מדינת ישראל נ' ש. (עציר)

1.בפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

2.בכתב האישום שהוגש נגד המשיב, שלושה אישומים. על-פי העובדות הנטענות באישום הראשון, ביום 28.3.2017, בהמשכו של ויכוח מילולי בין המשיב לבין אשתו המתלוננת, המתלוננת החלה לקלח את הבנות המשותפות של הזוג; המשיב איים עליה בכך שאמר לה שהוא רוצה להוציא את הבנות להורג או שילכו לפנימייה. בהמשך – כך נטען – הוסיף הנאשם ואיים בפגיעה במתלוננת כשאמר לה שהוא רוצה להרוג אותה ואת שלוש בנותיהם. על-פי הנטען, המתלוננת ביקשה להיעזר בשכנים ולכן פתחה את דלת הבית וזרקה פח לעבר המדרגות, תוך שהיא משאירה את דלת הבית פתוחה. בתגובה, על-פי הנטען, יצא המשיב לעבר המדרגות, לקח את הפח, החזירו לבית, טרק אחריו את הדלת ותקף את המתלוננת, בכך שתפס אותה בשערות ראשה, תוך שהוא אומר לה "עכשיו את שותקת לתמיד", והוריד את ראשה לעבר הרצפה. נטען, כי כשהמתלוננת ניסתה להרים את ראשה, היכה אותה המשיב מכת מרפק בגבה, והכל מול עיני הבנות. בהמשך, על-פי הנטען באישום הראשון, היכה המשיב את המתלוננת בסטירות לפניה ודחף אותה בידיו. נטען כי כתוצאה מכך, ראשה של המתלוננת הוטח בקיר. נטען כי נגרמו למתלוננת המטומה בגודל 5*5 ס"מ וכן סימנים אדומים בפניה המהווים חבלה של ממש. המשיב מואשם באישום הראשון באיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק זה.

על-פי העובדות הנטענות באישום השני בכתב האישום, במועד החל מספר חודשים לפני המועד הנזכר לעיל, תקף המשיב את המתלוננת, בכך שדחף אותה באמצעות ידיו לעבר חדר המקלחת של הבית. מיד ובהמשך לכך – כך נטען – חנק המשיב בחוזקה את המתלוננת בצווארה במשך מספר שניות, בזמן שהוא מאיים עליה, ואמר לה שעכשיו הוא "גומר עליה". נטען כי כתוצאה מהחניקה נגרם למתלוננת סימן בצווארה. באישום זה מואשם המשיב בתקיפה סתם של בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין ובאיומים.

באישום השלישי, מואשם המשיב בכך שבחודש 2016 נסעו המתלוננת והמשיב באזור נהריה והחל ביניהם ויכוח. בהמשך לכך, איים המשיב על המתלוננת בכך שהחל לנהוג במהירות ובעצבים. נטען כי המתלוננת פנתה אל המשיב ואמרה לו שהיא מפחדת ואמרה לו שעוד מעט יעשו תאונה וימותו, ובתגובה לכך הגיב כי כן, הוא רוצה שימותו יחד. נטען כי בהמשך לכך נטלה המתלוננת את מכשיר הטלפון הנייד שלה (להלן: המכשיר) במטרה להתקשר לאמה ולדווח לה על המתרחש. נטען כי בתגובה לכך, תקף אותה המשיב, בכך שהיכה אותה בידה והעיף ממנה את המכשיר, תוך שהוא צועק עליה לא לדבר עם אף אחד, ושזה מה שהרס להם את החיים. המתלוננת ביקשה מהמשיב להירגע והמשיב בתגובה אמר לה לא להוציא אף מילה. באישום זה מואשם המשיב בתקיפה סתם של בת זוג ובאיומים.

3.בדיון ביום 4.4.2017 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר סטטוטורית. בקשתו להשתחרר בתנאים ללא תסקיר, נדחתה, והוריתי על הגשת תסקיר.

4.בתסקיר מיום 1.5.2017, נמנע קצין המבחן מלהמליץ בענין שחרורו של המשיב ממעצר. צוין כי המשיב מתאר את מערכת היחסים עם המתלוננת כמערכת טובה ויציבה, והוא שלל יחס אלים כלפיה (ע' 2 פס' ראשונה). עם זאת, במקום אחר בתסקיר צוין כי המשיב טען כי המתלוננת היא אישה לא אחראית, שאינה ממלאת את תפקידה כאם וכאשה באופן מספק, וכי היא מזלזלת בו ובצרכיו השונים ונוהגת לשקר לגביו, ענין המעלה אצלו חשדות לגבי התנהלותה הכללית (ע' 2 פס' 3). המתלוננת תאירה את המשיב כאדם עצבני וחסר סלבנות כלפיה. היא טענה כי המשיב נוהג להשתמש באלימות פיזית ומילולית גם כלפי הבנות שלהם. היא הוסיפה, כי בשל התנהגותו האלימה כלפי הבנות, אחת מהן נזקקת לטיפול פסיכולוגי. המתלוננת טענה כי המשיב נוהג לאבד שליטה עצמית ביחסו כלפיה וכלפי הבנות ומשרה אוירה אלימה בבית. היא שיתפה את קצין המבחן בתחושת חרדה מפני המשיב וחשש לשלומה ובטחונה האישי. היא התנגדה לשחרורו מהמעצר וחווה מהלך כזה כמאיים עליה באופן אישי.

צוין בתסקיר כי המשיב מסר שהוא לא יכול להשלים עם שקרים ותחושה זו גורמת לו לאבד שליטה עצמית ולהגיב באופן בלתי נשלט. קצין המבחן התרשם כי קיימת אצל המשיב נטייה להגיב באופן אימפולסיבי בהתמודדותו עם מצבי לחץ ובעיקר בסיטואציות בהן אנשים לא מסכימים עם דעתו. קצין המבחן התרשם כי במצב תפקודו הנוכחי של המשיב, תמשיך להתקיים אצלו רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגויות אלימות עתידות, כלפי אשתו וכלפי בני המשפחה. צוין כי נראה שהפחתה ברמת הסיכון יכולה לבוא אם ישתלב המשיב במסגרת טיפולית ייעודית בתחום האלימות והשליטה בכעסים.

קצין המבחן עמד על חלופת המעצר המוצעת, בביתם של בת דודו של המשיב ובעלה. צוינה התרשמות לפיה שני המפקחים המוצעים יחד עם אם המשיב מגוננים עליו באופן ניכר ומתארים אותו כקורבן של התנהגות מתנכלת מצד המתלוננת. הם חווים את המשיב כקורבן של אשתו ומתקשים לראות חלקים אלימים אצלו, כך שלקצין המבחן ספק לגבי מידת יכולתם לפעול כלפיו באופן אסרטיבי סמכותי ונוקשה ולמלא את תפקידם כמפקחים באופן מספק.

בסיום התסקיר נכתב, כי אם המשיב יבטא נכונות להשתלב במסגרת טיפולית סגורה של גברים אלימים במקביל להצגת חלופת מעצר רחוקה גיאוגרפית ממשית מהעיר נצרת, יהיה מקום לבחון זאת.

5.המבקשת הפנתה לתסקיר השלילי וביקשה לקבוע כי המשיב יוותר במעצר.