הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ' באלול תשנ"ט (1.9.99), ומנישואין אלה נולדו שלשה ילדים, הבנות התאומות [י'] ו[נ'] (בנות 18), והבן [ר'] (כבן 13). הצדדים גרים בנפרד החל מתאריך ד' באדר תשע"ח (19.2.18), עת עזב הבעל את בית המשפחה בר'.
הצדדים מתדיינים בפנינו בתביעת הבעל לגירושין, ותביעת האישה לשלום בית וכתובה. ענייני המזונות והרכוש נידונים בבית המשפט לענייני משפחה.
בדיון הראשון שהתקיים בתאריך כ"ח באייר תשע"ט (2.6.19), שוחח בית הדין עם הצדדים כל אחד בנפרד, בניסיון להביא את הצדדים להסכמות. בדיון ההוכחות שהתקיים בתאריך י"א בכסלו תשע"ט (9.12.19), נחקרו הצדדים בחקירה נגדית, והוגשו לבית הדין סיכומים על ידי באי כוח הצדדים.
הצדדים ובאי כוחם העלו טענות שונות בעניין סיבת הפירוד, כאשר הבעל מלין על התפרצויות וכעסים של האישה, בעוד האישה טוענת שהסיבה לפירוד הינה מאהבת שיש לבעל (אישה בשם [ק']). הבעל טען כי יחסיו עם המאהבת נהפכו לאינטימיים רק לאחר שעזב את הבית (בפברואר 18), ואילו האישה טוענת כי יחסיו עם [ק'] היו עוד קודם לעזיבתו את הבית, והיא [ק'] שגרמה לבעל לעזוב את הבית ולהתגורר עמה (לפחות לסירוגין).
האישה הוכיחה כי בסמוך לפרוד, בחודשים מרץ, אפריל ויוני – 2018, נסע הבעל עם [ק'] לחו"ל, וכן בחדשים אוקטובר ודצמבר 2018. כל זה אושר על ידי הבעל שנתן הסברים שלדעתנו מעוררים תהיות (ראה פרוטוקול הדיון מיום י"א בכסלו תשע"ט (9.12.19), שורה 63 ולהלן). מדובר ברצף של נסיעות, כך שגם אם מדובר בנסיעות לצורך עסקים, ש"במקרה" גם [ק'] הוזמנה לשם, לאור הקשרים של הבעל עם [ק'] באותה תקופה, ועל כך אין מחלוקת, הסברי הבעל אינם מניחים את הדעת (בלשון המעטה).
בית הדין התרשם שאכן עזיבת הבעל את הבית הייתה בעטיה של [ק']. ההודעות שהוצגו כשבועיים לפני עזיבת הבעל את הבית, בין הבעל לבין [ק'] (שורה 57 ולהלן לפרוטוקול), מלמדים שהיה להם קשר אינטימי עוד לפני מועד עזיבת הבעל את הבית, והיא היא הגורם לעזיבתו את הבית.
אכן יתכן והבעל לא שבע נחת מאשתו, ויתכן והיו לו טענות ותלונות כלפיה. אמנם הדברים אינם חורגים מטענות שיש לבעלים אחרים על נשותיהם, שאינם מגיעים לכדי עזיבה את הבית. מתקבל הרושם כי עזיבתו של הבעל את הבית הייתה בעקבות אותו רומן עם [ק']. הגם אם לא היה שבע רצון מהתנהלות אשתו או מהתנהגותה, אין זו סיבה לעזוב את הבית, האישה והילדים, ולעבור לביתה של אישה אחרת.
התרשמנו שהאישה נוהגת בכעסים ובקולניות. יתכן וכיום הכעסים באים ממקום של פגיעה, כשהיא מרגישה פגועה ונבגדת. אולם גם אם היו כעסים וקולניות עוד קודם לאותו קשר עם ק, אין הם מצדיקים את עזיבת הבעל את הבית, בוודאי לא את המעבר למגורים משותפים עם אישה זרה.
גם אין ללמוד מאירוע התקיפה, שככל שאנו מבינים, תקפה האישה את הבעל בבית קפה בר', שהאישה הינה אישה אלימה. מדובר באירוע חד פעמי. בכתב התביעה הבעל ציין את האירוע (בסעיף 14 ד לתביעה), אולם לאורך כל טענותיו לא טען על אלימות פיזית כלפיו, למעט שבירת כלים והשלכת חפצים, דבר שלא הוכח, למעט מקרה אחד בו חזר הבעל ככל הנראה מבילוי עם [ק'] ביום שישי בערב, והאישה בכעסה טרקה את מגירת הכוסות.
במפורש איננו מטילים את האשמה לגירושין על האישה, וככל שהדבר היה תלוי בה, ככל הנראה בני הזוג היו ממשיכים בחיים המשותפים, גם אם לא היו אלה אצל הבעל בבחינת "גן של שושנים". כמו אצל זוגות רבים שחווים עליות, מורדות, יעוץ – ומסתדרים, כך או אחרת. אולם במציאות הקיימת שהצדדים חיים בפירוד כמעט שנתיים ימים, אין מנוס מגירושין. אין סיכוי ולו הקלוש ביותר שהבעל יחזור לחיי זוגיות עם האישה.
בית הדין אינו יכול לאפשר מצב של "נישואין על הנייר", או שמחזיקים בן זוג בכוח על כל ההשלכות הנובעות ממצב זה. כשיש סיכוי לשלום ולחזרה לבית, בית הדין הוא הראשון שמזהה ומשתדל לפנות ולהוביל בדרך זו. אולם במקרה שלפנינו בית הדין השתכנע למעלה מכל ספק שאין סיכוי לחזרה לשלום בית, ומשכך על הצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.
הכתובה
בית הדין סבור שהאישה זכאית לכתובה. אולם סכום הכתובה שכתב הבעל לאישה בנדון דידן לפני 20 שנה, עומד על סך של מיליון ש"ח. זהו סכום מוגזם ומופרך, וכבר כתב בית הדין במספר פסיקות (בהרכב זה), שאין לחייב את הבעל בסכום כתובה מופרז, ויש לחייבו לפי אמות מידה של צדק ויושר, לפי שקול דעת בית הדין, בהתאם לתנאי המקרה.
בנדון שלפנינו האישה תקבל בבית המשפט סכומים לא מבוטלים מכוח זכויות שיש לבעל מעבודתו, או ממוניטין ומעסקיו של הבעל. סכומים אלה בכללותם יהיו בלתי מבוטלים, ומדובר ככל הנראה במאות אלפי ש"ח (הזכויות הסוציאליות, קופות גמל, קרנות השתלמות, וכן חלקה בעסקי הבעל), זכויות המגיעות לה בהתאם לחוק יחסי ממון ולא לפי ההלכה. לצערנו עד היום לא ניתן היה לקבל נתונים על היקף הסכומים.
משכך בבואנו לפסוק לאישה סכום בעבור כתובתה, יש ליקח בחשבון סכומים אלו שהאישה תקבל במסגרת חוק יחסי ממון. אנו סבורים שבנסיבות המקרה וכפי שפורט לעיל, יש ליתן לאישה עבור כתובתה, בנוסף לסכומים שתקבל במסגרת חוק יחסי ממון, סכום של 150,000 ש"ח.
סכום זה ישולם בתשלומים של 2500 ש"ח לחודש, החל מחודש מאי 2020, ועד לסוף חודש אפריל 2025.
האמור לעיל הוא בכפוף לכך שהאישה תקבל את הגט במועד הראשון שיקבע בית הדין לסדור גט.
לאור האמור לעיל:
א. הצדדים יתגרשו זה מזה כדמו"י.
ב. קובעים מועד לסדור גט ליום כ"ח בניסן תש"פ (22.4.20) שעה 11.
ג. הבעל ישלם לידי האישה בעבור כתובתה סכום של 150,000 ש"ח, ללא קשר לסכומים שתקבל במסגרת חוק יחסי ממון.
ד. סכומים אלה ישולמו בשישים תשלומים חודשיים של 2500 ש"ח לחודש.
ה. על הבעל ליתן לאישה שישים שיקים ע"ס 2500 ש"ח, החל מחודש מאי 2020, ועד לחודש אפריל 2025, כל 10 לחודש לועזי.
ו. שיקים אלה ימסרו לאישה תוך 7 ימים ממועד סדור הגט. במידה ולא ימסרו לאישה כאמור, הרי שחלה חובה על הבעל לשלם את מלוא סכום הכתובה – 150,000 ש"ח - תוך 60 יום מיום סדור הגט.
ז. במידה ויוגש ערעור על החלטה זו, הרי שהמועד לסדור גט בטל, ובית הדין מעכב את ההחלטה בעניין הכתובה, עד לפסק דין סופי של בית הדין הגדול.
ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום ז' באדר התש"פ (03/03/2020).
הרב צבי בן יעקב – אב"ד הרב יצחק הדאיה הרב משה בצרי
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה