מדינת ישראל נ' טורסונוב

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו, לאחר שמיעת הראיות בתיק ובטרם הוגשו סיכומים, בעבירה שעניינה שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן ביום 25.4.11, בשעה 3:00 לערך, שהה ויצסלב אולשבסקי (להלן: "המתלונן") במועדון בפתח תקווה (להלן: "המועדון"). הנאשם, אשר שהה אף הוא במועדון, התקרב למתלונן והדף אותו באמצעות ידיו מספר פעמים, אז יצא המתלונן מהמועדון והנאשם עם אדם נוסף יצאו בעקבותיו. הנאשם התקרב למתלונן ואחז בגרונו באחיזת חנק. בהמשך, היכו הנאשם והאחר את המתלונן בחלקי גופו השונים ובתוך כך, נטל האחר מכיסו שעון, ארנק ובו 950 דולר, 300 ₪ וכרטיסי אשראי. הנאשם נטל את מכשיר הטלפון הנייד שלו. השניים נטשו את המתלונן כשהוא שרוי על הרצפה, חבול ומדמם בפניו ובידיו וסובל משטפי דם בצווארו.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמות לעונש.

על הנאשם

מתסקירי שרות המבחן עולה, כי הנאשם, כבן 25, עלה ארצה מאוזבקיסטן בשנת 2007, נישא לאחרונה ועובד כפועל במפעל נירוסטה. הנאשם נעדר עבר פלילי (למעט הרשעה בבית דין צבאי בגין היעדרות משירות, בעטיה ריצה 50 יום מאסר בפועל). הוא בעל תעודת בגרות ותואר ראשון בכלכלה וניהול מאוזבקיסטן. מהצבא שוחרר לאחר 5 חודשים בשל אי התאמה. לדבריו, לא רצה לשרת משום שביקש לסייע כלכלית לסבו וסבתו עמם חי בארץ. לאחר שחרורו מהצבא עבד בעבודות שונות עד אשר הסתבך בעבירה.

הנאשם גרס, כי לעבירה קדמה התגרות מצד המתלונן, אשר קילל והשפיל את אשתו (אז חברתו) וכן, זרק לעברו כוס. בנסיבות אלו הוא התפתה לצאת אחריו אל מחוץ למועדון. הנאשם הכחיש כי נטל כסף מהמתלונן אך אישר שנטל הימנו את מכשיר הטלפון הנייד שלו, הגם שהתקשה להסביר מדוע עשה כן. הנאשם הביע חרטה על מעשיו והפגין תובנה לחומרתם.

שירות המבחן התרשם מאדם נבון, מתפקד, שאינו בעל דפוסים עבריינים מושרשים ולפיכך התקשה להסביר את מעורבותו בעבירה. בתחילה, התקשה הנאשם לשתף את שרות המבחן בתחושותיו ועם זאת שירות המבחן התרשם כי אין מדובר באדם אלים או בעל סף גירוי נמוך. לפיכך, בתסקיר ראשון שניתן בעניינו המליץ על עבודות שירות.

בתסקיר משלים נמסר כי הנאשם גרס כי היה שרוי בגילופין במועד העבירה ולפיכך התקשה לשלוט בתוקפנותו. הוא הוסיף כי גדל בסביבה פטריארכלית בה עפ"י הקודים החברתיים על הגבר לנהוג ב"גבריות" ולהגן על בת זוגו כשפוגעים בה, אף אם הדבר כרוך באלימות. כיום, הוא מודע לחומרת מעשיו ומבין כי עליו להתאים התנהגותו לנורמות המקובלות. הוא הביע נכונות להשתלב בטיפול לשליטה בדחפים תוקפניים במסגרת שירות המבחן.

שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות התנהגות אלימה הוא נמוך וכי אם תישנה, אזי תוצאותיה יהיו קלות. לאור כל האמור, וחרף חומרת העבירה, המליץ להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה לצד עבודות של"צ בהיקף נרחב, על מנת שלא לפגוע בפרנסתו ע"י עבודות שירות.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה, עוה"ד עודד קלר, עתר לעונש מאסר במתחם הנע בין שנה ל- 4 שנות מאסר. הוא הטעים את חומרת העבירה, את האלימות וההשפלה שספג המתלונן, על רקע אי הבנה, עניין של מה בכך, מבלי שנקט באלימות כלפי הנאשם. לדבריו, המתלונן יצא מהמועדון כדי למנוע הסלמתו של האירוע, אולם הנאשם וחברו השיגוהו והיכוהו וכן גנבו את חפציו והותירוהו פצוע במקום.

התובע עתר שלא לאמץ את עמדת שירות המבחן המפליגה לקולה וחוטאת לאינטרס הציבורי. הוא הטעים את הסתירה שצפה ועלה משני תסקירי המבחן, כאשר התסקיר המשלים התעלם מהעובדה שהנאשם נטל אחריות חלקית בלבד, אגב טשטוש העובדות כהווייתן.

התובע ביקש ליתן משקל מצומצם בלבד להודית הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי בהינתן השלב המאוחר בהליך בו בחר לחזור בו מכפירתו.

בנסיבות המתוארות, ובהתאם לפסיקה אליה הפנה, עתר התובע להשית על הנאשם עונש מאסר המצוי ברף הבינוני- גבוה של מתחם הענישה שהציע (כאמור בין שנה ל- 4 שנות מאסר), לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם, עוה"ד אבי כהן, עתר מנגד לאמץ את המלצת שירות המבחן. מבלי להקל ראש במעשים, הוא הטעים כי האלימות המתוארת אינה מצויה ברף הגבוה של החומרה וכי למתלונן נגרמו שריטות בלבד והוא לא אושפז בבית החולים. כן ציין את חרטתו של הנאשם ונכונותו לפצות את המתלונן, אשר באה לביטוי בהפקדת סכום של 14,000 ₪ בקופת בית המשפט. הסנגור הוסיף, כי לפיצוי הכספי משקל רב באינטרס הציבורי במקרה דנא.

הסנגור הטעים, כי אין מדובר בשוד מתוכנן כי אם באירוע "ספונטני", שהתרחש בעקבות מה שנחווה על ידי הנאשם כהשפלת חברתו ע"י המתלונן. הוא הוסיף כי המעשים לא נעשו תוך שימוש בכלי משחית כלשהו. כן ביקש ליתן משקל לעובדה ששותפו לעבירה של הנאשם לא הועמד לדין והנאשם נושא לבדו באחריות לאירוע על אף שחלקו של האחר זהה לזה שלו ואף גדול יותר בהתייחס לגניבה.

הסנגור הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם, את עברו הנקי ואת התרשמותו החיובית של שירות המבחן. לדבריו, הנאשם שילם מחיר גבוה בגין הסתבכותו בעבירה בכך ששהה כחודשיים במעצר וכשנה במעצר בית מלא עד אשר הותר לו לצאת לעבודה. גבי דידו, האינטרס הציבורי הוא בשיקומו של הנאשם והדרך הטובה ביותר לעשות כן היא באמצעות צו מבחן שיאפשר לטפל בנאשם ובמידה ויחזור לסורו, יוכל בית המשפט להחמיר בעונשו. הסנגור עמד על החשיבות שבהטלת של"צ להבדיל מעבודות שירות נוכח מצבו הכלכלי הרעוע של הנאשם ורעייתו (הוגשו תלושי שכר).

הסנגור הגיש פסיקה לתמיכה בעתירתו לעונש.

הנאשם פנה במלים אחרונות לבית המשפט, התנצל על מעשיו וביקש את סליחת המתלונן.