מחלוקת על כספי הפידיון של מניות "תנובה"

       הרקע למחלוקת

1. תביעה ותביעה שכנגד שצמחו על רקע מכירת הזכויות במשק במושב בורגתה, בשנת 1994.

מוכרי המשק היו ה"ה לידיה ויעקב ארד (להלן: המוכרים), וקוניו - ה"ה ציונה וצבי צ'יאושו (להלן: הקונים).

2. ביום 7.11.94 נכרת חוזה המכר ולפיו מכרו המוכרים לקונים את זכויותיהם במשק מס' 40 במושב בורגתה (להלן: המושב).

      תביעתם של המוכרים נסבה על סכום ששולם לכל משק במושב מתוך יתרת כספים שהתקבלו לאחר הפרטת "תנובה".

      במהלך תהליך ההפרטה של תנובה, היא נרכשה, בשנת 2007, על ידי קרן אייפאקס, ואז חולקו סכומים לאגודות השיתופיות, שהיו בעלות המניות של תנובה, ובהן האגודה השיתופית של המושב: בורגתה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: אגודת בורגתה או האגודה).

      אגודת בורגתה השתמשה בכספים הללו לפירעון חובות, ולגבי היתרה, החליטה, בשנת 2008,  לזכות כל משק בסכום של 11,300 ₪, ובשנת 2013 - בסכום נוסף של 3,600 ₪.

      הסכומים האמורים ייקראו להלן: כספי תנובה.

      הקונים קיבלו את כספי תנובה, בהיותם בעלי משק במושב בעת שהוחלט על חלוקת הכספים הללו כאמור לעיל. הקונים דוחים את טענת המוכרים, שכספי תנובה מגיעים להם, וזה הוא לב המחלוקת שבתביעה העיקרית.

      המוכרים טוענים שכספי תנובה מגיעים להם, כיוון שהמוכר (מר ארד) הוא בן של מייסדי המושב וזכאי ליהנות מעמלם ההיסטורי של הוריו, שבא לידי ביטוי ביחידות ההשתתפות בתנובה; ואילו הקונים רכשו את המשק עשרות שנים לאחר מכן.

      המוכרים מסתמכים על סעיף 9 לחוזה המכר שמסדיר את חלוקת החיובים והזיכויים בין הצדדים. הם טוענים שגם על פי ההסדר שבסעיף זה, זכאים הם, ולא הקונים, לכספי תנובה.

3. ראשיתו של ההליך דנן - בתביעה קטנה שהגישו המוכרים ביום 27.5.10 ובה תבעו את כספי תנובה (אותה עת היה מדובר רק בסכום הראשון מתוכם).

      הליך גישור בין הצדדים לא צלח, ואז ביקשו המוכרים היתר ייצוג והוסיפו טענה: כי אי העברת כספי תנובה אליהם, על ידי הקונים, מהווה הפרה של חוזה המכר, שמזכה אותם בפיצוי המוסכם בסך 20,000 דולר. בנסיבות אלה הועברה התביעה לבימ"ש השלום.

      המוכרים הגישו כתב תביעה מתוקן, ע"ס 79,500 ₪ (כספי תנובה, בצירוף הפיצוי המוסכם על פי חוזה המכר; סכום התביעה הועלה, בהסכמה, לאחר שהאגודה זיכתה את חבריה בסכום הנוסף של 3,600 ₪, כאמור לעיל).