חיוב הבעל במתן גט בטענת 'מאיס עלי', במורדים זה בזה ובפירוד ממושך

בפני ביה"ד תביעת האשה לחיוב הבעל במתן גט.

עמדת הבעל היא כי אין עילה הלכתית לחייבו בגט, ועל כן הוא זכאי לדרוש כל פיצוי, בטרם יסכים להתגרש.

רקע עובדתי והליכים משפטיים

הצדדים התחתנו כדמו"י בשנת תשע"ז (2017), ולהם ילד משותף, יליד תשע"ח (2018).

האשה הגישה בקשה ליישוב סכסוך ביום 24.7.2018, ויחד עם זו בקשה לצו הגנה, לאחר שהגישה תלונה למשטרה בטענה לאלימות. יומיים לאחר מכן, קיים ביה"ד [בהרכבו הקודם] דיון דחוף בדיין יחיד במעמד הצדדים. לאחר דיון ארוך, שבו שטחו הצדדים טענות קשות זה כלפי זה, לא נענה ביה"ד לבקשה לתת צו הגנה, אשר משמעותו הוצאת הבעל מן הדירה המשותפת, בשל העדר הוכחות. ביה"ד הפנה את הצדדים ליחידת הסיוע, ואף ציין כי אפשר שהצדדים זקוקים לטיפול פסיכולוגי. בדו"ח העו"ס מיום 16.8.2018 נכתב שהאשה בחרה להישאר בבית עם הבעל. אולם, בדברי הצדדים בדיונים לאחר מכן, נאמר שנפרדו בכל זאת בתקופה זו.

ביום 18.10.2018, הגישה האשה תביעת גירושין ותביעת כתובה. בתביעתה, פרטה את התנהגותו של התובע כמרמה עבור בצע כסף, וטענה על השפלות, אלימות, וקמצנות כלפיה.

הבעל לא הגיע לדיון הראשון ביום 20.2.2019 בטענה של בעיה רפואית.

בדיון השני ביום 11.4.2019 ביקש הבעל ללכת לייעוץ, והסכים שאם לא יהיה סיכוי להצלחת הטיפול, הוא לא יחזיק את האשה. נקבע מועד דיון בטווח של כחודשיים, ליום 13.6.2019.

ביום 11.6.2019, יומיים לפני הדיון, הגיש הבעל בקשה לדחיית הדיון, בטענה שלמרות מאמציו, הוא לא הצליח לקבוע פגישה עם העו"ס. בהסכמת ב"כ האשה נדחה הדיון ליום 23.6.2019.

בדיון ביום 23.6.2019 ניסה ביה"ד להוביל את הצדדים לידי הסכם. בנוסף ניסה ביה"ד, בשל ההכחשה הגורפת בין הצדדים, להשיג הסכמה בדבר פנייה לבדיקת פוליגרף: מחד על טענת האשה לאלימות ומאידך על טענת הבעל לחשש בגידה העולה מהתנהגותה של האשה לטענתו. בסוף, לאחר התייעצות, סירבו הצדדים לבדיקת פוליגרף.

ביום כ"ב בחשון תש"פ (20.11.2019) התקיים דיון הוכחות בענין חיוב הבעל בגט וחיוב כתובה. הדיון הוקלט, ותמליל הדיון הוזן לתיק ביה"ד.

לאחר הדיון, שלח ב"כ האשה הודעה, שבה כתב:

"הח"מ מודיע לבית הדין כי התובעת מוחלת על כתובתה, ובלבד שפס"ד לעניין גירושין יינתן בימים הקרובים וללא שיהוי."

בהחלטה מיום כ"ח בחשון תש"פ (26.11.2019) בעקבות הדיון, כתב ביה"ד:

"א. הואיל וההוכחות בתביעת הגירושין נשמעו, והאשה אינה עומדת על תביעת כתובתה, ביה"ד אינו רואה עוד צורך בקיום דיון נוסף בפני ביה"ד.

ב. ביה"ד מורה על הגשת סיכומים בתביעת הגירושין."

סיכומי האשה הוגשו ביום 4.12.2019, וסיכומי הבעל ביום 15.01.2020.

בהחלטה מיום כ"ט בשבט תש"פ (24.02.2020) כתב ביה"ד: