חלוקת דירה ע''פ הרישום שלא ביחס ההשקעות

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום ל' ניסן תשע"ד (30.4.14) אשר קבע כי זכויות הצדדים בדירה הרשומה על שם שניהם הם מחצה על מחצה.

הצדדים שלפנינו, נשואים בעבר כדמו"י, ולהם ילד משותף. בני הזוג נפרדו לאחר שנתיים עקב טענות של האישה כלפי הבעל. הצדדים משתייכים למגזר החרדי. בטקס סגירת השידוך הנהוג והמקובל ("וורט") נערך ביניהם שטר תנאים בו הותנה כי: "אבי החתן יתן לבנו סך מאתיים וחמישים אלף ש"ח לצורך קניית הדירה". "אבי הכלה ישלים הסכום לצורך קניית הדירה בסך חמש מאות אלף ש"ח". "אם יחסר כסף לצורך הדירה הזוג יקחו משכנתא להשלמת הקניה".

בפועל מחיר הדירה היה 855 אלף ש"ח. מתוך סכום זה שילמו הורי האישה 467,175 ש"ח, הורי הבעל שילמו כ-283 אלף ש"ח, ויתרת הסכום בסך 100 אלף ש"ח נלקחה במשכנתא על ידי הזוג. עוד כ-5,000 ש"ח שולמו ככל נראה מכספי החתונה. לפי חישוב סכומים אלו, נמצא יחס של כ - 60.78 אחוז לאישה ו39.22 אחוז לבעל. (ולא כטענת בא כוח האישה, אשר חוזר וטוען כי מדובר ביחס של 70 אחוז לאישה, טעות שחזרה על עצמה גם בפסק דין ביה"ד האזורי).

מכל מקום הכרעת בית הדין האזורי הייתה כי יש לחלק את הדירה בחלוקה שווה בין הצדדים, שכן גם אם נקבל כי אבי האישה העביר לבתו את הכספים, הרי משחזרה היא ורשמה את הנכס על שם הבעל, הרי שזכה הוא ודין הנכס להתחלק בשווה.

על כך מערערת האישה בטענה כי יש לחלק את הנכס על פי יחסי ההשקעה. טענותיה בקצרה הם שלושה:

1) יש להסיק מלשון ה"תנאים" כי כל אחד מההורים נתן בדוקא לבנו ולבתו, מכאן מתבקש לדבריו כי גם רכישת הדירה והרישום שבעקבותיה הם בצורה זו.

2) הסיבה לרישום הדירה על שם שני הצדדים היא מחמת שבני הזוג לקחו משכנתא (ולדבריו רישום משותף נצרך לשם כך ובהעדרו לא תתאפשר ההלוואה). כמו כן כדי שלא תיווצרנה מריבות וחיכוכי דיעות בין בני הזוג בתחילת דרכם אם לא ירשם הנכס בשווה ביניהם. באופן זה דומה הנדון לנאמר בדברי ערוך השולחן סימן סב' סעיף ו' שיש לבחון האם יש טעם וסיבה שרשם בעל הקרקע על שם האישה. וז"ל:

כבר ביארנו בסוף סי' ס' דבזמנינו אין שום ראיה מה שנכתבו קרקעות על שם האשה ואפילו נתקיים בערכאות מפני שהרבה עושים כן מפני איזה טעמים שיש להם ואין כוונתם להקנות להן לכן צריכים הדיינים להיות מתון בזה מאוד מאוד.

3) אדעתא דמישקל ומיפק לא נתנה לו.

דיון והכרעה

לגופם של דברים נשיב על טענות ב"כ האשה אחת לאחת:

1) על טענת ב"כ האישה כי יש ללמוד מלשון השטר (וכבר כתב כן גם בית הדין האזורי בדעת מיעוט) יש להשיב כי היה זה נכון אילו פרשנות זו הייתה ברורה בשטר. אמנם נראה כי אין להסיק מהנכתב בשטר התנאים כפי טענת המערערת אלא יש לפרש השטר באופן אחר וכפי שנכתוב לקמן.

2) בדבר אופן וסיבת רישום הנכס בצורה שווה נשיב כי רוב בתי הדין נוקטים להלכה ולמעשה כהכרעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל בפד"ר ו' עמוד 257 ואילך שנקט שאם רשם בעל על שם אשתו את הנכס, שוב אין מוציאים מידה (ועיין גם פד"ר א' עמ' 117 ובפד"ר ג' עמוד 75 ובפד"ר יא' עמוד 122 ואכמ"ל).

 על אודות הטענה בדבר הנחיצות לרישום הנכס בצורה שווה בגלל תנאי הבנק לצורך לקיחת המשכנתא, טענה זו אינה ברורה, במציאות היום אין מניעה לקבל משכנתא על ידי בני זוג אף אם הדירה רשומה 40 אחוז לאחד ו-60 אחוז לשני.

גם הטעם בדבר: "עיניך נתת בגירושין" אינו נכון, טענה זו נאמרה רק לגבי נכסי צאן ברזל ולא לגבי נכסים שהם בבעלות האישה כמפורש בגמ' בבא בתרא דף נ' ע"א.

3) טענת ב"כ האישה כי מתנה זו דינה כמתנה שנאמר בה: "אדעתא דמישקל ומיפק לא נתנה לו" היא טענה מחודשת שלא נזכרה בדברי הפוסקים. ואדרבה, כפי שכתב בעצמו, מדברי החתם סופר (סי' קמא) הביאו בפתחי תשובה אה"ע סימן צט ס"ק ז', לא נראה כן, שכתב בשם מהר"ח מזרחי (סי' טז) שמתנות האישה לאיש, הן מתנת קרקע או מטלטלין או תכשיטין, אינם חוזרים, שמטרתם משום איקרובי דעתא ואין אומרים בזה את הסברא של מישקל ומיפק.

עוד יש להוסיף כי בנדון זה האישה היא זו שתבעה גירושין והבעל רצה שלום בית, ובאופן זה, גם בבעל ששייכת בו סברת למישקל ומיפק וכו', לא פשוט שאומרים כן. עיין חלקת מחוקק סימן צט ס"ק ב' ובבית שמואל ס"ק ב'.

עוד יש להוסיף כי עצם הסברא של מישקל ומיפק אינה פשוטה במציאות של היום שיכול המקבל למכור ולמשכן את חלקו, וזאת על פי דברי שו"ת הרשב"א חלק ב' סימן קיב' ועיין גם בפסק דין ביה"ד הגדול תיק מספר 904278/1 שדנו בזה, ושם דעתו של כבוד אב"ד הרכב זה לא הוכרעה בדבר.