מבחני 'טובת הילד' שהוריו חלוקים בשאלה לאיזה גן יישלח

לפני בית הדין מונח ערעורה של אם על החלטת בית הדין האזורי מיום כ' באייר התשפ"א (2.5.21) הקובעת:

ביום כ"ה בסיוון התש"ף (17.6.20) ניתנה החלטת בית הדין דלהלן: "לאחר עיון מדוקדק בבקשות ותגובות הצדדים, מורה בית הדין לרשום את הקטינה לגן חב"ד ברחוב [י']."

מבקשות הצדדים עולה כי בהסכמתם שהתה הילדה בשנה זו בגן ההסדר [=הגן הקשור למוסדות ישיבת ההסדר בעיר].

הוגשו בקשת האם להמשך רישום הילדה בגן ההסדר בשנה החדשה והתנגדות האב, כשהוא מנמק [...] שהסכמתו [הייתה] תקפה לשנה אחת בלבד בעיקר בגלל גילה של הילדה בשנה שעברה. לעומתו טוענת האם כי התנאים בגן ברחוב [י'] ירודים, טענה שלא הועלתה בכתבי הטענות בשנה שעברה. בנוסף, גם האם הסכימה עוד בשנה שעברה כי טובת הילדה ללמוד בגן חרדי וכי כל בקשתה לגן ההסדר אינו אלא בגלל גילה הצעיר.

משכך, בית הדין אינו רואה עילה לשינוי החלטתו הנ"ל ומורה לרשום את הילדה לשנת הלימודים הבאה לגן חב"ד ברחוב [י'].

לכשנעיין בהחלטת בית הדין ניווכח שהחלטת בית הדין חוזרת על החלטה שניתנה לפני שנת הלימודים הקודמת, החלטה ששני הצדדים הסכימו שלא לקיימה, אלא שיש מחלוקת ביניהם מה הייתה ההסכמה ביניהם בשנה שעברה, מחלוקת שנזכרה בחילופי הבקשות והתגובות של הצדדים לפני הגירושין ובנסיבות ההסכמה, ואין כאן מקום להאריך.

יש לציין שההחלטה הראשונית הייתה לפני הגירושין ולאחר שהאישה – האם עזבה את הבית והבעל – האב ביקש שלום בית, לאחר מתן ההחלטה התגרשו הצדדים וכל אחד מהם הלך לדרכו.

חובתנו להדגיש: החלטת בית הדין בשנה שעברה וכן החלטתו המעורערת ניתנו על סמך הצגת עמדות הצדדים ושמיעת תגובות הדדיות, ללא קיום דיון שבו הציגו הצדדים עמדותיהם, ללא קבלת המלצה מקצועית של שירותי הרווחה ובעיקר ללא בדיקה מהותית של ההבדל בין הגנים ומיקומם.

נוסיף ונאמר: בתיק בית הדין מצוי תסקיר בעניין הסדרי השהות, תסקיר המתאר את מערכת היחסים העכורה בין הצדדים והמעיר גם על אופיים של הצדדים והתנהלותם, תסקיר שלשניהם אינו מחמיא, למי יותר ולמי פחות, אך גם עניין זה אין מקומו בפסק דין זה.

הצדדים נישאו ביום ט' בשבט התשע"ח (25.1.18).

בתם [אלמונית] נולדה ביום י"ז באדר א' התשע"ט (22.2.19).

האישה עזבה את הבית ועברה להתגורר עם הוריה ב[ח']. האישה הגישה תביעה לגירושין והבעל הגיש תביעה לשלום בית, האישה האשימה את הבעל באלימות פיזית ונפשית כנגדה, והבעל האשים את האישה באלימות. הצדדים גרו ב[מ'] והבעל שימש שם שליח חב"ד. שני הצדדים במקורם הם 'בעלי תשובה', האישה לא הייתה מקורבת לחב"ד לפני הנישואין, אך מסתבר, ואין הכחשה מצד האישה, דאדעתא דהכי נישאו. כיום, לאחר הגירושין, אין לאישה קשר מיוחד עם חב"ד. אין היא שוללת את חב"ד, אך לדבריה התנהלותו של האיש – התנהגות כוחנית וחוסר דרך ארץ – הרחיקו אותה מחב"ד, וכיום היא בחרה באורח חיים אחר, לדבריה היא "מתחברת" כיום לערכים של ציונות דתית, אוהבת ישראל ותורת ישראל, ולא "לחומרות שעשה לה" (דברים אלו הם הגדרה כללית). אין ספק שלחילוקי הדעות בין הצדדים כיום, יש השלכה על דרך החינוך של בתם של הצדדים, ודבר זה צריך להיות נידון בכובד ראש, במנותק מההכרעה בערעור זה. לדעתנו העניין צריך להיות נידון בתחילת שנת הלימודים הבאה כדי לקבוע את אופי החינוך ופתרון המחלוקות לאורך השנים, מכאן ואילך. אי־שיתוף פעולה והגעה להסכמות בין הצדדים יביא לנזק גדול לבת, נזק חינוכי ונזקים נוספים הנגרמים לבת עקב הסכסוך, וכמתואר בתסקיר לשכת הרווחה.

עניינו של פסק דין זה הוא קביעת הגן שבו תלמד בתם של הצדדים בשנה הקרובה. נקדים ונאמר שהמדדים לקביעות בעניין המשמורת, הסדרי השהות ואופן וצורת חינוכו של קטין ייקבעו בעיקר לפי טובת הקטין, בין טובתו הגופנית ובין טובתו הרוחנית, בנסיבות שנוצרו.

 מקורן של קביעות אלו בדברי הגמרא (כתובות קב, ב), וכפי שנפסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן פב סעיף ז): "והבת אצל אמה לעולם, ואפילו לאחר שש."

ובהגהות הרמ"א (שם):

ודוקא שנראה לבית דין שטוב לבת להיות עם אמה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה – אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה (ר"מ פדוואה סימן נג).

הרי שבצד ההלכה שהבת אצל אמה לעולם מובא בדברי הרמ"א שהמבחן האמיתי הוא טובת הילדה. יסוד ההלכה מובא בשו"ת הרשב"א (המיוחסות לרמב"ן סימן לח):

ולעולם צריך לדקדק [...] אחר מה שיראה בעיני בית דין בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון ליתומים, שבית דין – אביהם של יתומים לחזור אחר תקונן.