יש להעניש בחומרה נהגים המעורבים בתאונה ואינם מוסרים פרטים, גם כשמדובר בנזקים קלים.

השאלה בקליפת אגוז- מה דינו של מעורב בתאונה קלה שמסתלק ללא מסירת פרטים?

(והתשובה- אי אפשר להתייחס אליו בסלחנות ועלינו להוקיע התנהגות זו מכל וכל)

1.         מתי צריכים מעורב/ת בתאונת דרכים למסור פרטיהם לצד השני?  ונדגיש כי מדברים אנו על מקרים בהם נגרם נזק בלבד שבהם המשטרה לא תתערב אלא תפנה את הצדדים להליך על אזרחי.  וההלכה פשוטה היא.  כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים ו/או נחשד בכזאת, עליו למסור את פרטיו.  משיקולי מדיניות יש לפרש דרישה זו בצורה מרחיבה ולא לאפשר לנהגים להתחמק מחובה בסיסית ואנושית זאת.  כל מי שמתלבט אם למסור את פרטיו או לא, התשובה אחת היא.  קודם מסור את פרטיך ואחר כך טען את טענותיך. 

2.         אין נהג יכול לטעון כי לא נגרם נזק לדעתו ולכן לא ימסור את פרטיו, או לטעון כי קודם ימסור הצד השני את פרטיו ואז ימסור הוא את פרטיו, או לטעון כי התכוון למסור את פרטיו מאוחר יותר וכן הלאה.  מי שלא מוסר את פרטיו עבר על החוק.

3.         והענישה צריכה להיות בהתאם.  מן ההכרח שיצא מבית המשפט מסר ברור, תקיף וצלול וחד משמעי לכל נהג ונהגת. מי שבוחר לברוח ממקום התאונה לאחר שגרם נזק מבלי למסור ו/או להשאיר פרטי זיהוי ליצירת קשר, יבוא על עונשו.  מדובר בהתנהגות בריונית ועל בית המשפט להגן על הציבור מפניה.  ושוב, למרות שלו היו המעורבים מחליפים פרטים, לא היה כלל כל הליך פלילי, הרי ברגע שמעורב לא מסר את פרטיו, התנהג בצורה עבריינית שתביא עליו את עונשו.

והכל כפי שנפרט.

העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין

4.         עיקרי העובדות פשוטים הם. על פי גרסת המשטרה, בתאריך 15.5.2007 בשעה 15:15, נהגה  הנאשמת במכונית פרטית מסוג סיטרואן מ.ר. 04-658-95. הנאשמת נכנסה מרח' הרצוג לרח' טשרניחובסקי בירושלים ופגעה ברכבו של המתלונן מר אייזק גבריאל (להלן: " המתלונן") שהגיע משמאלה ברח' טשרניחובסקי.

5.         לטענת המתלונן, מאחר שהנאשמת לא נתנה זכות קדימה כנדרש היא פגעה ברכבו בדופן הימנית. פגיעה שגרמה לשריטה והורדת צבע ברכב הנאשם. על פי תיאורו, הנאשמת יצאה ממכוניתה והחלה לגדף אותו ואת אשתו שנסעה עימו. בסופו של דבר כאשר ביקשו מהנאשמת פרטים, הנאשמת נכנסה לרכבה וברחה מהמקום מבלי למסור פרטים מזהים.

6.         חיזוק לגרסתו היה בעדות עד הראיה  מר נאיש דב  וובסה עד ראייה שנכח במקום התאונה  אשר לו אין שום קשר למעורבים. מר נאיש העיד כי עמד ופרק משאית כאשר ראה מול עיניו את התאונה ואף את התנהגות הנאשמת לאחר התאונה. לדבריו, הנאשמת התנהגה באופן לא מכובד ולא ראוי ונמלטה מהמקום מבלי להשאיר פרטים. לדבריו, לאחר שהנאשמת נמלטה, ניגש מר וובסה למתלונן, מסר לו את פרטיו ואמר כי הוא מוכן להעיד אודות המקרה. 

7.         אף הנאשמת מודה שלא מסרה פרטים, אלא שלגרסתה איש לא דרש ממנה פרטים, וכלל לא נגרם נזק באירוע.  גרסתה איננה נאמנת עלי ולא אוסיף בכך.

8.         אשר על כך הורשעה בעבירה של נהיגה הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2), לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: " התקנות"). כן הורשעה בעבירות על תקנות 64(ג) (אי מתן זכות קדימה) ו - 145(א) (אי מסירת פרטים). כן זוכתה מעבירה של נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: " הפקודה") משום שהסעיף איננו מתייחס להתנהגות מעין התנהגותה.

מדיניות הענישה בעבירות מעין אלו

9.         מה צריכה להיות מדיניות הענישה כלפי נהגים/ות הבוחרים/ות לברוח ממקום התאונה ללא השארת ו/או מסירת פרטים מזהים?

10.        בבואנו לשקול את הענישה הראויה למקרה זה, יש ליתן את הדעת לאינטרס הציבורי ולערכים החברתיים שעליהן מנסים אנו להגן.   בריחה של נהגים/ות ממקום התאונה מבלי להשאיר פרטים מזהים הינה התנהגות שעלינו להוקיע מהחברה כאן ועכשיו. מדובר בהתנהגות המלמדת על בריונות לשמה ואשר אינה עולה בקנה אחד עם המוסר.  עלינו לגנותה ולסלוד ממנה בכל מחיר.

11.        על כל מי שהתבקש למסור את פרטיו, חייב למסור את פרטיו אם רוצה אם לאו. החובה הזו איננה מותנית בדבר.  החובה צריכה להיות ברורה לכל נהג ונהגת המעורבים בתאונת דרכים אפילו הקלה ביותר, ואפילו סבור הוא כי לא נגרם נזק. לא ייתכן, כי נהג יגרום נזק לרכב אחר וימלט מהמקום מבלי להשאיר פרטים מזהים אודותיו. כל הקלה בעניין זה תגרום לכך שנהגים הפוגעים ברכב אחר ימשיכו להימלט מהמקום כשהם משאירים מאחוריהם רכב עם נזקים כספיים. אל לנו להקל בעניין זה כלל ועיקר.

הנטייה האנושית לברוח בעת צרה והצורך להילחם נגדה

12.        נקודה נוספת צריכים אנו לזכור. ישנה נטייה אנושית טבעית לברוח בעת צרה. היינו מעיזים אפילו לומר כי האינסטינקט הטבעי הוא להרים רגליים ולברוח מהמקום, תוך תקווה שבריחה מהבעיה תפתור את הבעיה לבורח. דווקא בשל מגמה זו, צריכה התגובה להיות קשה. קרי, מן הראוי הוא ששום נהג לא יהרהר אפילו על אפשרות זו של בריחה. יש הכרח ליצור אווירה שבה יהיה ברור לכל נהג/ת כי הדבר חמור ביותר מבחינת החוק והציבור הוא להימלט מהמקום או אפילו לנסות להימלט.

מהי לכן מדיניות הענישה הנכונה כלפי עבירה זו?