מאסר קצר וסמלי לשם גינוי והרתעה לנוהג בשכרות אשר גרם לתאונה

השאלה בקליפת אגוז

1.         מה צריך להיות גזר דינו של שיכור שרמת שכרותו הייתה גבוהה וגרם לתאונת דרכים?  והתשובה היא כי במקרים מעין אלו אין מנוס ממאסר, ומאסר בפועל בבית הסוהר ממש.  מי שנוהג ברמת שכרות גבוהה וגורם לתאונת דרכים צריך לדעת כי סופו יהיה אחרי סורג ובריח.  אין מדובר פה על נהג מסוכן, אלא על סכנה שהתממשה ובקלות יכלה להוביל לתוצאה קטלנית.

2.         וכל זאת אפילו אם מדובר בנהג נורמטיבי, מבוגר בגילו, הגון ושומר חוק שזו לו הסתבכותו הראשונה.  ונדגיש כי במקרה ומדובר בנאשם שכבר נתפס בעבר בהרשעות תעבורה חמורות, צריך עונשו להיות חמור פי כמה וכמה, והכל כפי שיפורט.

 העובדות הנוגעות לענייננו - טענות הנאשם ודחייתן

3.         הנאשם מר שמעון בן-עמי (להלן: "הנאשם") הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בשכרות שגרמה לתאונת דרכים.  על פי כתב האישום, הנאשם נהג ברח' מאיר גרשון לכיוון שדר' משה דיין בירושלים.  הנהג סטה ימינה ופגע בשבעה רכבים! שחנו לתומם לצידי הדרך.  הנהג נעצר בסופו של דבר לאחר שרכבו נתקע ברכב האחרון מבין השבעה בהם פגע.

4.         הנאשם טען לפני כי אולי שתה מעבר למה שהיה צריך לשתות, אך בוודאי לא היה כה שתוי כפי שטוענת התביעה.  לעניין התאונה העלה הנאשם גרסה מעניינת.   לשיטתו, רכב שאיננו יודע איזה יצא באופן מפתיע מחנייה ופגע בו (פרוטוקול עמ' 10 ש' 6).  הפגיעה גרמה לשבר בהגה ובבלמים ולכן איבד את השליטה על רכבו ופגע ביתר ששת הרכבים.  נציין רק שגרסה זו נדחתה על הסף מהסיבות שצוינו בהכרעת הדין.

הנסיבות לחומרא - הנהיגה המסוכנת והתממשות הסכנה

5.         מותב זה ביקר לא פעם את עונש המינימום הניתן אוטומטית לכל מי שהורשע בנהיגה כשבדמו אלכוהול מעל לכמות המותרת (ראו דו"ח 016231/08 מ"י נ. השאש, גז"ד מיום 09 אוגוסט 200) .  זאת משום שההיגיון מחייב כי לא ייתכן ששותים שונים ייענשו במידה שווה.  אולם היגיון זה פועל גם בכיוון ההפוך.  לא ייתכן כי מי ששתה בנסיבות חמורות ייענש כמי ששתה פחות מכך.

6.         כפי שציינו יותר מפעם, הרי שיכור בפקודת התעבורה הוא מי שהבדיקה העלתה כי כמות האלכוהול שלו גדולה מהכמות הקבועה בחוק.  קרי, גם כשמדובר בכמות קטנה יחסית שיתכן כי אין לה כל השפעה על הנהג, עדיין נחשב זה כ'שיכור' על פי החוק.  כשמדובר בענישת שיכור 'חוקי' מעין זה, ניתן לדונו במידת הרחמים.

7.         אך במקרה שלפנינו מדובר בשכור במשמעות שבני אדם נותנים לו.  קרי, "... מי ששתה הרבה משקה חריף עד כדי בלבול החושים" .  ודי לראות את עדות השוטר שעקב אחריו כדי להבין שמדברים אנו בשיכור ברמה גבוהה.  ונתאר "ראיתי את המסחרית נוסעת בזיגזג, מסחרית ממש רקדה בכביש, סטתה מנתיב לנתיב.....".  גם אחר כך מתוארת כמעט פגיעה בהולכי רגל שעברו לתומם במעבר חצייה "הולכי רגל היו על המעבר החצייה כבר בנתיב הנסיעה של המסחרית ומחסרית ממש הזיזה את הולכי הרגל לאחור.  לדעתי מסחרית נגע בכמה מהם אנשים נאלצו לקפוץ אחורה........"  ואחר כך אירעה התאונה "מסחרית נוסעת על רח' מאיר גרשון מתחיל לסטות לצד ימין ופוגעת בכמה רכבים......  ראיתי שבעה רכבים עם נזקים גדולים ומסחרית תקועה באחד מהרכבים" (ת/14 שורות 5-22).

8.         דו"ח המאפיינים של הנהג תאם את נהיגתו.  השוטר מציין ריח חזק של אלכוהול, מתקשה לעמוד והולך לא יציב על הקו, התנהגות פרועה, לא מסוגל להבין הוראות, ומדבר לא לעניין (טופס בדיקת מאפיינים ת/15).

9.         גם מדידת הינשוף האובייקטיבית העלתה תוצאה גבוהה מאוד.  רמת האלכוהול שנמדדה היא 800 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף.  וזאת כאשר המינימום על פי החוק הוא 240 מיקרוגרם.  קרי, למעלה מפי שלוש מהכמות המותרת.  אפילו אם נלך לקראת הנאשם ככל שנוכל, מדובר כאן על כמות גבוהה להפליא שמראה על שכרות גבוהה ומסוכנת.

10.        ומעבר לכל אלו, הנאשם לא קיבל אחריות על האירוע אלא בחר לכפור ולהכחיש את העובדות הברורות מאליהן.  ממילא קשה לטעון כי הפנים את חומרת העבירה ולמד את הלקח המתבקש מכך.

11.        ונציין שאין מדובר פה על העמדת הציבור בסכנה אלא על התממשות הסכנה ממש.  קרי, הנאשם אכן הוכיח את הסכנה בתאונת הדרכים שבה התנגש בשבעה מכוניות חונות בצידי הדרך.  בכך פגע באנשים הגונים ושומרי חוק שכל חטאם היה שהחנו את רכבם בדרכו של נהג שיכור כלוט.

הנימוקים לקולא - אדם נורמטיבי ותקלה שיכולה לקרות לכל נהג

12.        הסנגור הדגיש את הנורמטיביות הכללית של הנאשם.  מדובר באדם שומר חוק ודין, בעל משפחה ואב לילדה שמחסורם עליו.  מדובר בטכנאי מחשבים העובד במקום קבוע ומסודר.  אדם בן ארבעים וחמש שנה (45) שמעולם לא הסתבך בפלילים.  הוא נוהג מאז שנת 1990 ועברו התעבורתי דל וכולל מספר ברירות קנס שהאחרונה שבהן היא משנת 2003 (נהיגה בלי חגורת בטיחות במושב האחורי).

13.        הטענה תמיד היא כי מעידה חד-פעמית יכולה לקרות לכל נהג.  קרי, בטרם נבקר את הנהגים שנתפסו בעבירות תנועה, עלינו לזכור כי אין נהג בארץ אשר לא יחטא.  כל נהג ואפילו זה הסבור כי הוא נוהג כחוק יכול יום אחד למצוא את עצמו מואשם בעבירות תנועה חמורות מאוד ואפילו משוכנע הוא שלו זה לא יקרה כי זהיר הוא.  על כן ביקש הסניגור לזכור לנאשם את חסד נעוריו ההגונים ואת גילו הלא צעיר ולדונו למינימום האפשרי.

סוף דבר

14.        לסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי, את נסיבות האירוע, ואת נסיבותיו הייחודיות של הנאשם, ולאחר שהאזנתי לסניגור שעשה כל שביכולתו בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה שבמקרים כגון אלו יש להדגיש את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם.