מדינת ישראל נ' מקונן

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו, במסגרת הסדר טיעון, אשר בגדרו הוגש כתב אישום מתוקן, בעבירה שעניינה הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין תשל"ז – 1997.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 15.3.13, בשעה 1:00 לערך, הגיע הנאשם לאירוע חתונה שנערך באולמי "סאן רויאל" בראשון לציון ושתה משקה אלכוהולי. בהמשך, נקלע לקטטה עם אחרים שנכחו באולם. המתלונן, סמואל טסאו, ניסה להפריד בין הנצים באמרו לנאשם: "תלך הביתה, אתה שיכור".

הנאשם נפגע מדברי המתלונן והחליט להצית חנות תבלינים שבבעלותו. בתחנת דלק הוא מילא שני בקבוקי פלסטיק בדלק ונסע לחנותו של המתלונן, שפך את הדלק לחלל החנות, הציתו ועזב את המקום, בעוד החנות בוערת באש. כתוצאה, נשרף מחסן החנות על תכולתו.

על הנאשם

הנאשם בן 21.5, רווק ללא עבר פלילי. הוא עלה לישראל מאתיופיה בשנת 2003, עם אביו ואחיו הצעירים. הוריו התגרשו טרם הגיעו לישראל וקשריו עם אמו, אשר נישאה מחדש והקימה משפחה, רופפים. לדבריו, אביו סובל מנכות ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי. מאז שחרורו ממעצר, הוא שוהה בחלופת מעצר בבית אחותו.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה, בין היתר, 7 יחידות במחשבים. מאז סיום לימודיו, עבד בעבודות מזדמנות. הוא לא גויס לצבא בשל מצב פסיכוטי חולף, בעטיו אושפז בבית חולים "שלוותא" כשהיה בן 15. סירוב צה"ל לגייסו גרם לו לתחושות תסכול וכעס. לדבריו, הוא הגיש בקשה להתנדב לצבא, אך זו טרם אושרה. על רקע הסירוב לגייסו, מסר כי החל לצרוך אלכוהול. הוא נוהג לשתות מדי שבוע, בעיקר בסופי שבוע, לבדו או בנסיבות חברתיות. הנאשם הוסיף כי כאשר חש רגשות שליליים ונמצא תחת השפעת אלכוהול, רגשותיו עלולים להקצין ועם זאת גרס, כי הוא שולט במעשיו ואינו סובל מהתמכרות המצריכה טיפול. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, הגם שלהתרשמות שירות המבחן, הוא מנותק רגשית וממוקד במחיר האישי שהינו משלם עקב מעשהו.

הנאשם הסביר את מעשה העבירה, על רקע העלבון שעלב בו המתלונן בפני אחרים, כאשר כינהו שיכור. הנאשם השליך את האחריות לביצוע המעשה על המתלונן, אשר לדידו, התגרה בו. לדבריו, הוא פיצה אותו בסכום של 20,000 ₪, על יסוד ההבטחה, כי יימנע מהגשת תלונה נגדו בכפוף לפיצוי. לבסוף, הגיש המתלונן את תלונתו חרף הפיצוי שקיבל.

שירות המבחן התרשם מצעיר בעל קווי אופי תוקפניים ודפוסים אנטי סוציאליים. הוא מתקשה למתן את תגובותיו כאשר חש פגוע, בעיקר תחת השפעת אלכוהול. הנאשם היה חסר סבלנות ותרעומת כלפי שרות המבחן על שאלותיו והשיב בצורה לקונית. הערכת שירות המבחן היא כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות בדרגת חומרה נמוכה.

נוכח השימוש לרעה באלכוהול, הקושי בנטילת אחריות לעבירות והסיכון להישנות העבירות מחד ותפקודו התקין של הנאשם עד להסתבכותו מאידך, המליץ שירות המבחן לשלבו בטיפול, אולם הוא שלל נזקקות טיפולית וציין, כי הוא מעוניין לסיים את ההליך המשפטי ולהמשיך בחייו. בנסיבות אלו, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.

על רקע עברו הנפשי, הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית אודות הנאשם, במסגרת הליך המעצר. מחוות הדעת עולה, כי מגיל 15 אין הנאשם סובל ממצבים פסיכוטיים ואינו מטופל. בבדיקה הפגין בוחן מציאות ושיפוט תקינים והוא נמצא כשיר לעמוד לדין. כן צוין, כי לא נצפתה חריגה בשיפוט החברתי.

ראיות לעונש

ב"כ הנאשם, עוה"ד אבי כהן, ביקש לחקור את המתלונן בסוגיית הפיצוי. הסנגור טען, כי טרם שהגיש המתלונן את תלונתו במשטרה, ביקש מהנאשם פיצוי, תוך הבטחה כי אם יפוצה לא יתלונן במשטרה, או אז שילם לו הנאשם סכום של 20,000 ₪. המתלונן הכחיש עובדות אלו וגרס, כי הנאשם התנצל בפניו ואף הציע כי ישלח חשמלאי לתיקון החשמל שניזוק, אולם מעולם לא פיצה אותו בגין נזקיו, אף לא עמד בהבטחתו לשלוח חשמלאי. הסנגור הטיח במתלונן, תוך שהציג מסמכים רלבנטיים, כי יומיים לאחר מועד ההצתה, פנה הנאשם לסניף בנק הפועלים בראשל"צ ומשך סכום של 20,000 ₪ במזומן, אותו מסר לידי המתלונן. הסנגור הציג אישור הבנק לביצוע המשיכה (נ/1 ו- נ/2) וכן הפנה לעימות בין הנאשם למתלונן, לתסקיר המבחן ולחוו"ד הפסיכיאטרית, אשר בכולם ציין הנאשם כי פיצה את המתלונן. המתלונן דבק בהכחשתו.

הסנגור גרס כי שווי תכולת החנות שניזוקה עומד על 30,000 – 20,000 ₪ לכל היותר. הוא הפנה, בעניין זה, להערכת יועץ מס שהגיש המתלונן, לפיה מלאי התבלינים לשנת 2012 כולה הוערך ב – 109,000 ₪ ומכאן ביקש לגזור את מסקנתו. המתלונן כפר בעובדות וגרס כי נזקו עומד על מאות אלפי שקלים. בחוות הדעת שהגיש צוין כי במהלך החודשים, מתחילת שנת 2013 ועד למועד השריפה, כשלושה וחצי חודשים, רכש המתלונן סחורה בסך של 92,203 ₪, ללמדך על אומדן נזקיו.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה, עוה"ד סיגל אורבך סלומון, הטעימה את חומרת מעשי הנאשם, בציינה כי אדם המצית אש, נוטל סיכון לא ידוע ביחס להשלכותיו. חומרת יתר ביקשה לייחס לקרבת חנות התבלינים לבתי מגורים והצתתה בשעת לילה, כאשר השכנים ישנים בבתיהם. בנס, נמנע אסון כבד. כן הדגישה את המניע לביצוע העבירות, רצון הנאשם לנקום במתלונן, שכל "חטאו" היה בכך שניסה למנוע קטטה בין הנאשם לאחרים, באמצעות הערה שהעיר לנאשם על היותו שיכור. די היה בכך, כדי לגרום לנאשם לרכוש דלק, להצטייד במצית ולהצית את חנות המתלונן. אין מדובר בהחלטה של רגע, אלא במעשה מתוכנן.

בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו – הסכנה לביטחון הציבור ולרכוש והנזק שנגרם בפועל למתלונן, העמידה התובעת את מתחם הענישה ההולם על 3 עד 6 שנות מאסר בהפנותה לעיקרון המנחה בתיקון 113, בדבר הלימה בין מעשה העבירה ונסיבותיו לבין מידת העונש.

ביחס לעונש בתוך המתחם – הפנתה התובעת לתסקיר המבחן המלמד, בין היתר, על דחפים תוקפניים של הנאשם ועל סיכון להישנות עבירות, תוך הימנעות מהמלצה טיפולית. בהינתן הנסיבות לחומרא, עתרה התובעת להשית על הנאשם עונש מאסר ברף העליון של המתחם, מאסר מותנה בגין עבירות אלימות או הצתה וכן פיצוי ראוי למתלונן. הוטעם כי המתלונן אינו מחויב להוכיח נזק מדויק וברי כי נגרם לו נזק משמעותי.

ב"כ הנאשם, עו"ד אבי כהן, הדגיש את הודייתו המידית של הנאשם במעשים ואת הפיצוי ששילם, לדבריו, למתלונן עוד בטרם הגיש תלונתו למשטרה, אשר יש בו ביטוי לחרטה כנה בגין מעשיו, אשר כשלעצמם, הינם בבחינת מעידה חד פעמית, על רקע טעות בשיקול דעת. לדידו של הסנגור, הנאשם שילם מחיר כבד על הסתבכותו, הוא שהה במעצר לאורך 3 שבועות ובהמשך שהה מספר חודשים במעצר בית מוחלט, הרחק ממשפחתו. כמו כן, גיוסו לצה"ל נדחה. מדובר בצעיר בעל עבר נקי. בנסיבות אלו, טוען הסנגור, כי שליחתו למאסר תוביל להתדרדרותו ולהטמעת נורמות עברייניות ולא תשרת את האינטרס הציבורי. עברו הפסיכיאטרי צוין אף הוא כשיקול לקולא.

ב"כ הנאשם עתר שלא ליתן משקל להערכת הסיכון להישנות העבירות שביצע שירות המבחן הואיל ולשיטתו אין זה מתפקידו להעריך מסוכנות. זאת ועוד, בחוות הדעת הפסיכיאטרית צוין, כי הנאשם מצר על מעשיו ואף פיצה את המתלונן מבלי לציין קיומה של מסוכנות.