מינוי שליח הולכה אחר במקום שליח שני שמת

נימוקים

הנדון שבפנינו הינו בבני זוג המתגוררים בנפרד, הבעל בישראל ואילו האישה בצרפת. לפני מספר חודשים פנה הבעל לביה"ד בבקשה לסדר גט שייכתב בציוויו בביה"ד בבאר שבע ויישלח לביה"ד בצרפת, שם יימסר לידי האישה. כמקובל בבתי הדין הרבניים, מזכיר ביה"ד יצר קשר עם ביה"ד בצרפת אשר עדכן בשמו של השליח השני שימסור הגט לאשה. בעקבות זאת, הגט נכתב, והבעל מינה שליח ראשון ומסר לו הגט. לאחר מכן, מינה השליח הראשון בפני ביה"ד את השליח השני הנמצא בביה"ד בצרפת. מזכירות ביה"ד שלחה את הגט וההרשאות לביה"ד בצרפת.

לדאבון לב, התקבל לאחרונה מכתב מביה"ד בצרפת לפיו השליח השני נלב"ע במגפת הקורונה, טרם מסירת הגט לאשה, ועל כן יש צורך למנות שליח אחר תחתיו.

מאורע זה הביאנו להתבונן בדין שבפנינו, ומתוך כך להעמיק קמעא בגדרי השליח הראשון והשני בגט. ויהיו הדברים לעילוי נשמתו של השליח השני, הרה"ג הדיין שלמה בן נסים זצ"ל.

• מעמדו של השליח הראשון לאחר מסירת הגט לשליח השני

ראשית נקדים כי בגיטי שליחות יש צורך בשני שליחים, ואין להסתפק בכך שביה"ד יישלח הגט ישירות לשליח שמעבר לים, דבזמן הזה אף בארץ ישראל צריך השליח לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" (שו"ע קמב, א), וכיצד יאמר הלה "בפני נכתב ובפני נחתם". לכן הבעל ממנה שליח ראשון אשר נוכח בכתיבת הגט ובחתימתו, ועליו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", והוא שולח הגט לשליח השני הנמצא במדינת הים.

לכאורה נדו"ד הינו הלכה מפורשת בשולחן ערוך (אבן העזר קמא, מב):

"אם מת שליח שני, יכול שליח ראשון ליטלו מיורשיו של שני, ויוליכנו או ישלחנו ביד אחר".

מקור דבריו הוא מהטור (שם) בשם הרמ"ה, וז"ל:

"כתב הרמ"ה שאם מת השליח השני לא נתבטל בכך שליחות של ראשון ויכול ליטלו מיורשיו של ב' ויוליכנו לה או ישלחנו ביד אחר, ולא נאמר בזה כבר עשה שליח שליחותו כדאמרינן גבי עדים שחתמו בשטר ונאבד השטר לפי שלא נגמרה שליחות זה עד שיגיע גט לידה".

הרמ"ה לומד מהמובא (גיטין סג, ע"ב, שו"ע קכב, א) לגבי בעל שמינה סופר לכתוב גט, ועדים לחתום עליו ולתתו לאשתו, וכתבו וחתמו ונתנו לה ונמצא פסול, או שאבד הגט, דיכולים העדים לכתוב גט אחר, ולא אמרינן שכבר עשו עדים שליחותם, מפני שמינה אותם שיהיו שלוחיו עד שיגיע גט כשר לידה. מכח זה מסיק הרמ"ה כי גם בנדו"ד העברת הגט לידי השליח השני אין בה כדי לסיים את שליחותו של הראשון, כל עוד האשה לא נתגרשה, לכן יכול למנות שליח אחר במקום השליח השני שמת.

וכן כתב הבית שמואל (סקנ"ח):

"מזה נמי משמע אפי' אם כבר נתן השליח הראשון את הגט לשליח השני עדיין לא נגמר שליחותו, דאל"כ איך יכול הוא להיות שליח אלא ע"כ דעדיין הוא שליח".

עוד כתב הב"ש:

"ולא כח"ר שהבאתי בסי' קמ"ב סעיף י"ג..."

לכאורה כוונתו לחידושי הרשב"א שהביא לקמן (סעיף יג, סקכ"ה), לגבי הנותן גט לאשתו, והגט נכתב ונחתם בפניה, ומינה אותה כשליח הולכה עד הגעתה לבית הדין, שם יעמידו הדיינים שליח אחר שייתן לה הגט שתתגרש בו. וזו לשונו בחידושיו (גיטין כד, ע"א ד"ה ואיבע"א):

"... ומן התימה אחר שיצא מתחת ידה וניתן ביד שליח אחר היאך נאמנת [לומר בפני נכתב ובפני נחתם – א.צ.ג] בשעת גירושין, דלא דמי לנתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דתניא (ה' ב') כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויאמר לה דהתם כיון שהוצרך לומר בפ"נ ולא אמר כן מחמת שגגה ולא ניתן לשליח אחר עדיין לא עשה שליחותו וחוזר וגומר שליחותו. אבל כאן שנגמר שליחותה והרי מסרתו לשליח אחר ובמצות הבעל, היאך נאמינה משום שליחות והיא אינה שלוחה מעתה..."

לדברי הרשב"א, נאמנות האשה לומר בפני נכתב ובפני נחתם היא אך ורק בטרם מסרה גיטה לידי השליח האחר, אולם אם מסרה לו ולא אמרה בפני נכתב ובפני נחתם, לא תועיל אמירתה, כי כבר סיימה שליחותה.