עירית אור יהודה (12.3.17) ועמ"נ (ת"א) 35533-02-17 ישיבת אדרת אליהו נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (פורסם בנבו, 26.03.2018).
במקרה שלפניי התמונה מורכבת יותר, שכן במסגרת תצהיר העירייה בערעור הוגשו מסמכים נוספים, מהם עולה כי לפני ועדת הערר לא הונחו כלל הראיות, ואף נעדרו מסמכים חשובים ומשמעותיים. ניתן היה לסיים כאן את פסק הדין ולשוב ולהחזיר את הדיון לועדת הערר על מנת שתדון בכלל המסמכים.

אולם, כיון שהעירייה נמנעה לחקור עדים, למעט איהב נבולסי, וכיון שמסקנותיי אינן מבוססות על ממצאים שנקבעו על התרשמות עדים, אמשיך ואדון במסקנות ועדת הערר גם לאור המסמכים שהוגשו לפניי.

תקיפת חיוב ארנונה – העלאת טענת איני מחזיק
ועדת הערר קבעה כי לא תדון בשומות קודם לשנת 2012 כיון שמדובר בשומות חלוטות שלא הוגשו לגביהם השגה וערר. המערערים טוענים כי לא קיבלו את השומות, ובנוסף, כי בעניין ההחזקה נפלה טעות כה חמורה, כשהנכס חויב בחיובים כפולים, כך שהחלטת ועדת הערר לא לדון בשאלה זו לגבי שנים קודמות אינה סבירה.
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר) מסדיר את העניינים הנוגעים לתשלום הארנונה שההשגה בגינם הינה בסמכותו של מנהל הארנונה, וזו לשונו:

"3(א). מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

.....

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה."

העירייה טוענת כי טענת איני מחזיק היה על המערערים להעלות בזמן אמת, בכל שנה מחדש. משלא הוגשה כל השגה בעניין במועד, השומות חלוטות ולא ניתן להעלות טענות בגין שנים אלו.
על אף האמור בסעיף 3(א) לחוק הערר, סעיף 3(ג) לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב להתיר העלאת טענה בעניין 'איני מחזיק בנכס', וזאת אף אם לא הוגשה השגה במועד. אכן, פסיקה ענפה מכוונת למסלול ההשגה הקבוע בחוק כמסלול מחייב. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בסמכותו הכללית של בית המשפט לדון, במקרים חריגים, בעניינים אשר הובאו בפניו למרות מסלול ההשגה הקבוע בחוק (ראו רע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ, (פורסם בנבו, 2008).
אני סבורה כי המקרה שלפני אינו מסוג המקרים שבהם מן הראוי לאפשר העלאת טענה 'איני מחזיק בנכס', שכן טענה זו הועלתה במלוא חריפותה ועצמתה בהשגה ובערר שהוגשו, והשתלשלות העניינים עיל, מעידה יותר מכל שבין השנים 2007-2003 העירייה חייבה את הנכס חיוב כפול, פעם בכתובת אחת לשני מחזיקים שאינם קשורים לעניין שלפניי (גב' מלצר ומר אבו סייף) ובמקביל את הכנס שבנדון, כאשר המחזיקים הם המערערים, ובשלב מסוים גם אמיר נבולסי. בנסיבות אלו יש לבחון את ההחזקה בנכס לאורך כל התקופה, ולקבוע מתי נודע לעירייה כי מר אמיר נבולסי החזיק בנכס.

הודעה על חדילת החזקה בנכס
החבות לשלם ארנונה לרשות המקומית בגין נכס חלה על המחזיק בנכס בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. המחזיק מוגדר בסעיף 1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות או הפקודה), כדלהלן:

"אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון".

על מנת לאפשר לעירייה להטיל את החיוב על המחזיק, מטילה פקודת העיריות על בעל הנכס או המחזיק בו חובת הודעה על כל שינוי בהחזקה. סעיפים 325 ו- 326 לפקודה קובעים את ההוראות בדבר מתן הודעה לעירייה, כדלהלן:

"325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

326. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".

על תכלית הסעיפים עמד בית המשפט בע"א 8417/09עיריית ירושלים נ' לוי(פורסם בנבו, 2012):

"תכלית סעיפים 326-325 היא להקל על העירייה בתהליך הגבייה של הארנונה – כך שאין היא צריכה לעמוד בעצמה על מצב הבעלות או ההחזקה בכל נכס בכל עת ועת (ראו: שם, בעמ' 775; עניין שמי בר, פס' 8; בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, פס' 29-27 לפסק דינו של השופט י' דנציגר, פס' 9-7 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם, 17.04.2008) (להלן: עניין דור אנרגיה); בר"ם 1962/06 כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, פס' 5 (לא פורסם, 16.10.2006); רוסטוביץ – ספר ראשון, בעמ' 277-276).".
על פי סעיפי הפקודה, מוטלת חובה על בעלים או על מחזיק של נכס החייב בארנונה להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס כתנאי לפקיעת חבותו בתשלום ארנונה עתידי בגין הנכס. כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס ראו בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, (פורסם בנבו, 2008, להלן: עניין דור אנרגיה). הבסיס הרעיוני להסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמור על מחזיקים או בעלים של נכס, הינו כי הם בבחינת 'מונע הנזק הזול', באשר הנטל המוטל עליהם למסור הודעת חדילה הינו נטל קל בלבד. קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים או הבעלים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, תטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, הממומן מכספי הציבור (עוד לעניין תכלית ההסדר האמור ראו עמ"נ 266/04 מנהל הארנונה בעירית תל-אביב-יפו נ' יצחק טרכטינגוט(2005) ובקשת רשות ערעור עליו שנדחתה: בר"ם 1008/06יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו(2006).
לפיכך, בפסקי דין רבים ננקטה גישה המדקדקת ביישומו של ההסדר הקבוע בסעיפים 325-326 לפקודה, לפיו נזקף לחובתם של מחזיקים בנכס המחדל הכרוך באי מסירת הודעה על 'חדילת החזקה'. על כן, כל אימת שלא נשלחה הודעה בכתב כאמור, על ידי בעליו או מחזיקו של נכס, חויב הבעלים לשאת בארנונה בגין הנכס. כך גם במקרה בו התברר כי בפועל היה בעלים או מחזיק אחר שהחזיק בנכס בתקופה הרלוונטית, שכן במצב דברים זה נקבע כי תרופת הנישום היא במישור היחסים שבינו לבין מי שהחזיק בפועל בנכס ולא במישור היחסים שבין הנישום הרשום כמחזיק לבין העירייה (ראו עע"מ 2611/08שאול בנימין נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 2010), ועניין דור אנרגיה.
לצד שיקולי היעילות המנחים את המחוקק בעניין אין לשכוח כי העירייה כמו כל רשות שלטונית אחרת כפופה גם לשיקולי סבירות והגינות (ראה בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נבו(1) 345, 289 (1998) בעניין זה נקבע בפרשת דור אנרגיה מפי השופט דנציגר כי סעיפים 325 ו-326 לא נועדו כדי לאפשר לעירייה לנהוג בעצימת עיניים, יהיו מקרים בהם בהינתן נסיבות חריגות, ניתן יהיה לבסס ידיעה קונסטרוקטיבית של העיריה בדבר חדלות החזקה גם ללא הודעה בכתב של המחזיק הקודם. ובהתאם תהיה העירייה זכאית ואף חייבת לשנות את רישומיה אף בלא שקיבלה הודעה כתובה על חדילת החזקה.

החזקה במקרה שלפניי
ועדות הערר ביססו את מסקנתן על העובדה כי המערערים לא הצליחו להוכיח כי חדלו להחזיק בנכס, קודם לביקורת שנערכה בשנת 2013. לא כך הם פני הדברים (אף על פי שהראיות המרכזיות לעניין זה הוגשו לראשונה בתצהיר העיריה בהליך לפני, כך שאין לייחס זאת לועדת הערר).
אין מחלוקת כי רישומם של המערערים כמחזיקים בנכס, הייתה לאור בקשתם, אז נפתח להם חשבון ארנונה בנכס בשד' ירושלים 183 (שלימים התברר שכבר חויב בכתובת וחשבונות ארנונה אחרים. המערערים טוענים כי חדלו להחזיק בנכס באפריל 2004 אז השכיר איהב נבולסי את הנכס לאמיר נבולסי. קיימות ראיות רבות בתיק התומכות בכך, שלכל הפחות החל מספטמבר 2006 העירייה ידעה על כך. אזכיר בקצרה את המסמכים המעידים על כך:
- ביום 31.3.04 בוצעה תפיסת מטלטלין כנגד המערערים, דו"ח 098328 (הדוח לא היה לפני וועת הערר והוגש לראשונה בנספח C לתצהיר העירייה בהליך), בגין חשבון 14. בדוח נכתב כך: "המקום נמצא בשיפוצים. לדברי השיפוצניק קיים שוכר חדש. מלבד מקררים אין במקום דברי ערך". דו"ח זה תומך בטענת המערערים כי עזבו את המקום כבר בתחילת אפריל 2004. אולם, כיון שלא התברר שם מי השוכר, אין די בכך. דו"ח תפישת מטלטלין נוסף המדבר על "שוכר חדש" גם הוא צורף לראשונה בנספח C לתצהיר העירייה בהליך, אך גם שם לא נקבו בשם.
- הראיה המרכזית הינו דוח ביקורת יזומה שנערכה ע"י העירייה בנכס ביום 27.8.06 (סעיף 12 לתצהיר העירייה בהליך, נערכה ביקורת כדי לבדוק מי מחזיק בנכס ומה מצבו, והממצאים:
  
  "בביקורת במקום נמצא כי היחידה משמשת מכולת סופר פיצוציית השדרה.
  
  במקום נוכח עובד ומסר כי המחזיק הוא אמיר נבולסי ת.ז..... טל......"
  
  היינו, ביקורת של העירייה עצמה, של מחלקת הארנונה מעלה כי ביום 27.8.06, יחידה המשמשת מכולת וסופר ופיצוציה, היינו בנכס כולו, מחזיק אמיר נבולסי. ב"כ העירייה אישרה זאת בדיון לפניי (בעמ' 3 לפר' ש' 8-5): "במסגרת הביקורת הגיע פקח שיושב איתנו פה, ועובד שנכח במקום סירב להזדהות ואמר שאמיר נבולסי מחזיק בנכס, ועל בסיס זה נרשם אמיר. אנחנו לא ראינו את אמיר". כלומר בעקבות אותה ביקורת נרשם אמיר נבולסי כמחזיק בנכס. על כן ממועד זה יש ידיעה ברורה לעירייה מי המחזיק בנכס.
- ראיה נוסף לידיעת העירייה ניתן למצוא באותו מכתב מאגף הגבייה לאגף השומה, מיום 6.6.07 בה ציין אגף הגבייה כי הגיע לאגף הגבייה חוזה שכירות בין איהב נבולסי לבין אמיר נבולסי מיום 1.4.04, בצירוף העתק רישיון עסק ע"ש אמיר נבולסי, וביקש כי אגף הארנונה יערוך ביקורת בעניין זה. היינו, גם אם החוזה לא הוגש בסמוך להחלפת המחזיקים בשנת 2004, אין מחלוקת כי מיוני 2007, מצוי החוזה עצמו בידי העירייה.
  
  העירייה טענה לעניין זה כי הוגשו לה שני העמודים הראשונים של החוזה בלבד, אולם כיון שגם מהביקורות שנערכו בשנים 2007-2006 עולה כי אמיר נבולסי החזיק בשטח, לאור העובדה שאמיר הצהיר על כך במסגרת הערר הראשון והעירייה נמנעה מלחקור אותו, ולאור העובדה שגם בועדת הערר עצמה הוא חזר על הדברים, אין העירייה רשאית להעלות טענה זו.
  
  חזקת התקינות המינהלית
ועדות הערר ביססו את מסקנתן על העובדה כי המערערים לא הצליחו להוכיח כי חדלו להחזיק בנכס, קודם לביקורת שנערכה בשנת 2013. לא כך הם פני הדברים (אף על פי שהראיות המרכזיות לעניין זה הוגשו לראשונה בתצהיר העיריה בהליך לפני). בנוסף, ועדת הערר התבססה על מסמכי העירייה לאור חזקת התקינות, והעובדה שחזקה על רישומים שנעשו בזמן אמת שהם נכונים.
חזקת החוקיות במשפט המנהלי, הנקראת פעמים גם חזקת תקינות פעולת רשויות המינהל (להלן: חזקת התקינות המנהלית) מניחה כי מעשים והחלטות של רשויות מינהליות נעשו והתקבלו כדין. חזקה זו מעבירה את הנטל על העותר לבית המשפט, להביא ראיות לאי תקינות, לפגם שנפל בהחלטה המנהלית, ובהעדר ראייה כאמור, עלולה להידחות עתירתו על הסף (ראו, בין רבים: עע"מ 6823/10 ‏ ‏מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות, פורסם בנבו, 2011 (פסקה 25 לפסק דינו של כב' השופט עוזי פוגלמן). פרופ' יצחק זמיר במאמרו: "חזקת החוקיות במשפט המנהלי", בתוך: ספר אור – קובץ מאמרים לכבודו של השופט תיאודור אור, 741 (אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם, עורכים, 2013), עומד במאמרו בהרחבה על ניתוח חזקה זו (עוד ראו לעניין זה: מיה רויזמן-אלדור, עתירות מנהליות – היבטים תאורטיים ומעשיים של הליך ההתדיינות, 111, 156-155 (תשע"ט-2019) וכן יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך א' 73 (מהד' שנייה, 2010).
חזקת התקינות המינהלית היא חזקה פרגמטית. אין מקום כי רשויות המינהל, כעניין שבשגרה, יתמודדו, בכל פעם מחדש, עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין. ללא חזקה זו יוטל נטל כבד מדי על רשויות המינהל, נטל שיפגע בכל הנדרשים לשירותיהן (ראו: עע"מ 4072/11 עיריית בת ים נ' ירדנה לוי (פורסם בנבו, 2012, להלן: עניין עיריית בת ים), בפסקה 30 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז והאסמכתאות שם וכן פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז בבג"ץ 7266/15 אלעזר אייל ביקלס נ' שר הכלכלה (פורסם בנבו, 2016)).
מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. בתחילה נקבע כי (כב' השופט יצחק זמיר בבג"ץ 1227/98 אנטון מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב (4) 690, 712 (1998), בפסקה 24 לפסק דינו):

"חזקת החוקיות אינה בעלת עוצמה רבה. אפשר להפריך אותה באמצעות ראיות נסיבתיות וראיות לכאוריות, ולעיתים די אפילו בנסיבות המקרה כדי לערער את החזקה, ולהעביר את נטל הראיה אל הרשות המינהלית....עוצמת הראיות או מהות הנסיבות הנדרשות כדי להפריך את חזקת החוקיות תלויות בכל מקרה בנסיבות המקרה.".

אולם בהמשך הוחמרו הדרישות, אף כי הודגש כי החזקה ניתנת לסתירה על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני "חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה." (ראו עניין עיריית בת ים דברי כב' השופטת דפנה ברק-ארז בפסקה 30 לפסק דינה). נקבע כי על האזרח המבקש לסתור את החזקה "לסדוק" את הנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות. ובלשונה של כב' השופטת דפנה ברק ארז בעניין עיריית בת-ים (פסקה 32): "'ראשית הראיה' שעל האזרח להביא כדי לסתור את חזקת התקינות צריכה להיות בהלימה לעניין העומד על הפרק".
על החמרה זו נמתחה אמנם ביקורת, בשל העובדה שמדובר ביחסים בלתי שווים בין האזרח לשלטון הקושי בסתירת החזקה נובע, בין היתר, מהעובדה שבבסיס מדובר ביחסים בלתי שווים בין אזרח לשלטון. עמד על כך פרופ' זמיר במאמרוחזקת החוקיות(שם בעמ' 754):

"במשפט הציבורי... לעיתים קרובות היחסים בין הרשות המינהלית לבין האזרח אינם הדדיים, אלא חד-צדדיים: הרשות המינהלית אינה נדרשת להידבר ולהסכים עם האזרח, אלא היא מחליטה...ומצווה עליו....המשפט הציבורי מכביד את עצם אפשרות הגישה לבית המשפט בכך שהוא מטיל על העותר את נטל התביעה הראשוני כבר בשלב מקדמי, לפני תחילת ההתדיינות....דבר זה עלול להיות קושי ממשי, שכן לא פעם העובדות המבססות את העילה מצויות רק בידיעת הרשות המנהלית....המשפט הציבורי מכביד גם את בירור העובדות במהלך ההתדיינות...אין באפשרותו של העותר לבקש גילוי מסמכים...ובית המשפט אינו מרשה חקירה כזאת [של מצהירים] אלא במקרים נדירים ביותר."

כב' השופטת ד' ברק ארז הייתה ערה לביקורת של פרופ' זמיר לעניין חזקת התקינות אך הבהירה כי הביקורת אינה מתייחסת למקרים בהם מועלות טענות ללא כל בסיס שהוא. בפסקה16 לפסק הדיןבעניין בת יםהיא מציינת:

"אין אדם יכול להעלות בהבל פה טענה של "לא היו דברים מעולם" ובכך לגרור את הרשויות להתדיינות ללא בסיס של ממש.".
אשר לבסיס עובדתי להחלטת או מעשה הרשות, אם הרשות קבעה עובדות מסוימות כתשתית להחלטתה או לפעולתה, והעובדות שנויות במחלוקת, בית המשפט יניח, מכוח חזקת התקינות המנהלית כי העובדות שנקבעו ע"י הרשות נכונות (ראו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בפסקה33 לפסק דינה בבג"ץ 10907/04 ישראל סולדוך נ' עיריית רחובות, פ"ד סד (1) 331 (2010). מכוח חזקה טוענת העירייה כי יש להניח לטובתה כי רישומיה נכונים, לפחות מאז תיקון הטעות ברישומים בשנת 2007.
פרופ' יצחק זמיר, במאמרו "הזכות המנהלית", משפט וממשל ט"ז, 161 (תשע"ה-2014, להלן:זמיר, הזכות המנהלית), עומד על הקושי שבחזקת התקינות המנהלית, דווקא כאשר מדובר בקביעת עובדות על ידי הרשות. לדבריו (שם בעמ' 163):

"האם יש הצדקה לכלל בדברחזקת החוקיות? השאלה מתחדדת לאור הקושי השכיח של עותר לברר ולהוכיח עובדות שנתגבשו באופן חד-צדדי אצל הרשות המינהלית, ובמיוחד כשמדובר בעובדות שאינן גלויות לעין והן ידועות רק לרשות עצמה....קושי זה מעורר איי-נוחות, שכן מבחינה עקרונית המידע שבידי הרשות אינו רכוש פרטי שלה, אלא הוא נכס שהרשות מחזיקה אצלה בנאמנות עבור הציבור....לכן, לכאורה אין סיבה טובה שלא לחשוף אותו בפני העותר, ולא רק כדי לעשות דין וצדק עם העותר עצמו, אלא גם משום שחשיפת המידע במהלך ההתדיינות עשויה למנוע או לבטל החלטה בלתי חוקית, ובכך לשרת גם את שלטון החוק.".

פרופ' זמיר סבור כי יש להקל עם העותר באשר לנטל הבאת הראיות, בעיקר לאור הקשיים העומדים לפני אזרח העותר כנגד הרשות, אך להקפיד על חזקת החוקיות בכל הנוגע לנטל השכנוע. היינו, כאשר בית המשפט משתכנע כי אין מדובר בעתירה טורדנית, עליו להעביר את נטל הראיה לרשות, עם זאת בסופו של יום העותר יזכה בעתירתו רק אם שכנע את בית המשפט כי הרשות לא פעלה כדין (שם בעמ' 764-763, לרבות אסמכתאות המבססותכלל זהבפסיקה).

האם עומדת לעירייה חזקת התקינות במקרה שלפניי
במקרה שלפניי חזקת התקינות אינה עומדת למשיבה. בראש ובראשונה כיון שהעירייה הודתה כי במהלך כארבע שנים ניהלה בטעות רישומים כפולים וחייבה חיובים כפולים את אותו נכס עצמו. כך, במקרה זה הודתה העירייה שרישומיה בזמן אמת היו שגויים, והודתה כי חזקת התקינות אינה עומדת לה במקרה זה.
בנוסף, רישומי העירייה ומעשיה בזמן אמת מעידים כי דווקא אמיר נבולסי הוא המחזיק. כך, מעבר לאמור לעיל לעניין הידיעה על היות אמיר נבולסי מחזיק, ניתן להפנות להודעת דרישת חוב שנשלחה מהעירייה לאמיר נבולסי בתאריך 4.04.2007, לגבי הנכס המצוי בשד' ירושלים 175 (נמצא בגוף הערעור, עמ' 15). עוד ניתן להפנות למכתב העירייה מיום 16.07.2007 אל מר אמיר נבולסי המאשר כי בהתאם למידע שנמצא במשרדיה הוא המחזיק בנכס בכתובת שד' ירושלים 183(נמצא בגוף הערעור עמ' 14). אי דיוקים נוספים ברישומי העירייה עולים לעניין גודל הנכס (המשתנה מעת לעת ללא הסבר).
סוגיה נוספת שעולה לעניין דיוק רישומי המשיבה נוגעת להחלטתה של העירייה לפצל את הנכס. ביום 14.04.2010 נקלט בעירייה הסכם שכירות בין איהב נבולסי לאמיר נבולסי (ראו נספח ג' לתגובת העירייה). עם קבלת ההסכם החליטה העירייה לפצל את הנכס כמפורט בהרחבה לעיל, שעד אז היה רשום בספריה של המשיבה כנכס מס' 2000300405. החלטתה זו של העירייה מעידה אף היא על כך שהרישומים לכל הפחות לא היו מדויקים, שכן העירייה עצמה הוציאה מטעמה כבר בשנת 2006 מכתב אל מר אמיר נבולסי המאשר כי בהתאם לרישומיה נמצא שהוא מחזיק בנכס. כמו כן לא ברור האם החיובים מאותו מועד חולקו בין הנכסים.
זאת ועוד. העירייה, בסיכומיה שלה טוענת טענות סותרות בנוגע לתשלום של 50,000 ₪ ע"י חברת קו לעניין לנכס 606 הוא הנכס המשויך, לטענת העירייה לאמיר נבולסי. המערערים טענו כי תשלום זה לאמיר נבולסי מעיד כי הוא החזיק בחלקה כולה (סעיף 33-30 בערעור המנהלי). העירייה, מדגישה, בסעיף 97 לסיכומים, כי "תשלומים אלו [של חברת קו לעניין] בוצעו בגין נכס 606 ולכן אינם רלוונטיים לערעור זה". אין לקבל טענה זו מהטעמים הבאים:

ראשית, בהחלטת ועדת הערר הראשונה צוין לעניין זה כי בתצהיר של מר חמדאן, שלא נחקר ע"י העירייה נאמר כי החברה בבעלותו, קו לעניין בע"מ, שהיא שהפקידה את ההמחאות, ביצעה תשלומים עבור נכס 606, כאשר המסמך שהוצג לפניי מעיד כי התשלומים בוצעו לטובת המערערים בנכס 405.

שנית, בסעיף 32 לסיכומים טוענת המשיבה, בסתירה לאמור לעיל כי: "ביום 2.6.10 מסר ב"כ המערערים, עו"ד חליב חוטבא, המחאות על סך של 50,000 ₪ סה"כ מאת קו לעניין בע"מ" על חשבון חובות של המערערים בגין הנכס (נספח B בתצהירי המשיב [שהוגשו רק בהליך זה]). המחאות אלו יוחסו ושויכו לחשבון 10286388 – הוא חשבון המערערים בגין הנכס נשוא הערר." מכך מבקשת העירייה כי בית המשפט ילמד כי הנכס היה בחזקת המערערים במועד זה, אך הדבר מלמד שגם לדעת העירייה התשלומים שולמו על חשבון חוב המערערים. ככל הנראה העירייה המשיכה לחייבם על אף שכבר לא החזיקו בנכס.

שלישית, טענת העירייה, בסעיף 57 לסיכומים, הינה כי אמיר נבולסי נרשם לראשונה כמחזיק בחלק מהשטח מכוח הסכם שכירות מיום 13.4.10, ויושם מיום 1.1.10 בהתאם לתקופת השכירות. ביום 29.8.2010 מודבקת על דלת העסק בשד' ירושלים 183 דרישת תשלום ע"ש אמיר נבולסי. במספר נכס 2000381606 (פעולות הגבייה החל ממועד זה בנכס זה צורפו לראשונה כנספח ב' לתצהיר העירייה בהליך). לטענת העירייה בסיף 36 לתצהיר זה, מדובר בחלקו של הנכס שהועבר ע"ש אמיר נבולסי, נכס 606, בחוזה מיום 1.1.10. סכום הארנונה הנקוב כ-3,000 ₪. על כן לא ייתכן שסכום של 50,000 שקלים שולם עבור חובו שלו.
חזקת התקינות נסתרת עוד בהליכי הגבייה השונים בהם לא מולאו הטפסים כנדרש, לא צוינו פרטים רלבנטיים, המסמכים לא נחתמו כדין, ובמקרים מסוימים, דוחות עליהם הוצהר בתצהיר העירייה כלל לא צורפו. כיון שפרטתי את כל התקלות בסקירת השתלשלות העניינים, לא אחזור כאן על הפרטים אך אציין שמדובר בתקלות רבות מאוד.

כיוון שחזקת התקינות אינה עומדת למשיבה, לא ניתן לקבל את טענתה כי יש להתבסס על רישומיה דווקא בשנת 2010 או 2013 כראיה בשאלה מי המחזיק בנכס.
אזכיר בסיום את שציינתי בפתח הדברים, באת כוח העירייה עצמה הייתה ערה לכך כי מדובר בטעויות בהיקף חריג ומשמעותי ונימקה זאת בהיות האזור, שדרות ירושלים ביפו, איזור עוין. אמירה זו מוטב היה לה לולא נאמרה, שכן אין לכך כל ראיה, ואין לעירייה להלין אלא על עצמה בטעויות שעשתה בעניין זה.
כיון שמהראיות שהוגשו בערעור לפניי עולה בבירור כי העירייה עצמה, גילתה בביקורת מטעמה, שערכה ביום 27.8.06, כי מר אמיר נבולסי מחזיק בנכס כולו, לצד הצהרתו של אמיר נבולסי כי החזיק בנכס החל מאפריל 2004, עליה לא נחקר, מביאים אותי למסקנה כי המערערים החזיקו בנכס לכל המאוחר עד ליום 27.8.06. ממועד זה יבוטלו כל החיובים שהוטלו על המערערים בגין החזקה בנכס בכל בכתובות, מספרי הארנונה ומספרי החשבונות.
אשר לסכום החוב נכון למועד זה. ישנם שלושה סכומים שאינם תואמים. הראשון, מופיע בדוח על תפיסת מטלטלין 101729 מיום 6.6.04, מופנה למערערים, חשבון ארנונה 14 כאשר סכום החוב עומד על 99,432 ₪. סכום שני, מופיע שנה וחצי מאוחר יותר בדרישה האחרונה שנשלחה למערערים על פי תצהיר העירייה בהליך, ביום 31.12.05 אז נשלחה דרישת חוב לפי פקודת המסים גביה לנאבולסי איהב ודחנוס סמיר, מספר חשבון ארנונה 14 בסכום חוב של 226,111 נכון ליום 31.12.05 (נספח יא לתגובת העירייה). היינו הסכום יותר מהכפיל את עצמו בשנה וחצי. שנתיים לאחר מכן, ביום 5.12.07 הוצא צו עיקול ללאומי קארד מכוח פקודת המיסים גבייה (הוצג לראשונה במסגרת נספח C לתצהיר העירייה בהליך), בגין אותו חשבון ארנונה 14, כאשר המערערים מופיעים כחייבים, בגין הנכס בשד' ירושלים 183, כאשר הסכום לחיוב הינו 53,037.30. היינו, הסכום ירד ב-200,000 שקלים. אם נדרשה ראיה נוספת להפרכת חזקת התקינות ניתן למצוא אותה גם בעניין זה. אולם לעניין הסכום בו יחויבו המערערים, על העירייה לקחת את סכום החוב נכון ליום 27.8.06, ולהפחית ממנו כל סכום ששולם לאחר מועד זה. ככל שהעירייה לא תצליח להבהיר מדוע פחת החוב כאמור מ-226,111 ל- 53,037.30, ילקח הסכום הנמוך בחשבון, נכון למועד של 27.8.06. מכל מקום לסכום החוב נכון ליום 31.12.05 אין לצרף ריבית פיגורים אלא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

סוף דבר

אני מקבלת את הערעור וקובעת כי המערערים חדלו להחזיק בנכס נשוא הערר (בכל חלקיו בכל הכתובות מספרי הארנונה ומספרי החשבונות שנזכרו לעיל), לא יאוחר מיום 27.8.06.

ממועד זה יבוטלו כל החיובים שהוטלו על המערערים, והחיוב שנצבר עד אותו מועד, שעל העירייה להתייחס בחישובו לאמור בפסקה 146 לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

העירייה תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בהליך שלפניי בסכום כולל של 15,000 שקלים. ככל ששולמו הוצאות ע"י המערערים בהליכים קודמים הם יושבו למערערים ע"י העירייה.

ניתן היום, י"ב תשרי תשפ"א, 30 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

הורד קובץ

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

ההסבר של עיריית ת"א לכאוס בחיובי ארנונה ביפו: ״שטח עוין״

חזרה לתוצאות חיפוש >>

שאל את המשפטן

יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

*	*
	*

צור
קשר

דולב זורע משרד עו"ד

צור
קשר

מיכאל זילברברג ושות' חברת עורכי דין

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

ראשי

דף בית - פסקדין
חיפוש במאגרים
המגזין
חקיקה
פייסבוק
שרות לקוחות
תנאי שימוש אודות

תחומי משפט במגזין

דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי ניכור הורי דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות בנקים קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות מיסים תעבורה צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 לשון הרע חדלות פירעון אזרחויות ואשרות ירושות וצוואות

עורכי דין לפי תחום

דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי גישור עסקי הדין האמריקאי דיני תעופה מטבעות דיגיטליים אשרות עבודה דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות תקשורת ואינטרנט מיסים תעבורה חוקתי ומנהלי גישור ובוררויות צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 פשיטת רגל תביעות ייצוגיות לשון הרע דיני ספורט אזרחויות ואשרות אזרחות זרה ודרכון זר ירושות וצוואות נוטריון

שיתופי פעולה

ערוץ המשפט באתר ynet ערוץ המשפט באתר mako התאחדות בוני בארץ עוקץ ייעוץ seo : שמוליק דורינבאום