חובת בעל במדור ואי־חיוב האישה בגירושין למרות פירוד ממושך משנעשה זה ביוזמת הבעל ותוך בגידתו פסק דין  

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים. לפני בית הדין האזורי עמדה תביעת גירושין של הבעל וכנגדה תביעת שלום בית ותביעת מזונות שהגישה האישה. החלק של החלטת בית הדין האזורי הנוגע לערעור ושנגדו עותר המערער היה כדלהלן:

בית הדין השתכנע שהאיש בגד באישה בעודו נשוי. הודאתו של הבעל בדיון האחרון על מגוריו עם [ג'] במשך שמונה חודשים לפני הדיון וכן הודאתו שנסע עם [ג'] בסמוך לגירושיה מבעלה הראשון לטיול ולן עימה בחדר אחד בבית מלון אינה עולה בקנה אחד עם טענתו שלא היה קשר אינטימי עימה, והיא רק 'סיפקה לו חום ואהבה'.

טענותיו של הבעל על יחס רע של האישה אליו, טרור וכו' לא הוכחו כלל ונראה שהן סיפור כיסוי לבקשתו לגרש את אשתו. יתרה מזאת, גם לו יצויר שנאמין לו שאשתו הייתה רעה כלפיו, ביבמות ס"ג ע"ב מבואר ש'אשה רעה' יש לה כתובה, ולכן אין זו עילה לגירושין, אולם כאמור בית הדין לא מקבל את טענות הבעל כנגד האישה.

מאידך גיסא לא הוכיח הבעל שהאישה אינה רוצה שלום בית באמת. לפיכך תביעת הגירושין של האיש נדחית, ותיקי הגירושין ושלום הבית ייסגרו [...]

לאור זאת האישה זכאית למזונות אישה. האישה עובדת ומשתכרת שכר מינימום, אך היא הורגלה לרמת חיים גבוהה, בעלה משתכר משכורת גבוהה מאוד, ומכיוון שקיימא לן ש'עולה עימו ואינה יורדת' לפיכך עליו לספק את צרכיה כפי רמת החיים שהורגלה בה.

לפיכך, לאחר העיון, בית הדין פוסק לאישה מזונות בסך של 4,000 ש"ח, סך זה כולל גם את הוצאות המדור (חשמל, מים וכדו'). אם האישה תחדל לעבוד – תוכל לפנות לבית הדין ולתבוע הגדלת מזונות.

תחולת חיוב הבעל במזונות אשתו הוא החל מיום הגשת תביעת המזונות היינו מהתאריך י"ט בתמוז תשע"ח (2.7.2018).

בנוסף להוצאות אחזקת מדור (חשמל, מים וכדו'), בנסיבות האמורות, האיש חייב במדור האישה, לפיכך מוציא בית הדין צו מדור ייחודי לטובת האישה על הבית המשותף לצדדים ב[...] – אין למכור או לשעבד בית זה לצד ג' עד מתן החלטה אחרת.

עד כאן ציטוט מההחלטה נשואת הערעור.

טענות המערער

עיקרי טענות המערער הם כי עקב הפירוד בין הצדדים היה על בית הדין האזורי לחייב את האישה בגט. בא כוח המערער נשא על דגלו את הוראתו הידועה של רבי חיים פאלאג'י שבהיות הצדדים פרודים שמונה־עשר חודש יש לסדר גט ביניהם. לדבריו בית הדין האזורי לא שקל את העדר הסיכוי שהצדדים יחזרו לחיות יחד. עוד טען כי בית הדין התעלם, כביכול, מטענתו נגד האישה כי היא 'אשה רעה'.

באשר להחלטת בית הדין להוציא צו למדור ייחודי על הדירה המשותפת של הצדדים טען בא כוח המערער כי הצו ניתן ללא הגבלת זמן והוא מסכל את הליך פירוק השיתוף שהגיש הבעל לבית המשפט – לדבריו האישה אף הסכימה להליך זה. עוד טען לחיוב האישה בדמי שימוש בדירה מעת שהבעל עזב את הדירה והאישה מתגוררת בו בגפה.

אשר לחיובו במזונות טען בא כוח המערער טענה משפטית־הלכתית, והיא כי מאחר שהאישה תקבל מחלק הבעל בעת חלוקת הרכוש על פי חוק יחסי ממון ואיזון המשאבים הרי שאין אפשרות לחייב את הבעל גם במזונות וגם בזכויות ברכוש מכוח חוק יחסי ממון. הוא טען כי בידו פסיקה רבה על כך.

תגובת המשיבה

הערעור הוגש בחוסר תום לב. האיש הוא שנטש את הבית ואין כל מניעה שיחזור. כך גם יש לדחות את בקשת הבעל לדמי שימוש בדירה. לא נמצאה כל עילה לחיוב האישה בגט. הטענה כי האישה הסכימה בבית המשפט להליך פירוק השיתוף בדירה, אינה נכונה כלל. האישה פעלה רק במישור של 'שמירת זכויות' ותו לא, היא לא הסכימה מעולם לחלוקת הדירה אלא אך ורק למינוי אקטואר לצורך בדיקת זכויות סוציאליות עתידיות.

לדברי בא כוח המשיבה לא נפל פגם בפסק הדין של בית הדין האזורי ואין כל עילה להתערבות של בית הדין הגדול בפסק הדין. לדבריו, הגשת הערעור נעשתה שלא בתום לב ולפיכך יש לדחותו ולחייב את המערער בהוצאות. המערער הפקיד 15,000 ש"ח כערבות לתשלום ההוצאות ויש על בית הדין לחלט אותם לטובת המשיבה.

דיון והכרעה

דין הערעור להידחות מכול וכול. מלכתחילה לא היה כל מקום להגישו, שכן מדובר בערעור שהוגש ללא כל בסיס עובדתי, משפטי או הלכתי.