יוסף ליבוביץ נ' מדינת ישראל

1. בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.8.2017 (מ"ת 44863-09-16, השופטא' הימן). בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאים שנקבעו לשחרורו ממעצר עד תום ההליכים.

עיקרי העובדות וההליכים עד כה

2. ביום 18.7.2016 נעצר העורר בפנמה ולאחר מכן הוסגר לישראל ונעצר על ידי משטרת ישראל ביום 30.8.2016. ביום 19.9.2016 הוגש נגד העורר כתב אישום. כתב האישום תוקן פעמיים, כאשר התיקון האחרון נערך ביום 1.8.2017 (להלן:כתב האישום). כתב האישום מייחס לעורר ביצוע עבירות שוחד, הלבנת הון, גניבה בידי עובד ציבור, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים. על-פי האמור בכתב האישום, העורר עבד בעיריית תל אביב-יפו (להלן: העיר או תל אביב) והושאל לתאגיד המים של העיר – חברת מי אביבים 2010 בע"מ (להלן: התאגיד) – החל מהקמתו של התאגיד ביום 1.1.2010. זאת, לצורך עבודתו כמנהל מרכז השליטה והבקרה בתאגיד.

3. במסגרת תפקידו היה אחראי העורר על חלוקת העבודה בין קבלני המשנה שאיתם התקשר התאגיד בהסדרים למתן שירות (להלן: קבלני המשנה או הקבלנים). כמו כן, היה אחראי לאשר את חשבונות הקבלנים שאושרו על ידי המנהלים במחלקת הרשת בתאגיד (להלן: מחלקת הרשת) – האחראית על אחזקת קווי המים, הביוב והתיעול בעיר.

4. חלקו הכללי של כתב האישום פורס מערכת סבוכה של שחיתויות שהתנהלה בתקופה שבין תחילת פעולתו של התאגיד ועד לפתיחת החקירה הגלויה בפרשה ביום 17.12.2013. במסגרת מערכת זו עובדי ציבור בתאגיד ביקשו וקיבלו שוחד בהיקפים של מיליוני שקלים בכסף מזומן מקבלני משנה שונים באופן קבוע. זאת, לעתים כנגזרת מגובה החשבון אשר הוגש לתאגיד ולעתים כסכום חודשי קבוע. עובדי הציבור המעורבים בפרשה, ובכללם העורר, פעלו על מנת לקדם את ענייניהם של נותני השוחד בתאגיד, בין השאר באמצעות אישור מהיר של החשבונות שהגישו והגדלה של היקף התשלומים שהועברו להם, העלמת עין מדרישות תשלום לא מבוססות וסיוע לזכייה במכרזים. כמו כן, המעורבים אף נמנעו מלדווח על חריגות הקבלנים מתנאי המכרזים וסייעו להם לשמר את כוחם בתחום תשתיות המים והביוב בעיר. על-פי הנטען בכתב האישום העורר היה מיוזמי התכנית העבריינית, ובהמשך לכך ביקש מהקבלנים תשלומים עבורו ועבור עובדי ציבור אחרים, ולעתים אף גבה אותם בעצמו. פעילות זו הניבה לעורר סכום כספי של כ-5 מיליון שקל, וזאת בנוסף לתיווך שוחד לעובדי ציבור נוספים בסך של 593,000 שקל, לכל הפחות. באופן כללי, הפעילות המתוארת בכתב האישום אפשרה, כך נטען, גניבה מהציבור בסך של כ-19 מיליון שקל, לכל הפחות.

5. האישום הראשון מפרט שורה של אירועים ומעשים שבמסגרתם קיבל העורר שוחד מקבלני משנה שונים, עבורו ועבור בעלי תפקיד נוספים בתאגיד, בדרכים ובמתכונות פעולה שונות שפורטו בחלק הכללי. בגין מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירת קבלת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירת תיווך בשוחד לפי סעיף 295 לחוק העונשין.    

6. האישום השני מייחס לעורר עבירות הלבנת הון של כספים שהתקבלו ושניתנו על-ידי העורר במסגרת פרשיות השוחד המפורטות באישום הראשון (להלן: כספי השוחד). העורר, כך נטען, קיבל את כספי השוחד במזומן. מעבר לכך, המיר העורר סך של כ-994,000 שקל למטבע חוץ והעבירם לאחיו אשר הפקיד אותם בכספת על שמו, וזאת על מנת שיסתיר את מיקומו של הכסף. כמו כן, קנה העורר שני נכסי מקרקעין בתל אביב בשווי של 2.2 מיליון שקל ורשם אותם על שמה של אשתו על מנת להסתיר את בעלותו בנכסים. בשנת 2015 מכר העורר את אחד הנכסים והוציא חלק מתמורת המכירה בסך 688,000 שקל אל מחוץ לישראל, ללא דיווח. בנוסף, ביצע העורר רכישות שונות לאורך התקופה בשווי של מעל ל-2.35 מיליון שקל והעביר כספים בהיקף של מאות אלפי שקלים לבני משפחה נוספים, וזאת במטרה להסתיר את כספי השוחד. בגין המעשים יוחסו לעורר עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) ו-3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

7. על פיהאישום השלישי, נהג העורר לגנוב כספי ציבור מהתאגיד, תוך ביצוע תחבולות שונות והסתייעות באחרים. כך, במסגרת חלק מהמכרזים של התאגיד נקבע בין היתר כי על מנהל מחלקת שליטה ובקרה בו – הוא העורר – לאשר בכתב כי העבודות המדווחות במסמך פקודת העבודה אכן התבצעו. על פי הנטען, הקבלנים המעורבים בפרשה הגישו דיווחים כוזבים לגבי היקף העבודות שביצעו בפועל. העורר אישר דיווחים אלה בידיעה כי הם כוזבים וכי האישור יוביל לשלילת קבע של כספי ציבור מהתאגיד לטובת הקבלנים. יתרה מזאת, לעתים העורר אף פעל כדי לאשר חשבונות כוזבים שעובדים אחרים בתאגיד סירבו לאשר, וזאת בניגוד לנהלים. בגין מעשים אלה מיוחסות לעורר העבירות של גניבה בידי עובד ציבור לפי סעיף 390 לחוק העונשין בצירוף עם סעיף 383(א) לחוק העונשין וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין ומרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.