ב"ה
בית דין רבני גדול
|
1241596-1
15/09/2020
|
בפני הדיינים:
1. הרב אליעזר איגרא
2. הרב שלמה שפירא
3. הרב צבי בן יעקב
|
| - נגד - |
המערער:
פלוני
עו"ד אברהם עזריאלנט
|
המשיבה:
פלונית
עו"ד בני דון יחייא
|
|
בפנינו ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי ת"א (להלן: בית דין קמא) מיום ט"ו באלול תשע"ט (15.9.19), העוסק בעניין רכוש הצדדים.
הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך י"ז בשבט תשמ"ט (23.1.89), ולהם שלשה ילדים, כיום כולם בגירים. הצדדים התגרשו בתאריך ט"ז בשבט תשע"ה (5.2.15).
בתאריך ז' בשבט תשע"ה (27.1.15) אישרו הצדדים הסכם גירושין, וכך נכתב בהסכם הגירושין סעיפים 4-5:
- ימונה במיידי שמאי ע"י בית הדין הרבני, אשר ישום ויעריך את שווי הבית. לכל צד תהא אפשרות לבקש מינוי של שמאי נוסף ע"י בית הדין הרבני [...] במידה וימונה שמאי נוסף מטעם בית הדין כאמור, סכום הדירה הקובע יהיה ממוצע הסכומים שנקבעו בשתי השמאויות של שווי הבית. במידה ותהיה שמאות אחת, היא זו הקובעת [...].
- הבעל ישלם לאשה סכום השווה ל 32.5% משווי הבית, לפי הערכת השמאי, או הממוצע בין שתי השמאויות, כאמור לעיל.
בית הדין מינה את השמאי [א'], שבחו"ד מיום ו' בניסן תשע"ה (26.3.15) העריך את שווי הדירה בסך 2,730,000 ש"ח. השמאי השני שמונה ע"י בית הדין הינו [י'] שבחו"ד מיום כ"ו באב תשע"ה (11.8.15) קבע את שווי הדירה בסך 2,325,000 ש"ח.
בית דין קמא בפסק דינו נשוא הערעור הביא את טענת התובע שיש לפסול את חוות דעתו של השמאי [א'] בשל טעויות מהותיות וניכרות הנמצאות בחוות הדעת. לטענתו בבית דין קמא וכן בערעור, חוות הדעת של השמאי [א'] נערכה בחוסר מקצועיות, בהעדר בדיקות נחוצות ובהסתמך על נתונים שגויים.
לאחר שהתובע ביקש לפסול את השומה של [א'], בית הדין קיים דיון בו נחקר השמאי [א']. במהלך הדיון בבית דין קמא, הבהיר השמאי שלא חלה טעות בשומה. בית דין קמא ביקש לקבל תשובות מפורטות יותר של השמאי על שאלות ב"כ התובע, אך לא מצא סיבה לפסול את חוות הדעת, לפני קבלת תשובות השמאי על שאלות ב"כ התובע. בהחלטה שניתנה לאחר חקירת השמאי (בתאריך כ' בכסלו תשע"ו (2.12.15)), החליט בית הדין:
"ביחס לחוות דעת השמאי, בא כוח הבעל יגיש לשמאי שאלות הבהרה ויציג בפניו את כל הנתונים הנדרשים לבדיקה, כטענתו. על השמאי לבדוק את הנתונים ולהתייחס לשאלות שיציג בא כוח הבעל. השמאי יחליט אם יש מקום לעדכן את השומה ויודיע לבית הדין את החלטתו, בהתאם לכך יקבע המשך ההליך. על השמאי להשיב לבית הדין תוך 14 יום מיום קבלת השאלות והחומר מבא כוח הבעל."
וכך כותב בית דין קמא בהחלטתו מיום ט"ו באלול תשע"ט (15.9.19):
"בית הדין קבע מהי הדרך לברור טענות התובע כנגד השמאות.
יובהר שלאחר הדיון בית הדין לא מצא סיבה שיש בה כדי לפסול את השמאות ללא קבלת תשובות השמאי, מאחר ולא נסתרה חזקת אמינותו, לא נסתרה החזקה שאין אומן מרע אומנותו, אף לא התגלו החלטות של השמאי שאינם בגדר הסביר בתחום השמאות, שכידוע יש בו חילוקי דעות בין המומחים השונים.
יחד עם זאת הטיל בית הדין על השמאי חובה לבדוק שוב את השומה תוך התייחסות לשאלות ב"כ התובע. בית הדין קבע מהי הדרך לברור התביעה, בדרך שפורטה בהחלטה, על ידי הצגת שאלות מפורטות לשמאי וקבלת תשובת השמאי, השמאי התבקש להשיב אם יש מקום לתיקון חוות הדעת, לאחר בדיקה מחודשת בהתאם לשאלות שב"כ התובע יציג בפניו.
למרות החלטת בית הדין, התובע התעלם מההחלטה, המשיך לטעון את טענותיו לפסילת חוות דעת השמאי [א'], מבלי שהציג לשמאי את השאלות ומבלי שתשמע תשובת השמאי. התובע לא קיים את החלטת בית הדין ובחר לנהל את תביעתו בדרך משלו, ולא בדרך עליה הורה בית הדין. התובע המשיך לטעון טענות כנגד השומה, מבלי שאיפשר לבית הדין את יכולת בדיקת הטענות תוך שמיעת תשובות השמאי. ללא קבלת תשובות השמאי לטענות שהועלו, אין יכולת לבדוק את הטענות.
למרות שהתובע לא קיים את החלטת בית הדין, בית הדין נהג עם התובע בסלחנות ובשתי החלטות נוספות בית הדין אפשר לתובע להשלים את ברור התביעה בדרך שנקבעה, דהיינו מתן שאלות לשמאי וקבלת תשובת השמאי.
[...]
התובע, כדרכו, לא הגיש לשמאי את השאלות לבדיקה. לאחר שבית הדין הורה על הגשת סיכומים בכלל המחלוקות, ב"כ התובע החל לטעון, במסגרת סיכומיו, את טענותיו כנגד חוות דעת השמאי, כאילו שבית הדין לא קבע מהי הדרך לברור הטענות.
משכך, ולאור ההחלטה שהתביעה תוכרע לפי החומר שבתיק, קובע בית הדין שלא נמצאה סיבה לביטול חוות דעת השמאי. התובע הזניח למעשה את תביעתו בכך שלא איפשר לבית הדין את בדיקת הטענות. התובע מצפה מבית הדין לפסול חוות דעת של מומחה, שלא הורעה חזקת כשרותו, רק על סמך טענות בלבד, מבלי שלמומחה תינתן אפשרות להתמודד עם הנטען כנגד חוות דעתו ומבלי שבית הדין יוכל לבדוק את נכונות הטענות, כמתבקש.