מדינת ישראל נ' ה'

רקע

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, בעובדות כתב האישום מתוקן, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ותקיפה סתם – בת זוג, לפי סעיף 382 (ב) לחוק.

2. כתב האישום המתוקן כולל שני אישומים, כאשר בחלקו הכללי מתואר כי הנאשם והגברת ח.ה. (להלן: "המתלוננת"), הנם בני זוג הנשואים זה לזה ולהם 7 ילדים קטינים. מתגוררים ברחוב xxx xx באלעד.

3. באישום הראשון, מתואר כי ביום 28.4.19, בביתם, נתגלע ביניהם ויכוח בנוגע להוצאת שולחן מתקפל והמתלוננת הוציאה את השולחן מחוץ לדלת הבית, בניגוד לעמדת הנאשם. בהמשך אף הורידה אותו במורד המדרגות והמתינה למעלית. בעודה ממתינה למעלית, הגיע הנאשם והכה בידה במכת אגרוף. כתוצאה ממנה, נגרמו למתלוננת כאבים, נפיחות ושטף דם בידה.

4. באישום השני, מתואר כי בחודש אוקטובר/ נובמבר 2018, במועד מדויק שאינו ידוע, כעס הנאשם על המתלוננת וקרע את בגדיה מגופה, לרבות בגדיה התחתונים.

5. בתאריך 9.7.19, בהתאם להסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע והופנה לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות. המאשימה הצהירה שעמדתה למאסר שירוצה בעבודות שירות וההגנה חופשית בטיעוניה. ב"כ הנאשם מסרה כי הנאשם והמתלוננת, בשל השתייכותם למגזר החרדי, נותנים אמון רב במערכת הטיפולית המגזרית ולכן הנאשם אינו מעוניין במעורבות שירות המבחן ובטיעונים לעונש יציג את עמדת הגורם המטפל בבני הזוג.

6. מאחר והדיון נדחה מעת לעת, התקבלו בעניינו של הנאשם, 3 חוות דעת מהממונה על עבודות שירות. בכולם נקבע כי הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות במגבלות.

   ראיות לעונש

7. טרם הושמעו הטיעונים לעונש, התייצב בבית משפט לעדות, עובד סוציאלי, ד"ר חיים רכניצר. הוא העיד כי הוא מטפל בנאשם ואשתו. לדעתו, מדובר בדינמיקה זוגית בעייתית בשל חוסר בכישורי חיים, והאירועים האלימים הם תוצאה של כך. לדבריו, הנאשם מטופל במשך 9 חודשים באופן רצוף, כאשר בתחילה היה מדובר במפגשים של פעמיים בשבוע וכעת זה פעם בשבוע. בשלב זה, לאחר שב"כ המאשימה הפנתה את העד לכך שהנאשם מסר בדיון קודם כי הפסיק את הטיפול לחודש- חודש וחצי. אמר העד כי הוא לא זוכר, אך ייתכן שהייתה הפסקה של חודש. הוא סבור כי מדובר בבני זוג "שהמכלול שלהם באופן כללי טוב", אך צריכים לעבור תהליך ארוך משמעותי על מנת לקבל כלים להתמודדות עם קונפליקטים ובעיות. הוא תיאר כי הנאשם מקפיד על הגעה למפגשים ומגלה פתיחות. כאשר המטפל מצוי בקשר גם עם המתלוננת. הוא סבור כי בני הזוג עשו הליך בריא מאד ונמצאים כיום במקום אחר לגמרי מזה בו היו. הוא סבור כי כיום לא קיים סיכון מהנאשם, וודאי לא משמעותי.

   טיעוני הצדדים

8. ב"כ המאשימה, עו"ד קרן פינקלס, ציינה כי מדובר בנאשם יליד 1982, אשר בעברו הרשעה קודמת משנת 2004 בתקיפת אותה בת זוג, בגינה נדון לעונש מאסר על תנאי. הנאשם פגע בערכים מוגנים של הגנה על שלימות גופה ושלוות נפשה של המתלוננת בד' אמותיה. מתחם העונש הראוי, לטענתה, נע בין מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר. היא הצביעה על כך שהנאשם בחר שלא לפנות לשירות המבחן וטענה כי היא סקפטית לגבי יכולתו של המטפל לעזור לנאשם בצמצום מסוכנותו. באשר לעדותו, טען כי היא מגמתית, מאחר והמטפל מקבל תשלום עבור הטיפול בנאשם ואין כל פיקוח לגבי טיב הטיפול, תדירותו ומהותו. היא הצביעה על סתירה בעדותו של המטפל בכל הנוגע לרציפות הטיפול. באשר לענישה, עתרה לעונש המצוי בשליש התחתון של המתחם והפנתה לפסיקה בנושא. היא סבורה כי יש להתחשב בכך שהנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו, אולם מנגד יש לתת משקל לאישום הכולל בתוכו ביזוי והשפלת המתלוננת ולכן עתרה למאסר שירוצה בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי וקנס.

9. ב"כ הנאשם, עו"ד יפעת שבד- דאי, הדגישה כי מדובר בנאשם אשר הודה בהזדמנות הראשונה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וכי החקירה החלה דווקא בעקבות פנייתו של הנאשם למשטרה, כאשר המתלוננת כלאה אותו בבית. ואז בחקירתה של המתלוננת נחשפו האירועים המתוארים בכתב האישום. הנאשם שהה זמן רב בתנאים מגבילים ולא הפר את התנאים. הוא מצוי תקופה ארוכה בהליך טיפולי בו הושקעו על ידו זמן וממון משמעותיים. אין לו רקע התמכרותי המעלה מסוכנות. יש לו הרשעה קודמת אחת המצויה על סף מחיקה מהמרשם הפלילי. הוא אב לשבעה ילדים ומפרנס יחידי. אין מדובר במסכת התעללות אלא בשני מקרים בודדים. הזוג מצוי בטיפול ומשקם את היחסים. המתלוננת מלווה את הנאשם בדיוני בית המשפט ומעוניינת בחזרת הנאשם לביתם ובקיום שלום בית. היא סבורה כי מתחם העונש נע בין אי הרשעה למאסר קצר בעבודות שירות. טענה כי יש להתחשב בתקופה בה היה מצוי הנאשם בתנאים מגבילים ובהון הכספי שהושקע על ידו בטיפול ולהטיל על הנאשם ענישה צופה פני עתיד.

10. הנאשם עצמו הסביר כי החליט לפנות למטפל פרטי ולא לשירות המבחן, מאחר שכאשר הופנה לשירות המבחן במסגרת הליך המעצר, חש כי קצין שירות המבחן אינו מבין אותו בשל היותו שייך למגזר החרדי. לעומת זאת המטפל סייע לו מאד וגרם לו לשינוי אמתי. הוא הביע צער והבנה לחומרת מעשיו. הבטיח כי הדבר לא יחזור וכעת הוא למד כיצד להתגבר על חילוקי דעות עם אשתו.

11. ב"כ הצדדים השלימו את טיעוניהם באמצעות הגשת פסיקה נוספת לתיק בית המשפט.

    דיון והכרעה

    מתחם העונש

12. הערך החברתי אשר נפגע כתוצאה מהעבירות שבוצעו על ידי הנאשם הינו פגיעה בביטחונה, בגופה ובשלוות נפשה של בת זוגו.

13. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לקחת בחשבון את הנזק שנגרם למתלוננת. הן החבלה הפיזית והן ההשפלה הנפשית המתבטאת ביתר שאת בנסיבותיו של האישום השני.

14. בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת ניתן להצביע על מקרים דומים, כמפורט להלן:

    • ת"פ (רח') 3446-10-16 מדינת ישראל נ' פלוני (25.10.17) בין השניים התגלע ויכוח בעקבותיו ביקשה המתלוננת לעזוב את המקום אולם הנאשם סירב. המתלוננת שבה וביקשה לעזוב את המקום ובתגובה, הנאשם קילל אותה והשליך צלחת לכיוונה. הצלחת פגעה בקיר ונתז גרם לפציעתה. הנאשם הורשע בעבירה של כליאת שווא, ובעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים וצו של"צ בהיקף 200 שעות.

    • רע"פ 303/16 פלוני נ' מדינת ישראל (13.01.2016) המבקש הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן. הנאשם דחף את אשתו כתוצאה מכך מעדה ונפלה על הרצפה, מיד לאחר מכן בעט בה. הנאשם מכור לאלכוהול ושירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית ומציבת גבולות. בית המשפט קבע, כי מתחם העונש נע בין מאסר על תנאי לבין שנה מאסר בפועל. הושתו על המבקש 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון. בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור בעניינו וקבע כי העונש מצוי בגדר מדיניות הענישה המקובלת.

    • רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (02.05.2016) המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של תקיפת בת זוג. הנאשם דחף את אשתו, משך בשערה וכופף את גופה בעודו אוחז בצווארה. בית המשפט קבע, כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה קצרה, שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, לבין 14 חודשי מאסר בפועל. לנאשם עבר פלילי ישן, הוא לא הביע חרטה והקשר בינו לבית המתלוננת נותק. הושתו עליו 6 חודשי מאסר בפועל ופיצוי למתלוננת בסך 4,000 ₪. המבקש בערעור לבית המשפט המחוזי עתר שהמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות ונדחה. בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

    • רע"פ 6037/15 סיימון צדקה נ' מדינת ישראל (7.9.2015); הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשני אישומים שונים, המייחסים לו עבירה של תקיפה סתם של בת זוג, ושתי עבירות נוספות של איומים. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין מספר חודשי מאסר ל-12 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית. הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, נדחו.

    • רע"פ 5986/09 סלימאן אבו הדיר נגד מדינת ישראל (23.7.09), המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות תקיפת בת זוג ואיומים. המבקש הלם עם אגרופו בבטנה של אשתו ובכתפה, ולאחר זאת איים עליה תוך שהוא מניף מברג לעברה. בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המבקש וגזר עליו 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור.

15. עיון בפסקי הדין אשר הוגשו על ידי המאשימה, מעלה כי גם אם מדובר בסעיפי חוק דומים, הרי שבכל אותם אירועים המתוארים בפסיקה זו מדובר במעשי אלימות חמורים במידה רבה מאלו בהם הורשע הנאשם.

16. המדובר בשני אירועים שהתרחשו בהפרש של מספר חודשים זה מזה, אך ניתן להצביע על קשר הדוק ביניהם, בהיותם חלק מאותה מערכת יחסים בין המתלוננת לנאשם. אשר על כן אקבע מתחם ענישה אחד.

17. לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר על תנאי ל-12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

    גזירת העונש

18. בבואי לדון בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, אתייחס תחילה לכך שהנאשם סירב להיעזר בשירות המבחן וחלף זאת העיד בעניינו ד"ר רכניץ המטפל בו. ככלל, הצדק עם ב"כ המאשימה. דרך המלך לבחון באופן מקצועי את נסיבותיו של נאשם היא באמצעות שירות המבחן. דרך זו מאפשרת לבית המשפט להיעזר בגורם מקצועי ואובייקטיבי ובנוסף מאפשרת פיקוח על הנאשם ועל ההליך הטיפולי בעניינו גם לאחר מתן גזר הדין וזאת באמצעות צו מבחן. כמו כן, באמצעות שירות המבחן ניתן לבחון אמצעי ענישה נוסף בדמות שירות לתועלת הציבור. שירות המבחן משרת את כלל המגזרים בחברה הישראלית ואין מקום ליצירת אבחנה בין המגזרים בכל הנוגע ליכולתו של שירות המבחן לטפל בנאשמים.

19. למרות האמור לעיל, בשלב בו אנו מצויים ובבואי לגזור את דינו של הנאשם עלי לבחון את עניינו של הנאשם באמצעות הנתונים המצויים בפניי. כאמור, במסגרת הראיות לעונש, העיד ד"ר חיים רכניץ, שהינו עובד סוציאלי המטפל בנאשם, בעקבות כתב האישום שהוגש בעניינו. הוא העיד כי הוא מטפל גם במתלוננת. איני מתעלם מסתירה שעלתה במהלך חקירתו הנגדית של העד בכל הנוגע לרציפות הטיפול בנאשם. אולם, נתתי אמון בדברי המטפל והנאשם כי מדובר בטיפול הנמשך כבר מספר לא קטן של חודשים, גם אם הייתה בהם הפסקה, בתדירות שבועית ואף מעבר לכך. אכן, מדובר במטפל המקבל תשלום מהנאשם, אולם התרשמתי כי עדותו מקצועית וכי חוות דעתו בכל הנוגע לנאשם ומערכת יחסיו עם המתלוננת, הינה עניינית. העד העיד כי מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת לוקה בשל חוסר בכישורי חיים בכלל וכישורי חיים זוגיים בפרט. לדבריו, בסיס הקשר הזוגי בריא וטוב אלא שבני הזוג זקוקים לתהליך ארוך ומשמעותי לקבלת כלים להתמודדות עם קונפליקטים. הוא העיד כי הנאשם מקפיד להגיע למפגשים ובמהלכם הפגין פתיחות. הוא ציין כי הוא מצוי בקשר עם המתלוננת ומקבל משובים על התנהלות הנאשם. הוא סבור כי קיים סיכוי לשיקום העולה על הסיכון, שלדבריו לא קיים או לא משמעותי, מאחר ובני הזוג מצויים במקום אחר מזה בו היו מצויים בעת קרות האירועים המתוארים בכתב האישום. בעניין זה יש לציין כי לדיונים בבית המשפט הגיע הנאשם מלווה במתלוננת.

20. לחובת הנאשם שקלתי את העובדה כי בעברו הרשעה קודמת בעבירת אלימות כלפי אותה בת זוג. אולם לא התעלמתי מכך שמדובר בהרשעה משנת 2004. לקחתי בחשבון את הודאת הנאשם וחיסכון בזמן שיפוטי וכן בצורך בהעדת עדים, לרבות עדות המתלוננת. כך גם את לקיחת האחריות והבעת החרטה של הנאשם. התחשבתי אף בכך שמלבד שתי ההרשעות הללו שביניהן תקופת זמן של למעלה מ-15 שנה, אין לנאשם הרשעות נוספות. התרשמתי שלהליך הפלילי שננקט נגדו, לרבות העובדה שהיה מצוי בתנאים מגבילים המרחיקים אותו מביתו וממשפחתו לאורך תקופה ארוכה, יחד עם ההליך הטיפולי בו הוא מצוי, ישנה השפעה ממשית.

21. עוד שקלתי את הנזק הממשי העלול להיגרם למשפחתו של הנאשם באם יוטל עליו עונש מאסר, אף כזה שירוצה בעבודות שירות. המדובר בנאשם המפרנס לבדו את משפחתו המונה את אשתו ואת שבעת ילדיהם.

22. לנוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי ענישה צופה פני עתיד היא הענישה הנכונה במקרה זה.

23. אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

    • 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלש שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות כלפי בן משפחה.

    • התחייבות בסך 2,000 ₪ שלא יעבור במשך שלש שנים מהיום עבירת אלימות כלפי בן משפחה.

       

      זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי- מרכז

       

       

      ניתן היום, בנוכחות הנאשם ובאת כוחו עו"ד יפעת שבד דאי וב"כ המאשימה עו"ד מאיה אשכנזי, כ"א שבט תש"פ, 16 פברואר 2020.