לפנינו ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי אריאל (להלן: בית דין קמא) שבה חויב האב (בדעת הרוב) במזונות קבועים של שלושת ילדיו (בני עשר, חמש־עשרה ושש־עשרה) בסך 700 ש"ח לכל ילד, כפי שנפסק במזונות הזמניים. סכום זה כולל אף את חיוב האב במדור. לדעת המיעוט יש להוסיף על הנ"ל את חיוב האב בהשתתפות במדור בסך 1,000 עד 1,500 ש"ח.
דעת הרוב מסתמכת לטענתה על נתונים מחקריים, וכך כתבו הדיינים שבדעת הרוב (ההדגשה לא במקור):
כאשר נכניס את הנתונים הרלוונטיים ל'מחשבון קֹהלת', בהינתן שהקטינים כולם הם מעל גיל עשר התוצאה היא כי דמי המזונות המשקפים את רמת החיים המתאימה להכנסות האב הם כ־1,930 ש"ח לשלושת הילדים, כולל מדור. לאחר ניכוי קצבת הילדים בסך 536 ש"ח – דמי המזונות, כולל מדור, שעל האב להעביר לאם הם 1,390 ש"ח בעבור כל הילדים.
ואילו לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דמי המזונות עומדים על 2,252 ש"ח, ולאחר ניכוי קצבת הילדים בסך 536 ש"ח דמי המזונות, כולל מדור, שעל האב להעביר לאם הם 1,716 ש"ח.
אנו רואים כי דמי המזונות שפסקנו יספיקו די והותר לשלושת הקטינים והם כוללים כבר את השתתפות האב בדמי המדור.
לדעת המיעוט: אין להתחשב בטבלאות המחקר, גם הסכום של 700 ש"ח למזונות הוא נמוך, ואך משום שסכום המזונות הזמניים הוסכם על הצדדים, אין מקום לשנותו. כמו כן חייבה דעה זו את האב בהשתתפות במדור ובהוצאות אחזקת המדור:
מה שכותבים עמיתי "עד היום נהגנו לחייב באומד הדעת ללא בדיקה מקצועית, מהם הרגלי הצריכה ומהי עלות הצרכים הבסיסיים" הוא הכללה שלא ממין העניין. דיברתי גם בטלפון עם הרב אליהו [– דיין בית הדין בנתניה שעל פסקי דינו הסמכה דעת הרוב וכדלהלן], והוא בעצמו אמר לי שהמחקר שעשו לבקשתו לא מציג את הסכום המינימלי והמקסימלי שעולים 'הצרכים'.
לכן לדעתי זו אינה 'בדיקה מקצועית', ולכן 'שיטתו' אינה מבוססת הלכתית די צורכה, ואין כאן מקום להאריך.
במקרה שבו אנו דנים ברור שהסכום של 700 ש"ח מתחילתו נקבע בהסכמה והטענה שסכום זה אמור לכלול גם 'מדור' אין לה שום ביסוס במחקרים שהציג הגר"א אליהו שליט"א. מדובר בסטטיסטיקה שהיא ממוצע, בלי לציין מה הסכום המינימלי הנצרך ומה המקסימלי, וכן ה'מדגם' שלפיו הגיעו לסכומים שנקבו כלל אינו רלוונטי למקרה שבו אנו דנים. ייתכן שאם היו מביאים לפנינו את מי שעשה את המחקר והוא היה נותן חוות דעת ספציפית למקרה שלפנינו היה במה לדון. אבל מסתבר יותר שהיינו צריכים לקים דיון בבקשה להגדלה ולבדוק גם את הנתונים שלפיהם המומחה ייתן את חוות דעתו, לדוגמה: האם טוענת שכיוון שהמעביד מעמיד לרשות האב רכב יש לראות הכנסתו כ־15,000 ש"ח [...]
גם מה שנכתב "בפרט שעל פי הנתונים שהציג אין לו יכולת לשלם תוספת" אינו נכון כיוון שבדיון בחודש תמוז גם בא כוח האב הסכים שלאחר מכירת הדירה הוא ישלם מדור מהתמורה. כיום, כפי שהוא אומר שלצרכיו הוא לווה ויחזיר לאחר מכירת הדירה – ילווה גם לצורך ילדיו, ואם אינו מוכן ללוות – על בית הדין לשנות גם את ההחלטה לגבי המשמורת ולהותירה לאם, אם האב לא מוכן 'להתאמץ' והדבר מוכיח את עמדת האם המתבטאת בתסקיר [...]
הכרעה
חישובי המזונות שעל פי ה'מחקרים'
כבר הבענו כמה פעמים את דעתנו שהטבלאות והמחקרים אינם משקפים את המציאות שכל אחד מאיתנו מכיר מהנהגתו האישית, הנהגת ילדיו וסביבתו הקרובה, משפחתו, קרוביו, חבריו, קהילתו, ובעיקר מדו־שיח עם מאות ואלפי זוגות מתגרשים. ברור שמי שיפסוק לפי המחקרים המדעיים, ללא בחינת הנחות המחקר ויכולת התממשותם במציאות היום־יומית עשוי לגזור על הילדים חיי עוני וסבל כלכלי, וזאת בנוסף לקשיים שחווים ילדים להורים גרושים.
מה לנו יותר מהודאת בעל דין של האב עצמו, בכתב התשובה לערעור, שבו טען על חוסר יכולתו לשלם מזונות מעבר לסכום של 700 ש"ח לכל ילד בתוספת מחציות? הלה כתב כי הוצאותיו למזון, היגיינה ופנאי הן 3,500 ש"ח, ובתוספת הוצאות ביגוד (450 ש"ח) סך הכול הוא כ־4000 ש"ח לחודש, וזאת לאב עם שלושה ילדים במחצית משמרתו. לאמור: ההוצאה למזונות, היגיינה וביגוד הן בעבור האב ועוד שלושה ילדים ששוהים אצלו כמחצית מהזמן. ולאמור: ההוצאה למזון, היגיינה וביגוד לנפש, ללא מדור והוצאות מדור, היא כ־ 1,300 ש"ח לנפש: בני חמש־עשרה–שש־עשרה, ואף ילד בן עשר – עלות המזון שלהם והביגוד שווה לשל מבוגר. והוסף לכך הוצאות נסיעה וכדומה ו'פכים קטנים' שהאב לא חישב.
אם כן האב עצמו סותר את המחקר המעמיק.
במאמר מוסגר נוסיף כי הסטטיסטיקה בנויה על הצהרות שאזרחים מוסרים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נתונים אלה אינם תמיד מלאים ואינם עולים בקנה אחד עם העובדות והמציאות, וכפי שגם מודה וטוען האב עצמו, וכפי שיודע כל מי שהשתתף בְּמחקר.
ההכרעה לגופו של עניין – מזונות ומדור – ונימוקיה