מדינת-ישראל-נ-א.מ.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 64 בפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 – גרימת מוות ברשלנות.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, נהג הנאשם ביום 29.4.18 משאית בשעת בקר.

נהיגת הנאשם במשאית הייתה לאחור, ללא מכוון, כאשר שדה הראייה שלו לאחור חסום למרחק של 25 מטר.

אף שזמזם הנסיעה לאחור פעל באופן תקין, ואף שהייתה מותקנת במשאית מערכת וידאו לצפייה ב"שטח המת" שמאחורי המשאית, בשל זרוע שבורה של מסך מערכת הצפייה, היה מונח מסך זה על לוח השעונים ולמעשה לא ראה הנאשם את הנעשה בסמוך לרכבו מאחור עת נע לכיוון זה.

במהלך נסיעה איטית זו לאחור, נהג הנאשם כך כ-10 מטרים, ופגע בזמן זה בהולך רגל שהלך כ- 4 מטרים מאחורי המשאית.

ס. (להלן:המנוח) , יליד 1959 מצא את מותו המידי באירוע המתואר לעיל.

הנאשם כאמור הודה ולקח אחריות מלאה על מעשיו המתוארים לעיל, נשלח לתסקיר של שירות המבחן למבוגרים ולחוות דעת של הממונה על עבודות שירות.

המדינה הגישה טיעוניה לעונש בכתב ובמסגרת הראיות לעונש הגישה את עברו התעבורתי של הנאשם (אין לנאשם כל עבר פלילי).

ההגנה אף היא הגישה טיעונים לעונש בכתב ובשלב הראיות לעונש העידה את אחיו של המנוח, את השייח אימברק חמאיס אשר ערך "סולחה" בין משפחת המנוח למשפחת הנאשם ואדם נוסף אשר הכיר היטב הן את המנוח והן את הנאשם עצמו.

טיעוני הצדדים לעונש בתמצית –

פער גדול קיים בפרשה זו בין עמדתה העונשית של המדינה לעמדת ההגנה.

כל צד תמך עמדתו בפסיקה רלוונטית וכל צד סבור כי יש לפרש את החוק והפסיקה באופן שיוביל את בית המשפט לקבלת עמדתו העונשית.

ב"כ המדינה סבור כי רף הרשלנות שיש לייחס להתנהגות הנאשם הוא רף גבוה.