מדינת ישראל נ' ג'

כתב האישום וגדר המחלוקת

1. לנאשם מיוחסות עבירות של בניה ושימוש הטעונים היתר ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כנוסחו לפני תיקון 116 לחוק) בצירוף תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

2. האישום עוסק בנכס הנמצא ברחוב ואדי אצל בשכונת סילוואן (כפר השילוח), בירושלים נ.צ. xx (להלן:"הנכס"). בכתב האישום נטען, כי בין התאריכים 1.6.12 לבין 8.12.15 מעל מבנה קיים דו קומתי בנה הנאשם קומה נוספת בשטח של 130 מ"ר, ללא היתר, ומשתמש בה למגורים החל מיום 8.12.15.

   טענות הנאשם

3. בתשובתו לאישום, כפר במועדים בהם בוצעו עבודות הבנייה. כן טען הנאשם, כי שטח הקומה המתואר בכתב האישום אינו נכון.

4. בתום דיון ההוכחות טען הנאשם, כי המאשימה לא הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר, וזאת במספר היבטים.

5. ראשית, נטען, כי תיאור העבירה בכתב האישום נעשה באופן שגוי, שכן בכתב האישום נטען כי הנאשם בנה קומה נוסת מעל מבנה דו קומתי קיים, בעוד שהעד מטעם המאשימה העיד כי מדובר במבנה חד קומתי על גבי קרקע. לפיכך, מדובר בפגם מהותי בכתב האישום המצדיק את זיכוי הנאשם.

6. כן טוען הנאשם, כי מפקח הבנייה העיד כי לא נכנס לתוך המבנה ועל כן לא ניתן לקבוע כי המבנה היה או נמצא בשימוש של הנאשם, מבלי שהעד ניסה לבדוק את מי משתמש במבנה וכמה כניסות יש לו. הנאשם אף ציין בחקירתו כי אמו מתגוררת בבית, ובדיון בבית המשפט העיד כי מדובר בדירות נפרדות. כמו כן, העיד הנאשם כי מי שבנה את המבנה הוא אביו.

7. עוד טוען הנאשם, כי החקירה נעשתה שלא בשפת האם של הנאשם שהיא ערבית, וללא תיעוד חזותי או קולי, ועל כן מדובר בחקירה פגומה או פסולה. נטען, כי מפקח הבנייה איים על הנאשם כי אם לא ייקח אחריות יהיה בסיטואציה לא נעימה, וכי החקירה אינה משקפת את שהתרחש.

8. הנאשם מוסיף וטוען כי עבירת הבנייה התיישנה. כך, בכתב האישום נטען כי הבנייה בוצעה במועדם שמיום 1.6.12 ועד 8.12.15, בעוד שכתב האישום הוגש בחודש 08/2018, כך שחלפו 6 שנים מיום ביצוע העבירה. המאשימה אף לא צירפה תצלומי אוויר להוכחת מועדי הבנייה. כמו כן, בחקירתו משנת 2015 העיד הנאשם כי הבנייה נעשתה לפני כחמש שנים, היינו בשנת 2010.