מבוא
- הנאשם גר בשכנות ל-ח.ג מתלוננת קטינה ילידת 2002 (להלן-המתלוננת הקטינה, כבת 14 שנה במועד האירוע) ונ.ג אחותה הבגירה ילידת 1994 (להלן-המתלוננת הבגירה כבת 22 במועד האירוע).
לאחר בירור עובדתי קצר בשאלות שבמחלוקת החלטתי לזכות את הנאשם משלוש עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים- עבירות לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן-החוק) והרשעתי אותו בשלוש עבירות של הסגת גבול לביתן של המתלוננות- עבירות לפי סעיף 447(א)(1) לחוק, בשתי עבירות של ניסיון למעשה מגונה בנסיבות אינוס-עבירות לפי סעיפים 348(ג) ו-25 לחוק (עבירות כלפי המתלוננת הבגירה) ובעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס- עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק (עבירה כלפי המתלוננת הקטינה).
בהכרעת הדין קבעתי את הקביעות הבאות:
-במהלך חודש נובמבר 2015 סמוך לשעה 4:00 בבוקר, נכנס הנאשם שלא כדין לחדר השינה בבית המתלוננות בשעה ששתיהן ישנו במיטותיהן. הנאשם ניגש למתלוננת הבגירה בעודה ישנה, הסיר מעליה את השמיכה במטרה לבצע בה מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, כתוצאה ממעשיו התעוררה המתלוננת הבגירה, אמרה לו שתקרא לאחיה בתגובה אמר לה הנאשם "אל תקראי לאף אחד, בא לי עלייך" ויצא מהבית.
-בתחילת חודש מרץ 2016 סמוך לשעה 5:30 נכנס הנאשם שוב שלא כדין לחדר בו ישנו השתיים, ניגש למתלוננת הבגירה בעודה ישנה והסיר את שמיכתה במטרה לבצע בה מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. המתלוננת הבגירה התעוררה, ברחה למטבח והנאשם יצא מהבית.
-בתאריך 22.4.2016 סמוך לשעה 5:00 נכנס הנאשם בשלישית שלא כדין לחדר בו ישנו השתיים ניגש למתלוננת הקטינה בעודה ישנה, הסיר השמיכה מעל גופה הכניס ידו מתחת לכותנתה דרך שרוול הכתונת וליטף את שדה הימני לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. המתלוננת הקטינה החלה לצעוק והנאשם יצא מבית.
עדותה של המתלוננת הבגירה הייתה אמינה בעיניי ושוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי היא לא הייתה בקשר חברתי, מיני או אחר עם הנאשם והיא לא רצתה כל מגע עימו ובכלל זה לא ביקשה כי ייכנס לביתה.
לנאשם הייתה כוונה ברורה וחד משמעית לבצע מעשה מגונה במתלוננת הבגירה, כניסה לביתה, כניסה לחדר השינה והרמת השמיכה מעליה. פעולות שביטאו בצורה חד משמעית כוונה למגע מיני ותחילת ביצוע העבירה.
בשתי הפעמים בהן נכנס הנאשם לבית המתלוננת הוא תכנן מראש לפגוש את המתלוננת הבגירה ולקיים עימה מגעים מיניים. תכניותיו היו בניגוד לרצונה של המתלוננת הבגירה וללא יוזמתה.
עוד קבעתי כי מהתנהגות הנאשם ניתן ללמוד כי לא הייתה לו כוונה לבצע את המעשים בכוח או ללא הסכמה ולכן שהבין כי הוא לא רצוי הוא עזב את המקום.
בפעם השלישית הנאשם נכנס לחדר כדי ליצור מגע מיני עם המתלוננת הבגירה ורק לאחר יצירת המגע הראשוני הבין כי מדובר באחותה הקטינה, למרות זאת ובניגוד להסכמתה ביצע הנאשם במתלוננת הקטינה את המעשים המגונים כמתואר לעיל שכללו גם הכנסת ידו מתחת לכותנתה דרך שרוול הכתונת וליטוף השד שלה.
השתלשלות ההליכים בתיק
בטרם נשמעו עדויות ביום 25.9.16 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה והורשע באמור בו ונשלח לקבלת חוות דעת מטעם שירות המבחן ולקבלת חוות דעת בדבר הערכת מסוכנותו. לאחר קבלת חוות דעת הערכת מסוכנות ותסקיר מטעם שירות המבחן, הסתבר כי הנאשם לא הודה בכל המיוחס לו בפני מעריכת המסוכנות וקצין המבחן.
בדיון מיום 3.1.2017 הבהיר הנאשם כי מדובר באי הבנה והוא שב והודה בפניי במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ולכן התבקש שירות המבחן להכין תסקיר משלים. לאחר קבלת תסקיר משלים נשמעו ביום 29.1.2017 טיעונים לעונש במהלכם הסתבר מטיעוני הסנגור כי הנאשם טוען לנסיבות ביצוע העבירות שאינן מתוארות בעובדות כתב האישום המתוקן ולכן נדחה הדיון כדי לאפשר לנאשם לכלכל את צעדיו.
בישיבת 9.2.2017 ביקש הנאשם לחזור בו מההודאה בעובדות כתב האישום המתוקן תוך שהוא מדגיש כי המחלוקת בינו לבין המאשימה מצומצמת. נעתרתי לבקשת הנאשם, הרשעתו בוטלה כמו גם תיקון כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת הראיות שבמחלוקת, עדות המתלוננת הבגירה והנאשם.
לאחר שמיעת העדויות וטיעוני הצדדים הושמעה ביום 4.7.2017 הכרעת הדין שתוכנה פורט לעיל.
ביום 9.7.2017 נשמעו טענות הצדדים לעונש בהתאם להרשעה על פי הכרעת הדין, בתום הדיון הביע הנאשם צער וביקש ללכת לטיפול ולכן נעתרתי לבקשת הסנגור והוריתי לשירות המבחן להכין תסקיר עדכני לעניין העונש. לאחר קבלת התסקיר העדכני, השלימו הצדדים טיעוניהם ביום 10.9.2017.
ראיות לעונש
לנאשם רשומים פליליים רבים בעבירות רכוש ואלימות, הראשון-ללא הרשעה משנת 1969 עת היה בן 10. רוב המקרים אירעו לפני שנים רבות, ההרשעה האחרונה היא משנת 2011, אין לו הרשעות קודמות בעבירות מין.
לזכות הנאשם העיד אחיו הבכור פ', עדותו נמסרה ביום 29.1.2017 בשלב בו תוקן כתב האישום כחלק מהסדר טיעון שבוטל כאמור. לאחר ההרשעה האחרונה ביקש הנאשם להסתמך על עדות אחיו מאותו מועד. בדבריו ביקש האח להתחשב בסבל הרב שסבל הנאשם לאור נסיבות חייו הקשים, שני בניו נרצחו הראשון בינואר 2011 והשני באוגוסט 2013, טרגדיות שהשפיעו על חייו בצורה משמעותית. עוד הסביר כי הוא יצר קשר עם אביהן של המתלוננות כדי לעשות סולחה ולהבטיח שהנאשם לא ייכנס שוב לביתן אלא שהאב סרב לטענתו להגיע להסכמות.
תסקיר שירות המבחן.
אתייחס רק לתסקיר שהוכן לאחר הרשעת הנאשם בעקבות החזרה מההודאה ושמיעת העדויות, בין השאר משום שבשלב הראשון יכול ועמדותיו של הנאשם השפיעו על מסקנות עורכי התסקירים (והערכת המסוכנות).
בישיבת 9.7.2017 בתום שמיעת הטיעונים לעונש הביע הנאשם צער, ואמר כי הוא "מוכן ללכת לטיפול", בהסתמך על עמדה זו וטיעוני הסנגור ביקשתי כי יוכן תסקיר משלים על ידי שירות המבחן אלא שבשיחה שקיים לאחר מכן הנאשם עם קצינת המבחן הוא אמר "טיפול לא ייתן לי כלום", לא ראה בעייתיות בהתנהלותו המינית וחש עצמו קרבן. על פי התסקיר מיום 14.8.2017 העריכה קצינת המבחן כי הליך טיפולי לא יסייע לנאשם ולא היה ברור לה האם קיימות אצלו יכולות להליך שכזה. בנסיבות אלו היא המליצה להשית עליו ענישה מוחשית הרתעתית ומתן פיצוי כספי למתלוננות.
תמצית טענות הצדדים
- באי כוח המאשימה בטיעוניהם בכתב (ט/1) ובעל פה ביקשו לקבוע שני מתחמים שונים, ביחס לעבירות כלפי המתלוננת הבגירה ביקשו לקבוע מתחם שבין שנה לשנתיים מאסר ולגבי המתלוננת הקטינה מתחם עונש הולם שבין 2 ל-4 שנות מאסר ובסה"כ מתחם כולל בין 3 ל-5 שנות מאסר, עוד ביקשו כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר בתוך המתחם הכולל ביחד עם מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי למתלוננות. לעניין זה הוזכר הקבוע בחוק בדבר קיום עונש מזערי לעבירות אלו.
בטיעוניהם שמו דגש על חומרת העבירות במיוחד העבירה כלפי המתלוננת הקטינה וזאת בנוסף לעבירות של הסגת גבול שפגעו בצורה בוטה בתחושת הביטחון והפרטיות של השתיים ולפחד שחוותה המתלוננת הקטינה. לתמיכה בטיעוניהם הפנו לשני פסקי דין בהם הוטל עונש של 3 שנות מאסר.
אתעלם מהסתמכות ב"כ המאשימה בטיעוניה על הערכת המסוכנות של הנאשם שנעשתה בהסתמך על עובדות כתב אישום מתוקן בו לא הודה הנאשם.
- הסנגור בטיעוניו ביקש בנסיבותיו של מקרה זה להסתפק בעבודות שירות ומאסר על תנאי. בטיעוניו שם דגש על העובדה כי כבר בתחילת הדרך לקח הנאשם אחריות על מעשיו. הוא שב והבהיר מדוע נוהל המשפט בסופו של יום בהיבט המצומצם וכי בהכרעת הדין אושרה עמדת הנאשם כי בפעם השלישית הוא נכנס לחדר כדי לפגוע במתלוננת הבגירה. עוד ביקש להתחשב בעובדה כי נחסך מהקטינה הצורך בעדותה. לתמיכה בטענותיו הפנה לרשימה ארוכה של פסקי דין שונים (של בתי משפט מחוזיים) להערכתו יש לקבוע שני מתחמים נפרדים לקטינה ולבגירה (את שני האישומים לגבי הבגירה ניתן לראות כאירוע מתמשך). המתחם לגבי הבגירה הוא ממאסר מותנה ועד ל-6 חודשים בעבודות שירות ובסה"כ לכל העבירות הפנה לפסקי הדין בהם המתחם נע ממספר חודשי מאסר אותם ניתן לבצע בעבודות שירות ועד "קצת מעל" שנת מאסר. לחלופין ביקש לקבוע בהסתמך על פסקי הדין כי הרף העליון יעמוד לכל היותר על 15 חודשי מאסר ולהטיל על הנאשם עונש נמוך בצורה משמעותית.
עוד הוסיף כי לנאשם אין הרשעות בעבירות מין והרשעותיו הן מלפני שנים לא מעטות וביקש לקחת בחשבון בשיקולי הענישה את גילו של הנאשם (כבן 58), את הטרגדיות הקשות שחווה בעקבות רצח שני ילדיו ולהתחשב כי מיום שחרורו ממעצר-8.6.2016 הוא במעצר בית מלא בהרחקה מביתו.
לאחר קבלת התסקיר המשלים הבהיר הסנגור כי הנאשם לא אדם מתוחכם או משכיל ועל רקע זה הסביר את הסתירה בין הצהרת הנאשם כי הוא מעונין בטיפול בפניי לעמדתו בפני שירות המבחן. הסנגור שב וביקש בנסיבותיו של התיק להסתפק בתקופת המעצר בה שהה הנאשם ולהטיל עונש נוסף של 6 חודשי עבודות שירות תוך מתן משקל של ממש לתקופה ארוכה (שנה ו-3 חודשים) בה הוא שוהה בתנאים מגבילים הרחק מביתו.
בתום שמיעת הטיעונים שב הנאשם והביע צער "על מה שקרה" והסביר כי מעולם לא היה מעורב במעשים כאלה.
דיון
העיקרון המנחה בקביעת מתחם העונש הוא עיקרון ההלימה, שמשמעותו "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב' לחוק).
אירוע-אירועים
לאחר בחינת טענות הצדדים והעדויות אני קובע כי מדובר בשלושה אירועים שונים, לא מדובר בתכנית פעולה אחת או דחף אחד, אין קשר בין המעשים ומעשה אחד לא נועד לאפשר ביצועו של מעשה אחר. שלוש פעמים במהלך כחצי שנה נכנס הנאשם לחדר השינה של המתלוננות, בשתי הפעמים הראשונות ניסה לעשות מעשה מגונה במתלוננת הבגירה ובפעם האחרונה ביצע מעשה מגונה בנסיבות אינוס במתלוננת הצעירה. כל מעשה עומד בפני עצמו וכל מעשה מהווה אירוע בפני עצמו. בכל אירוע נכלל גם מעשה של הסגת גבול.
הנסיבות הדומות בשני האישומים הראשונים לרבות העובדה כי הם הופנו נגד אותה מתלוננת יצדיקו קביעת מתחם זהה בכל אחד משני האירועים הראשונים (ראו לעניין זה ע"פ 258/17 סלאח נגד מדינת ישראל (10.8.2017)).
עוד אבהיר כי אין הצדקה להציג מתחם ענישה משולב לכל שלושת המעשים, כפי שעשתה המאשימה, ראו לעניין זה ע"פ 2626/13 אל צופי נגד מדינת ישראל (6.1.2015).
מתחם עונש הולם לאירוע השלישי
האירוע השלישי התבטא בהסגת גבול, כניסה לביתן של המתלוננות ולחדר השינה שלהן וביצוע עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס כלפי המתלוננת הקטינה שהייתה כבת 14 שנה. העונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין הסגת גבול עומד על שנתיים מאסר ובגין עבירת המין עומד על 10 שנות מאסר ונקבע גם עונש מזערי בעבירת המין שעומד על 2.5 שנות מאסר (חלקו יכול להיות על תנאי בהתקיים תנאים מיוחדים לכך), ראו לעניין זה ע"פ 605/13 שנדון ביחד עם ע"פ 1613/13 פלוני נגד מדינת ישראל (27.8.2014):
"מתחם עונש הולם שתחתיתו נמוכה מעונש המינימום יכול להיקבע רק אם ניתנו טעמים מיוחדים לכך. אני סבור כי עונש המינימום שקבע המחוקק הוא אינדיקציה לחומרה שמיוחסת לעבירה ולמידת הפגיעה בערכים המוגנים מביצועה, ולכן נכון שתהיה לו השפעה גם על מתחם העונש ההולם, אך כמובן בכפוף לסייג הטעמים המיוחדים שקבע המחוקק בסעיף 355 לחוק העונשין, ותוך תשומת לב בכל מקרה לשאלת חלקם של המאסר בפועל והמאסר על תנאי בענישה הכוללת".
אקדים ואזכיר כי לאחר שמיעת הראיות שוכנעתי כי הנאשם לא נכנס לחדר השינה של המתלוננות כדי לבצע עבירות מין כלפי הקטינה ובשל טעות הוא הגיע למיטתה באותו יום, 22.4.2016 סמוך לשעה 5:00 בבוקר, אך לאחר שהסיר את השמיכה וגילה כי במיטה ישנה הקטינה אותה הוא הכיר בשל היותם שכנים, הוא לא נרתע אלא הכניס את ידו דרך שרוול כותנתה וליטף את שדה ורק צעקותיה ובכיה הביאו את הנאשם להפסיק את מעשיו הבזויים.
במקרה זה פגע הנאשם בצורה לא קלה בכבודה ובפרטיותה של המתלוננת ובכלל זה בצורך להגן על שלום הציבור ביטחונו והזכות לאוטונומיה על הגוף.
אשר למדיניות הענישה אפנה לע"פ 436/14 פלוני נגד מדינת ישראל (8.6.2014), באותו מקרה נאשם כבן 20 פגש ברחוב קטינה בת 8 וביצע בה מעשים מגונים, בית משפט הטיל עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל וערעורו לבית המשפט העליון נדחה וכך קבע:
"בית המשפט עמד לא פעם על הצורך בהגנה על שלומם ושלום גופם של קטינים חסרי ישע ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה אשר מבטאת את הסלידה של החברה מפגיעה בקטין והצורך להרתיע עבריינים פוטנציאליים מביצוע עבירות כאלה ...כביטוי לכך, קבע המחוקק עונש מינימום של שנתיים וחצי לעבירה בה הורשע המערער, ממנו לא ניתן לסטות אלא במקרים חריגים. בית המשפט המחוזי שקל לקולה את גילו הצעיר של המערער, מצבו הנפשי ועברו הנקי והקל בעונשו אף מעבר לרף המזערי".
(נתונים אלו של גיל צעיר, מצב נפשי ועבר נקי לא מתקיימים במקרה שלפניי ולכך אתייחס בפרק העונש המתאים).
בע"פ 3102/14 שנדון במאוחד עם ע"פ 3113/14 אבו חאטר נגד מדינת ישראל (17.11.2014) התברר עניינו של נאשם כבן 19 שביצע מעשים מגונים בשכנו בן ה-10. בית המשפט המחוזי דן אותו ל-20 חודשי מאסר בפועל, בית המשפט העליון התערב בקביעת רמת הענישה והעמיד את עונשו על 28 חודשי מאסר בפועל וכך קבע:
"בצד העבירה בה הורשע המשיב קצב המחוקק עונש של 10 שנות מאסר, ולא למותר הוא להפנות לסעיף 355 לחוק העונשין הקובע "עונש מזערי" ...נראה, כי בנסיבות המקרה דנן, מתחם ענישה הנע בין 24 חודשי מאסר לבין 5 שנות מאסר לריצוי בפועל הינו מתחם סביר ... המוטיבציה הרבה שגילה המשיב להשתלב בתהליך הטיפולי; את גילו הצעיר; את עברו הנקי; ואת הודאתו באשמה והבעת חרטתו. בשקלול כלל הנתונים הצריכים לעניין, ומבלי למצות את הדין עם המשיב, נראה בעיניי כי יש להעמיד את עונשו של המשיב קרוב לרף הנמוך של מתחם הענישה שנקבע לעיל, ולגזור עליו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל".
(במקרה שלפניי הנאשם מסרב להכיר בנזקקות טיפולית, גילו אינו צעיר ועברו לא נקי).
בע"פ 207/14 פלוני נגד מדינת ישראל (1.2.2015) התברר עניינו של נאשם כבן 20 שביצע מעשים מגונים בצעירה מתחת לגיל 16 אותה פגש ברחוב. במעשים גרם לה נזקים גופניים ונפשיים חמורים, הוא נדון ל-36 חודשי מאסר בפועל כחלק ממתחם ענישה שבין 3 ל-5 שנות מאסר בפועל.
בע"פ 8914/14 פלוני נגד מדינת ישראל (25.6.2015) התברר עניינו של נאשם שביצע מעשה מגונה בקטין בן 12 (ביחד עם עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק). בית משפט הטיל עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, ערעורו לבית המשפט העליון נדחה וכך נקבע:
"חובתה של מערכת בתי המשפט להגן על קטינים ולגזור עונשים מהותיים על מי שפוגעים בהם, מנצלים את תום ליבם ומבצעים בהם עבירות מין, וכך עשה בית המשפט המחוזי במקרה דנן. המערער, גבר צעיר בן 26, ביצע עבירת מין בקטין בן כ-12 שנים ואף אם לא לוותה אלימות למעשיו, לא ניתן להתעלם מחומרת מעשיו, מפער הגילים בין השניים ומכך שהמערער הוליך את המתלונן, במשך כ-20 דקות, לחורשה מבודדת באזור הדיונות שם ביצע בו את זממו, כשהמתלונן מתקשה למצוא את הדרך חזרה לביתו".
בע"פ 3196/16 טספאנס נגד מדינת ישראל (21.12.2016) התברר עניינו של חדרן בבית מלון שביצע מעשים מגונים בקטינה שגילה מתחת לגיל 13, הוא נדון ל-22 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את ערעורו, למרות גילו הצעיר, העדר עבר פלילי ומצבו הרפואי כך נקבע:
"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שמדיניות הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה, ולבטא הן את הנזקים המשמעותיים הנגרמים לנפגעות ולנפגעי עבירות אלה ...והן את האינטרס הציבורי בהרתעתם של עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם ...עוד עמד בית משפט זה על החומרה היתרה שגלומה בעבירות מין המבוצעות בקטינים – המתאפיינות בניצול פערי הכוחות האינהרנטיים בין הבגיר לקטין, תוך ניצול תמימותו הטבעית של הקטין לשם סיפוק יצריו של הפוגע, ועל הצורך להביע את סלידתה החמורה של החברה כלפי מי שפגע בגופו ובנפשו של הקטין, פגיעה אשר לא בנקל תימחה על ידי חלוף הזמן ....על כן, הכלל הנוהג בפסיקת בית משפט זה הוא שבמקרים של עבירות מין בקטינים יש לנקוט ביד קשה ומרתיעה, שיהא בה כדי להעביר מסר ברור כי הנוטלים לעצמם חירות לפגוע בקטינים צפויים לעונשים כבדים ומשמעותיים".
ללא תכנון מוקדם אבל מתוך כוונה לבצע עבירות מין בבגירה הסיג הנאשם את גבולן של המתלוננות ושגילה כי לפניו ישנה קטינה בחדר השינה שלה, לא התגבר על יצרו וליטף את שדה מתחת לכותנתה.
- בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות אני קובע כי העונש ההולם במקרה זה הוא מאסר במתחם שבין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל.
מתחם עונש הולם לאירועים הראשון והשני
הנאשם הסיג גבול כדי לבצע בשכנתו הבגירה עבירות מין. כשמצא אותה ישנה על מיטתה בחדר השינה מכוסה בשמיכה הוא הסיר מעליה את השמיכה כדי לבצע את זממו. כתוצאה ממעשיו התעוררה המתלוננת הבגירה ואמרה לו באירוע הראשון כי תקרא לאחיה והנאשם עזב את המקום. באירוע השני התעוררה המתלוננת הבגירה וברחה למטבח והנאשם עזב את המקום. בשני המקרים לא הושלמה עבירת המין והנאשם הורשע בניסיון לבצעה.
בהכרעת הדין קבעתי כי לא הייתה לנאשם כוונה לבצע את המעשים בכוח או ללא הסכמה ולכן שהבין כי הוא לא רצוי הוא עזב את המקום.
העונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין עבירת המין עומד על 3 שנות מאסר ובגין הסגת גבול עומד על שנתיים, גם בגין מעשה מגונה שכזה נקבע עונש מזערי שעומד במקרה זה על 9 חודשי מאסר.
במקרה זה פגע הנאשם בצורה לא קשה בכבודה ובפרטיותה של המתלוננת הבגירה.
השילוב של חדירה לביתו של אדם מתוך כוונה לבצע בו עבירות מין, גם אם מתוך תקווה שיסכים או שלא יתעורר מצדיק ענישה חמורה יותר מרמת הענישה שהוצעה על ידי הסנגור ויש ללמוד גם במקרה זה על רמת הענישה מהעונש המזערי שקבע המחוקק.
- בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות אני קובע כי העונש ההולם במקרה זה לכל אחד משני האירועים הוא מאסר במתחם שבין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל.
העונש המתאים
- בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק החלטתי לגזור עונש כולל לכל האירועים תוך התייחסות לתדירותם.
בחודש נובמבר 2015 עת התרחש האירוע הראשון הבין הנאשם כי הוא לא רצוי וכי המתלוננת הבגירה לא מעוניינת בכל קשר מיני עימו, למרות זאת הוא ניסה שוב לבצע את מעשיו הנלוזים פעמיים נוספות, בפעם האחרונה אף הסלים התנהגותו ומשראה לפניו את הקטינה בת ה-14 ישנה, הכניס את ידו מתחת לכותנתה, להתנהגות סדרתית זו יש לתת ביטוי בעת קביעת העונש המתאים.
לא עומד במקרה זה שיקום על הפרק, הנאשם לא הביע נזקקות טיפולית בפני קצינת המבחן ולאור דבריו בפניה, קצינת המבחן העריכה כי אין לו מוטיבציה להשתלב בטיפול והוא מונע מתוך חשש מתוצאות ההליך השיפוטי ולא מעבר לכך ולכן העונש יהיה בתוך מתחמי הענישה שקבעתי.
אמנם הנאשם לא פעל באלימות כלפי המתלוננות, אך לא ניתן להקל ראש בתחושת האימה והפחד שפוקדים אדם שמתעורר בחדר השינה שלו כשמולו ניצב מסיג גבול שמטרתו לבצע בו עבירות מין שלא בהסכמה, קל וחומר שמדובר בקטינה בת 14. ואפנה בעניין זה לע"פ 5143/15 פלוני נגד מדינת ישראל (31.1.2016) בו נקבע כך:
"הגם שמעשיו של המערער לא נמצאים ברף החמור ביותר של המעשים המגונים, שומה עלינו לשים אל לבנו את זעקתה האילמת של המתלוננת...תוצאות מעשיו החמורים של המערער, ימשיכו ללוות את המתלוננת וסביבתה עוד שנים ארוכות, זמן רב לאחר שהוא יסיים לרצות את עונש המאסר. גם הפיצוי הכספי לא יוכל לתקן את אשר עוות".
לזכות הנאשם אזקוף בצורה משמעותית את החיסכון בעדות המתלוננת הקטינה ואתייחס במידת מה לנטילת אחריותו החלקית שחסכה זמן שפוטי, הגם שגרסתו הלא אמינה נדחתה על ידי מכול וכול ואני שב ודוחה את ניסיונו להעלות בפני קצינת המבחן את הטענה כי המתלוננת הבגירה התעניינה בו מינית, טענה שאינה אמת ואזכיר כי שמעתי גם את עדות המתלוננת הבגירה וגם את עדות הנאשם.
אתחשב גם בנסיבות החיים הקשות של הנאשם כפי שתוארו על ידי הסנגור ואחיו של הנאשם.
לא אייחס משקל משמעותי לעברו הפלילי של הנאשם בעיקר משום שהוא לא הורשע לאחר שנת 2011.
בשל התנהגותו של הנאשם שחזרה על עצמה מזה שלוש פעמים אני סבור כי יש צורך במקרה זה בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת וכי יש סיכוי של ממש כי העונש המתאים יביא להרתעתו (סעיף 40ו לחוק).
סיכום
לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
- 30 חודשי מאסר בפועל, מתקופה זו יש לנכות את הימים בהם שהה במעצר מיום 22.4.2016 ועד 8.6.2016.
הנאשם יתייצב למאסרו בבית סוהר ימ"ר קישון ביום 15.10.2017 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.
- 6 חודשי מאסר על תנאי, הנאשם לא ישא את עונש המאסר על תנאי אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת מין שהיא עוון או עבירה של הסגת גבול ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.
- 12 חודשי מאסר על תנאי, הנאשם לא ישא את עונש המאסר על תנאי אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת מין שהיא פשע ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.
- אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת ח.ג (עדת תביעה מספר 1 בכתב האישום) פיצוי בסכום של 14,000 ₪ עד לא יאוחר מיום 1.4.2018.
- אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת נ.ג (עדת תביעה מספר 2 בכתב האישום) פיצוי בסכום של 7,000 ₪ עד לא יאוחר מיום 1.4.2018.
במידה ויופקד רק חלק מהסכומים, כל הסכומים הראשונים ועד ל-14,000 ש"ח יועברו למתלוננת הקטינה ח.ג באמצעות הוריה.
את הפיצויים ישלם הנאשם בדרך של הפקדתם במזכירות בית משפט. המאשימה תמסור למזכירות בית המשפט את הפרטים הדרושים לצורך ביצוע התשלום ובכלל זה את פרטי חשבון הבנק של המתלוננות. לתשומת לב המזכירות המתלוננת ח.ג היא קטינה.
הוסבר לנאשם כי יש לו זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, ד' תשרי תשע"ח, 24 ספטמבר 2017, בנוכחות ב"כ המאשימה אילנה קוזמינר, הסנגור עו"ד מיכאל כרמל והנאשם בעצמו.