חלוקת אחריות לפגיעה בתאונה שאירעה בלונה-גל בעת גלישה על אחת המגלשות

1.         עסקינן בתאונה שאירעה לתובעת ביום 21.6.1997 במתקני ה'לונהגל', כאשר נפגעה בעת גלישה על אחת המגלשות.

            התביעה הוגשה נגד חברת 'חוף גולן שירותי תיירות וקיט בע"מ', נתבעת מס' 1, אשר הייתה בזמניים הרלוונטיים לתביעה הבעלים, המחזיקה והמפעילה של פארק המים הידוע בשם 'לונהגל' שלחוף הכנרת (להלן - "לונהגל"). נתבעת 2, 'איילון - חברה לביטוח בע"מ', ביטחה את חבותה של לונהגל כלפי צדדים שלישיים. נתבע 3 הוא מי שפגע בתובעת בעת גלישתה, ונתבעת 4, עיריית תלאביב-יפו, באמצעות מנהל החינוך, הפעילה את מתנ"ס מועדון הצעירים בשכונת התקווה בתל אביב, אשר במסגרתו יצאו התובעת ונתבע 3 לטיול בלונהגל.

2.         כנטען בכתב התביעה, בעת שהותה בלונהגל במסגרת הטיול שאורגן במתנ"ס, גלשה התובעת מספר פעמים במגלשות. תוך כדי ניסיון גלישה נוסף, קפץ לפתע נתבע 3 (להלן - "הנתבע") מן המסלעה שלצד המגלשה אל תוך המגלשה שבה גלשה התובעת באותה עת ופגע בתובעת בגופו. לתובעת נגרמו חבלות בפנים, באף ובשיניים.

3.         במסגרת ההליכים המקדמיים הסכימו הצדדים להעמיד את נזקיה של התובעת על סכום כולל של 24,815 ש"ח. עוד הוסכם כי נתבעות 1, 2 ו-4 תשלמנה את הסכום כמימון ביניים בחלוקה שווים ביניהן, אגב שמירה מלאה על כל טענות הנתבעות מכל מין וסוג שהוא בדבר חלוקת האחריות ושאלות ביטוחיות. ההסכמה קיבלה תוקף של פסקדין חלקי.

4.         לאחר מכן הגיעו הנתבעות להסכמה דיונית נוספת, שלפיה יינתן פסקדין בשאלת חלוקת האחריות בין נתבעות 1, 2 ו-4, בהסתמך על תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם הנתבעים ועל נספחיהם, ללא צורך בחקירת העדים, ועל יסוד סיכומים שיגישו הצדדים. ההסכמה הדיונית קיבלה תוקף של החלטה.

      במסגרת ההסכמה הדיונית הוסכם גם כי נתבעת 4, עת"א, לא תעלה מצדה טענה להעדר יריבות ו/או טענה כי חבות, ככל שישנה, צריכה להיות מוטלת על חברת מוסדות חינוך.

טענות נתבעות 1-2

5.         מטעם הלונהגל ומבטחתה הוגשו שני תצהירים: תצהירו של שלומי אייל, שהיה מנהלו של פארק המים בתקופה הרלוונטית, ותצהירו של שלמה היציג, חתם חברת הביטוח איילון, באשר לתנאי הכיסוי בפוליסה. בשלב זה אתייחס רק לתצהירו של אייל, הרלוונטי לשאלת האחריות.

6.         לטענת אייל, הנהלת הפארק הזהירה את באי האתר, לרבות התובעת, בדרכים שונות ומגוונות מפני הסכנות הצפויות בגין השימוש במתקני האתר. כך, למשל, בכל רחבי האתר, ובאזור המגלשות בפרט, הוצבו שלטים שבהם נכתב: "הגלישה אסורה ללא מפעיל", "הגלישה אסורה לחולי לב, נשים בהריון. אין לעצור במגלשה בשעת הגלישה" ו"יש להישמע להוראות המפעיל במתקן". במגלשות האתר הופקדו "משלח" ו"מאסף" ועוד עובד נוסף שניצב לאורך המגלשה, וכולם יחד היו אחראים על התור ועל קצב עליית המתרחצים למגלשה ולירידתם בצורה מסודרת, על מנת שלא יתנגשו זה בזה, וכן על הסדרת יציאתם מהבריכה לאחר הגלישה. מנהל הלונהגל סבור כי התובעת, שהייתה כבת 18 במועד התאונה, ונתבע מס' 3 - היו נערים בוגרים, והיה ניתן לצפות מהם כי ינהגו בזהירות ובאחריות. מכל מקום, הלונהגל ועובדיו לא יכלו לצפות את התרחשות התאונה או למנוע אותה. מנהל האתר גם סבור שאם קיימת אחריות, יש להטילה על נתבעת 4, אשר הייתה מופקדת על שלומן של התובעת ושל קבוצתה, והייתה צריכה להשגיח ולפקח על חברי הקבוצה ולמנוע את התרחשות התאונה.

7.         בסיכומיהן חוזרות נתבעות 1-2 (להלן - "הנתבעות") ומשליכות את האחריות לאירוע התאונה על נתבעת 4, שמחובתה היה, לטענתן, להשגיח על הקבוצה. כחוט השני עוברת בסיכומי הנתבעות הטענה כי מדובר בקבוצה של נוער שוליים, המאופיינים בהתנהגותם  החריגה, ולכן על עת"א היה לוודא כי הפארק בכללותו, ושטח המגלשות בפרט, עומדים בכל הסטנדרטים הבטיחותיים, במיוחד לנוכח "אופייה ההתנהגותי המיוחד" של הקבוצה שעמה נמנו התובעת ונתבע 3 (סעיף 25 לסיכומים). לטענת הנתבעות, על המדריכים הייתה מוטלת חובת השגחה על הצעירים, לבל יבואו לידי התפרעות בטיול ובעת השימוש במתקני הלונהגל. אמנם אפשרות ההשגחה אינה מוחלטת; עם זאת, בהתחשב בהרכב המיוחד של הקבוצה, היה על המדריכים מטעם עת"א לצפות לאירועים הדורשים יד תקיפה והיה עליהם להיערך עם אותו כוח אדם שיהא מסוגל למלא תפקיד זה. עת"א לא דאגה למספר מספק של מדריכים או לכאלה בעלי ניסיון וידע בטיפול ובפיקוח על בני נוער שאופי התנהגותם בעייתי.

8.         אשר לאחריות הנתבעות - לטענתן, הן הפקידו "משלח" ו"מאסף" ועובד נוסף לאורך המגלשה, ובכך יצאו ידי חובתן. לטענתן, גם אילו הציבו עובדים נוספים לאורך המגלשה, לא היה בכך כדי למנוע את התאונה, הואיל ומורא עובדי הלונהגל לא היה על חברי הקבוצה. בהעדר מדריך שיסתובב בשטח ויטיל מוראו על הקבוצה, יוצאות הנתבעות מתוך נקודת הנחה שגם לו העיר מאן דהוא מצוות עובדי הלונהגל לנתבע 3 לבל יקפוץ מן המסלעה על המגלשה, הוא לא היה נשמע להוראותיו.

טענות נתבעת 4

9.         מטעם עיריית תלאביב הוגש תצהירו של אבי סער, מי שהיה במועד הרלוונטי מנכ"ל המחלקה לקידום נוער בעירייה. במסגרת ההסכמה הדיונית שהצדדים הגיעו אליה, הנני מתעלמת מן הטיעון הכלול בתצהירו בדבר היריבות, ואתייחס רק לטיעוניו באשר לשאלת האחריות כלפי התובעת ולחלוקת האחריות בין עת"א לבין הלונהגל. לטענתו, לא היה בידי המדריכים מטעם בעירייה, שליוו את הטיול שבו השתתפו התובעת ונתבע 3, כדי למנוע את התאונה, שכן שטח האתר והמגלשות לא היה בשליטתם ובחזקתם של המדריכים, ומעמדם היה כשל כל מבקר. את ההנחיות לגלישה נתנו עובדי הלונהגל, ועלכן האחריות עליה.

10.       בסיכומיה עת"א טוענת כי לא רובצת לפתחה כל אחריות. היא מילאה את חובת הזהירות המוטלת עליה כאשר השיגה, עובר לבילוי בלונהגל, את כל האישורים הנדרשים, הנהיגה כללי בטיחות נאותים והדריכה את הנערים והנערות כיצד לנהוג לפיהם. לטענתה, חובת ההשגחה על תלמידים אינה מוחלטת. על קבוצת נערים, כמעט בוגרים, היוצאים ל"יום כיף" חובת ההשגחה נמוכה אף יותר, ואין לצפות מן העירייה לממן שורת משגיחים, מדריכים ומלווים כדי להשגיח על נערים ונערות כאילו היו זקוקים להשגחה צמודה.

11.       עת"א טוענת כי לונהגל, מפעילת המקום, בבנותה מסלעה אשר מאפשרת גישה ממנה אל המגלשה, הייתה צריכה לצפות את התרחשות הנזק בקפיצה אל תוך תחומי המגלשה. עוד טוענת עת"א, כי גם אם היא הייתה יכולה או צריכה לצפות את התנהגותו של נתבע 3, עדיין הסיכון המיידי והמשמעותי שבעטיו נגרם הנזק לתובעת נוצר בגלל מחדל הלונהגל, שלא התקינה גידור או מעקה לצדי המגלשה ולא דאגה להקמת מכשול או מחסום שימנעו את הטיפוס על המסלעה, וגם לא להציב עובדים אשר ישגיחו על השמירה על בטיחות הגולשים. על מפעילת האתר הייתה מוטלת האחריות לדאוג כי אורחיו יגלשו בביטחון וללא הפרעה, באמצעות הצבת עובדים שהיו מרחיקים את נתבע 3 ומונעים כניסה למגלשה בצורה בלתי ^-מסודרת, מתוך המדרון. בהצבת השלטים שתוארו בתצהירו של שלומי אייל, מנהל הלונהגל, לא יצאה הנתבעת 1 ידי חובתה. השלט אינו אלא בבחינת הודעה בלתי ^-מחייבת. באתכוח נתבעת 4 מסתמכת על ההלכה שנקבעה בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (להלן - "פרשת ועקנין"). לטענתה, היה על הלונהגל להציב שלטים האוסרים קפיצה למגלשה מן המסלעה, ולוודא כי האיסור נשמר.

דיון