ת"פ
בית משפט השלום קריית גת
|
37860-02-21
19/09/2021
|
בפני השופטת:
טל לחיאני שהם
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשמת:
ל.א.
עו"ד אשר אוחיון
|
| הכרעת דין |
פתח דבר
1. על פי הסיפא לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, אודיע כבר עתה כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, וזאת מחמת הספק הסביר.
כללי
2. כנגד הנאשמת תלוי ועומד כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירת אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, עבירה לפי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין תשל"ז-1977.
מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 02/11/20, בשעה 13:00 או בסמוך לכך, נפתח שער ביתה של הנאשמת, ברחוב x באשדוד, והכלב אשר החזיקה, מסוג אקיטה אינו (להלן: "הכלב") יצא מתחום חצר הבית אל הרחוב.
במועד המתואר, חזרו מבית הספר האחים א.א, בן 9, וי.א, בן 6 (להלן: "א.א", "י.א" ו"הקטינים"), וחלפו בסמוך לבית הנאשמת. בנסיבות המתוארות, התנפל הכלב על הקטינים, תוך שנשך את הקטין י.א בעכוזו וגרם לו לחתך במקום. מיד ובסמוך, ניסה הקטין א.א לסייע לאחיו ולהבריח את הכלב, תוך שזרק לעברו מוט ברזל ואת הטלפון הנייד שלו. בתוך כך, התנפל הכלב על הקטין א.א, שנפל ארצה, תוך שנשך אותו בראשו ובשפתיו, וגרר אותו על המדרכה. א.א ניסה להשתחרר מהכלב ולשם כך הכה אותו באמצעות ברזל.
כתוצאה מהמתואר, נגרם לא.א חתך עמוק באורך 7-9 ס"מ בקרקפתו וניגר דם רב מראשו. כמו כן, נגרמו לו סימני נשיכה מתחת לאוזנו הימנית, שני חתכים נוסיפים באוקסיפוט, שתי המטומות ושפשופים במצח שמאל, וסימן חבלה/ שפשוף בגבו.
בהמשך למתואר לעיל, שחרר הכלב את א.א, שאיבד את הכרתו לזמן קצר והובהל באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול בבית החולים "אסותא" באשדוד, שם נתפר החתך בראשו והוא אושפז למשך יממה.
מענה לכתב האישום
3. ביום 31/05/21 הודתה הנאשמת, באמצעות בא כוחה, בעובדות 1-8 לכתב האישום, אך כפרה בביצוע העבירה. משכך, התנגד ב"כ הנאשמת להבאת ראיות מטעם התביעה וביקש כי תישמע פרשת הגנה בלבד. ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה ועתרה לזמן לדיון הוכחות את כל עדי התביעה. לאחר שהצדדים השלימו טיעוניהם בכתב, ביום 17/06/21 ניתנה החלטתי בה קיבלתי עתירת ב"כ הנאשמת.
בהחלטתי זו קבעתי כי הבסיס המשפטי לניהול ההליך הפלילי הוא כתב האישום, ומה שעל המאשימה להוכיח הן עובדות כתב אישום, אשר הוכחתם תגבש ביצוע העבירה הפלילית בה הואשם הנאשם, הן בפן הנפשי והן בפן העובדתי. משכך, משהודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום, למעט סעיף 9 – המסקנה המשפטית הנובעת מעובדות 1-8, אלה הוכחו כלפיה, ואין עוד מקום לנהל הליך הבאת ראיות או בהגשת כל חומר המצוי בתיק החקירה לצורך הוכחתן.