חיוב כתובה למרות מרידה בהעדר התראה ונוכח סיבות המרידה; שלילת מעשי ידי האישה מהאיש ואי־איזונם בשל אלימותו ואי־תרומתו לכלכלת הבית

לפנינו ערעור האיש וכנגד ערעורה של האישה.

האיש מערער על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים בראשות אב"ד הרה"ג הרב שלמה תם שליט"א מיום ז' בניסן התש"ף (1.4.2020) שבו נקבע כי הדירה תחולק בשווה וזכויותיה הסוציאליות של האישה לא יאוזנו, כמו כן האיש חויב במזונות שלושת ילדיו בסך 2,700 ש"ח לחודש, ובכתובת אשתו בסך 52,000 ש"ח. האיש מערער על כל ההחלטות הנ"ל כפי שיבואר להלן.

האישה מערערת על פסק דין הנ"ל ועל עוד החלטות בית הדין, היא מבקשת לחייב את האיש בתשלום חצי הלוואת המשכנתה מיום קניית הדירה (ב־2004), לחלוק ברכב הרשום על שמו של אבי האיש כפי שוויו בזמן מתן הגט ולחייב במזונות ילדים גבוהים יותר ממה שהחליט בית הדין קמא.

רקע כללי ומשפחתי

הצדדים נישאו בתמוז התשנ"ט (יוני 1999) ומנישואין אלו נולדו להם ארבעה ילדים, כיום שלושה מהם קטינים ובת אחת בגירה.

הרקע בכללותו כפי העולה מסיכומי הצדדים לערעור ומהחלטות בית הדין האזורי הוא כי לדברי האישה סיכמה עם הבעל בזמן הנישואין כי הוא ישב וילמד חצי יום ויפרנס חצי יום והיא תעבוד, אך הבעל לא למד ולא עבד במשך נישואיהם למרות התמסרותה שלה לעבודתה ב[מ'], לטענת האיש הם סיכמו שהוא יהיה 'אברך' והאישה תעבוד.

לטענת האישה הבעל לא למד וגם לא עבד. האישה הגישה פעמים מספר תביעות לגירושין לבית הדין האזורי ותביעות אחרות לבית המשפט לענייני משפחה, אלא שהבעל הגיע עימה להסכמות כי יישב ילמד וגם יפרנס, ובמציאות המשיך הבעל עד עכשיו לנהוג כפי שנהג – לא למד ולא עבד.

בנוסף האישה מצרפת דוחות משטרה ופסיקות בית המשפט שבהם עולה כי היו תלונות קשות על הבעל בשל התנהגותו האלימה נגד ילדיו ונגד האישה, מילולית וגם מינית, כמו כן הבעל נעצר בגין אלימותו המינית נגד הבת הגדולה [...] ומשפטו תלוי עומד בבית המשפט. כמו כן האישה מתארת חיי קמצנות קשים של הבעל במשך נישואיהם כנגדה ונגד ילדיו.

לטענת הבעל האישה הייתה מורדת בו מחיי אישות בחיי הנישואין וגם מזניחה את הילדים. הבעל היה מגייס אוכל מבית התמחוי [ח'] כדי לזון את ילדיו.

רקע משפטי

הבעל הגיש תביעה לגירושין בבית הדין האזורי בטענה כי חיי הנישואין עם האישה נהיו קשים בשל קללותיה ואלימותה כלפיו וכלפי הילדים. מאידך גיסא טענה האישה כי ההפך הוא הנכון. היות שכך התגרשו הצדדים בתאריך י"ג באב תשע"ח (25.7.18).

הצדדים חתמו על הסכם גירושין ובין סעיפי ההסכם נקבע כי נושא הרכוש ובכללו הזכויות הפנסיוניות וקרנות ההשתלמות, וכן נושא משמורת הילדים והסדרי השהות יידונו בבית הדין האזורי לאחר סידור הגט.

הצדדים קיבלו עליהם בקניין לדון לפי חוק יחסי ממון. הדירה רשומה על שם שני הצדדים.

האיש תבע לחלוק את הדירה באופן המוטה לטובתו ולא באופן שוויוני כיוון שאביו עזר ברכישת הדירה והביא סך של 140,000 ש"ח. כמו כן תבע האיש לחלוק את זכויותיה הסוציאליות של האישה ממקום עבודתה על פי חוק יחסי ממון וגם על פי ההלכה ש'מעשי ידיה לבעלה', וכל שכן במקרה דנן שבזמן שהאישה עבדה ב[מ'] האיש דאג לגידול ילדיו ולאחזקת הבית. לטענתו האישה הבריחה את הכספים שהייתה מרוויחה.

כמו כן טען האיש כי עקב מצבו הכלכלי הירוד וכיוון שמאידך גיסא האישה מתפרנסת ברווח, וכושר השתכרותה מגיע לכ־15,000 ש"ח, יש לפוטרו ממזונות הילדים.

עוד טען כי האישה מרדה בו והיא גרמה לגירושין לכן יש לפוטרו מכתובת האישה.

מנגד האישה טענה בבית הדין קמא כי מעולם לא שילם האיש לפירעון הלוואת המשכנתה והיא שולמה מחשבון הבנק שבו הופקדה משכורתה שלה. לכן יש לחלוק את הדירה לא באופן שוויוני אלא באופן המוטה לטובתה. לדבריה, משכורתה נכנסה לחשבון המשותף וכל הבית התפרנס ממשכורתה, הבעל לא זן ולא פרנס וכל מה שהביא לצורכי הבית היה מחלוּקות המיועדות לנצרכים.

לאחר קיום דיון בבית הדין אזורי והגשת סיכומים של הצדדים פסק בית הדין האזורי כלהלן (הסעיפים הנוגעים לערעור):