חלוקה שווה בין בת ובנים קטינים לבקשת האב

[מיום י"ב באדר א התשע"ט (17.02.2019)]

בפני ביה"ד בקשה למתן צו ירושה.

לדיון בביה"ד הופיעו המבקשים 1. 2. ו-7.

המבקשת 3. (קטינה) הינה בתה של המנוחה ושל המבקש 2.

המבקשים 4. 5. ו-6 (קטינים) הינם בניה של המנוחה ושל המבקש 1.

המנוחה לא נישאה מעולם, לא למבקש 1. ולא למבקש 2.

המבקשת 7. היא אמה של המנוחה, המגדלת בביתה (ללא צו שיפוטי כלשהו) את בתה של המנוחה, המבקשת 3., ואת בנה הקטן של המנוחה, המבקש 6.

בקשתם היא להוציא צו ירושה בחלוקה שווה לארבעת המבקשים הקטינים 3-6.

לדברי המבקשת 7. המנוחה נפטרה בגיל צעיר בעת היותה מאושפזת במוסד רפואי ממלכתי. המנוחה לא הותירה נכסים משמעותיים לחלוקה, אך בכוונת המבקשים הבגירים לבחון את האפשרות להגיש תביעה, ולצורך כך נדרש להם צו הירושה.

לאחר עיון במסמכים שבתיק, ולאחר שביה"ד עיין בצדדים ההלכתיים הנוגעים לתיק זה, ולאחר ביצוע קניין כאמור בהחלטה מיום 20.1.19, ביה"ד נענה לבקשה ומורה למזכיר ההרכב להכין צו ירושה לחתימת הרכב ביה"ד.

בפני ביה"ד עמדו שתי שאלות הלכתיות כבדות משקל:

• א. על פי דיני התורה מגיע לכל אחד משלושת הבנים שליש מירושת אמם. אביהם של הילדים מבקש לחלוק את הירושה כך שגם האחות תקבל חלק שווה, דהיינו רבע לכל ילד. משמעות הדבר היא שחלקו של כל אחד מן הבנים יקטן משליש לרבע. כאשר היורשים בגירים, והם מסכימים לחלוקה זו, עורך ביה"ד קניינים עם כל המבקשים, ומוציא צו ירושה כבקשתם, מכוח הקניינים. אך כשמדובר בקטינים מתחת לגיל מצוות, אין הם יכולים להקנות את חלקם. מכאן עולה השאלה, האם בכלל באפשרותם של האב (המבקש 1.) או של ביה"ד, לוותר בממון היתומים (המבקשים 4. 5. ו-6.)? ואם הדבר אפשרי, האם נכון לעשות זאת בנידון דידן? השיקולים שעל ביה"ד לקחת בחשבון בבואו לדון בוויתור זה, הינם הצורך להציל את היתומים מהפסד אפשרי גדול יותר, או כדי להשקיטם ממריבות, כפי שיוסבר להלן.

[למותר לציין, כי על פי סעיף 155(ד) בחוק הירושה, אין לביה"ד אפשרות חוקית להוציא צו ירושה על שם הבנים בלבד, כדין התורה. כלומר, אם נמצא שאין לביה"ד אפשרות על פי דיני התורה לתת רבע לבת, ייאלץ ביה"ד לסגור את התיק, והצדדים יפנו, ככל הנראה, לקבלת צו ירושה בביהמ"ש לענייני משפחה. מובן שאין בכך כדי להתיר לביה"ד לפסוק שלא כדין תורה. אך חשוב להבין שהתוצאה המעשית בדיון שבפנינו, שהוא דיון בדיני התורה, אינה הכרעה בין שתי דרכי פסיקה. ביה"ד דן אך ורק על פי דיני התורה. אלא שיש לדון ולהכריע האם פסיקה על פי דין התורה אפשרית בנידון דידן, מפני שדין התורה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, או שעל ביה"ד להסתלק מן הדין ולסגור את התיק, אם יגיע ביה"ד למסקנה שדין התורה בנ"ד אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.]

• ב. יש לדון, האם מותר למבקשים להגיש תביעת נזיקין בנסיבות המתוארות לעיל. אם נמצא כי אין היתר לעשות זאת, תישאל השאלה, האם מותר לביה"ד לסייע באמצעות מתן צו ירושה, להגשת תביעה כזו? אמנם בכל תיק ירושה יכולים היורשים לבצע באמצעות צו הירושה פעולות שונות, ואין ביה"ד נדרש לשאלה מהן תכניותיהם של היורשים, והאם הן מותרות על פי דיני התורה, אך בנ"ד המבקשים הבגירים הצהירו מראש שזוהי מטרתם העיקרית בבקשת צו הירושה, ועל כן ביה"ד חייב להידרש לשאלה זו טרם מתן הצו.

להלן התייחסות הדיינים חברי ההרכב לשאלות אלו, והנימוקים לפסק הדין.

נימוקי דיין א'

אשה שילדה לפלוני בת בלא חופה וקידושין, ובת זו כיום כבת י"ג שנה, ואחר זמן ילדה שלשה בנים זכרים מאיש אחר בלא חופה וקידושין וכיום הם קטנים, ומתה אשה זו בבית חולים לחולי נפש, וקרוביה רוצים לברר את סיבת פטירתה, ולשקול הגשת תביעה בהתאם, אלא שאין הם יכולים לתבוע זאת עד שיביאו צו ירושה מבית הדין או מבית המשפט. לפני בית דין הופיעה אם המנוחה, ואבי הבת ואבי הבנים ובקשו שבית הדין יתן החלטה מי הם יורשיה. אבי הבנים הודיע בפני ביה"ד שהוא מוכן שהבת תחלוק שווה בשווה עם בניו. היה ספק לבית הדין האם ליתן החלטה שגם הבת היא יורשת את אימה ברביע כל הנכסים, הואיל וידוע לבית הדין שכוונת המשפחה להשתמש בצו הירושה כדי לתבוע תביעת נזיקין של רשלנות רפואית כנגד בית החולים ששהתה בו בסוף ימיה.

מבירור שערך ביה"ד עולה שתביעה זו כוללת כמה מרכיבים: תביעת נזיקין על פטירתה של המנוחה, וכן תביעת עזבון, והיינו כמה היתה יכולה המנוחה להשתכר עד גיל שישים וחמש, וכן תביעת תלויים, והיינו תביעה במה שניזוקו בניה הקטנים שאימם לא המשיכה לפרנסם, ובכל התביעות הנ"ל אין חיוב תשלום כספי מדין תורה, ולכאורה בית הדין מסייע בהגשת תביעה שלא כדין תורה.