חריגה מעונש המינימום בעבירה של נהיגה בשכרות

 השאלה בקליפת אגוז:

מהן הנסיבות המיוחדות שבגינן יחרוג בית המשפט מעונש המינימום בעבירה של נהיגה בשכרות?

1.         סעיף 39 א' לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961, מטיל עונש של פסילת מינימום לתקופה שלא תפחת משנתיים על נהיגה בשכרות בנוסף לכל עונש אחר.אולם רשאי בית המשפט בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר. 

2.         מהן אותן נסיבות מיוחדות שבגינן יחרוג בית המשפט מעונשי מינימום?  בעיה זו עלתה פעמים רבות בפסקי דין של מותב זה ומותבים אחרים, וניתנו מסרים סותרים בערכאות שונות.  בשל החשיבות הרבה של שאלה זו לנהגים רבים שהואשמו בשכרות, לא מצאנו מנוס מלהאריך מעל למקובל בשאלה זו על מנת להתייחס אליה בצורה מעמיקה ועקרונית.

3.         התשובה שהגענו אליה היא כי אין מבחן חד משמעי, אך יש לבדוק איזון ושקלול של כלל הנסיבות באירוע.  בעיקר יש לשים לב לעונשים תחליפים אחרים שניתנו, הודאתו באשמה וחרטתו הכנה, רמת האלכוהול שנמדדה, עברו התעבורתי והשכרותי של הנאשם, חוות הדעת של שירות המבחן, ושילוב של גורמים אלו עם נסיבות אחרות של האירוע.

4.         יתירה מזו, דעתנו היא שבנסיבות הקיימות כיום, הרי בעבירה של נהיגה בשכרות צריך בית המשפט להשתמש בצורה מרחיבה יותר מהמקובל בסמכותו להורות על פסילה קצרה יותר משנתיים ימים, והכל מהסיבות שיפורטו.

מכל אלו עולה שבמקרה שלפנינו מן הראוי לחרוג מעונש המינימום.

5.         לצורך הסבר מסקנתנו, נסקור בקצרה את השימוש באלכוהול, את הענישה החמורה שבחוק, את היתרון והבעייתיות שבעונשי מינימום, ועונשים תחליפים אפשריים.  לאחר מכן, נשקול את הענישה במקרה שלפנינו.

השימוש ביין בחברתנו - מסרים כפולים שאינם תמיד תואמים

6.         המנהג של שתיית יין איננו מנהג פסול וכבר נאמר: "ויין, ישמח לבב-אנוש" (תהילים פרק ק"ד פסוק ט"ו). לא לחינם נקבע בהלכה כי אדם צריך לשמח את בני ביתו ביין (בחג), ולא לחינם קיימות ברכות מיוחדות רק ללחם ולגפן.  ניתן לאמר ששתיית יין שזורה בדת היהודית והיא חלק בלתי נפרד מן התפילות, החגים והשמחות.  בפורים אף יש חובה הלכתית (שיש מחלוקת בגדרה) לשתות בכמות לא קטנה והדברים ידועים. 

7.         כמובן, במקביל ישנן אזהרות מפני שתייה מוגזמת. כבר בספר משלי נאמר "אל-תהי בסבאי-יין" (משלי פרק כג' פס' כ').  תשבחות ושירי - הלל ליין מופיעים במקורותינו לא אחת (כולל גם גנותו, סכנותיו , ותקלותיו).

8.         אך ככלל דומה שיהיה זה מן האמת לטעון כי היהדות בעלת יחס חיובי לשתיית יין (במידה).

9.         יש להדגיש כי לא השתייה אסורה, ואפילו לא שתייה מרובה, כי אם פעולות מסוימות תחת השפעתה.  נהיגה, טיסה, או פעולות אחרות הדורשות שיקול דעת ושליטה מלאה על התודעה הן האסורות בזמן השתייה.  באשר לשתייה עצמה, הרי זו לא רק שאיננה אסורה אלא לפעמים מעודדת על ידי הציבור והתרבות.

איסור השכרות בנהיגה ובעיית הידיעה

10.        נציין, כי אין כל חולק על כך שנהיגה בשכרות היא מסוכנת.  כמו שאין כל חולק שנהיגה אחרי לגימה של כמות לא משמעותית של יין איננה מסוכנת.  השאלה היא כמובן מהי אותה כמות שאחריה מתחיל הנהג להיות סכנה לעצמו ולשלומם של הנהגים האחרים בדרך.

11.        כל אדם מגיב אחרת על אלכוהול בתלוי במשתנים רבים.  אלו כוללים את משקלו, מידת שימושו באלכוהול, מזון שאכל, סוג האלכוהול, הזמן שעבר מאז לשתייה, ועוד גורמים.  ממילא ברור שקשה לחזות את השפעת האלכוהול על נהג ספציפי.  אשר על כן, מהי הכמות שברמתה ייחשב אדם כשיכור היא כמות שנקבעת שרירותית משהו.  קרי, ייתכן שכמות האלכוהול לא תשפיע על האדם הספציפי אך הוא ייחשב כשיכור.

12.        בישראל הכמות נקבעה בתקנות (ולא בחקיקה ראשית) ועל פי תקנה 169א. לתקנות התעבורה:

           "המידה הקבועה" — ריכוז אלכוהול לפי אחד מאלה:

(1)   חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;