זכות קטין לחופש התנועה

1. עליי להכריע בין זכות יסוד של קטין בן כ-17.5 שנים, לחופש תנועה, לטוס לטיול לאמסטרדם למשך עשרה ימים עם חבריו שעומדים להתגייס בקרוב, לבין חובתו וזכותו של אביו, לשמור על הקטין מפני עצמו, וזאת על פי שיטתו, לפיה, הקטין נגרר ומטופל בציפרלקס, בעל נטיות אובדניות ועל כן יכול להשתמש בסמים באמסטרדם.

2. כבר עתה אשיב, כי, לאחר שעיינתי ולמדתי לעומקן את טענות הצדדים, ולאחר שאיזנתי בין מכלול הזכויות והחובות של הצדדים, כאשר ,בראש ובראשונה, טובתו של הקטין, הינה נר למרגלות החלטה זו, מצאתי לבטל את צו עיכוב היציאה, כנגד הקטין.

הקדמה

3. בפני ,בקשת המבקש, עלם בן 17 וחצי (להלן –".ג."), לביטול צו עיכוב יציאה כנגדו אשר הוצא לפני שנים על ידי אמו המשיבה 2 (להלן –"האם"), במסגרת הליכי גירושין בינה לבין המשיב 1, אביו של .ג. (להלן –"האב").

4. ההליכים בין האם לאב נסתיימו כאמור לפני שנים, אולם צו עיכוב היציאה כנגד .ג. ואחיו, נשכח, ונותר על כנו.

5. כיום, .ג., באמצעות עורכת דינו, עתר בבקשתו מיום 23.7.17 לביטול צו עיכוב היציאה קבוע ליום 1.9.17.

טענות הצדדים

6. .ג. טוען כי הצו כנגדו ניתן לבקשת אמו במסגרת סכסוך גירושין שניהלה לפני למעלה מעשור עם אביו, עת היה הוא בן 7 ומחשש כי אביו, המחזיק בדרכון זר, יוציאו מהארץ ללא הסכמתה. כיום, כך נטען, הוא בן 17.5, ואמו תומכת בבקשתו לביטול עיכוב היציאה כנגדו, מה גם, שהתכלית לשמה הוצא הצו, אינה קיימת עוד.

7. עוד טוען .ג., כי, חופש התנועה הינו אחת מחירויות היסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופגיעה בזכותו לצאת את הארץ צריכה לעמוד בשיקולי מידתיות. לטענתו, חששו הכללי של האב אינו מהווה צידוק לשימוש בסעד כה חריף של הגבלת יציאתו מן הארץ ולפגיעה בזכויותיו.

לבקשה צורף תצהיר אם המבקש התומך בקבלת הבקשה.

8. האב, בתגובתו ציין, כי הוא המשמורן על המבקש שהינו קטין, והמבקש גדל בביתו באופן קבוע. עוד ציין הוא, כי, הוא מתנגד לבקשה שכן חושש כי הקטין ייגרר לסמים (כאשר בעבר לטענתו הודה הקטין כי ניסה סמים), וכן מתוך חשש למצבו הנפשי של המבקש, שכן מבקש בעל בעיות נפשיות, מטופל ע"י פסיכיאטר לרבות טיפול תרופתי והינו בעל נטיות אובדניות.

9. המשיב צירף לתגובתו מכתב מיום 21.6.17 מאת הפסיכיאטר ד"ר .מ. .י., רופא מחוזי, בו מציין הרופא כי המבקש מטופל במרפאה, והיות ולאחרונה חלה החמרה ברמת החרדות ומחשבות האובדן חודש הטיפול התרופתי. כמו כן ציין כי "בשלב זה אינני ממליץ על נסיעה לחו"ל עם חבריו בשום פנים ואופן, לפחות עד להתייצבות מצבו הנפשי".

10. ביום 6.8.17 קיים ביהמ"ש דיון במעמד הצדדים, בו נשמעו בהרחבה טיעוניהם, ובסופו ניתן צו לסיכומים.

11. במהלך הדיון הוסיפה ב"כ המבקש כי הפסיכיאטר המטפל ב.ג. בדק אותו והתרשם כי לא קיימת עוד סכנה ואף צירף מכתב מתאים בעניין זה. עוד טענה, כי כיום המבקש מטופל ומתפקד, עובד ברציפות למעלה מחודש ימים ואף צורף מכתב המעסיק לעניין זה. כמו כן נטען כי המבקש הוא שפנה מיוזמתו בבקשה לקבל טיפול תרופתי, והוא חש שמצבו הנפשי טוב ויציב מזה כחודש, הוא מקפיד על נטילת התרופות ומתנהג באופן אחראי.

12. .ג. העיד כי הוא מוכן להתחייב שאינו מבקש לנסוע לצורך מטרות שליליות, שכן הוא מבין את ההשלכות, רופאו הסביר לו כי הדבר עלול לפגוע בו, והוא אינו מעוניין ואינו רוצה לסכן את עצמו. ראו עמ' 4 לפרוטוקול שורות 34-36.

13. כמו כן, .ג. העיד כי ידוע לו שאביו דואג לו מאוד ואוהב אותו, וכי מערכת היחסים ביניהם קרובה מאוד והוא מספר לו דברים ומתייעץ אתו פעמים רבות, אבל על אף התנגדות האב, הוא מבקש לנסוע לטיול בטרם גיוסו לצה"ל.

14. כאשר נתבקש להתייחס לנושא השימוש בסמים השיב .ג. כי על אף שיתכן וחבריו ינסו סמים, הוא לא יעשה זאת. ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-8:

"לשאלה מה אני אומר על מה שאבא שלי אומר על כך שאני עלול להשתמש בחומרים אסורים באמסטרדם, אני חושב שבנסיבות אחרות, לא יודע מה הייתי עושה, אבל בנסיבות האלה אני יודע חד וחלק שאני לא... זה לא מעניין אותי או מלהיב אותי, שימוש בסמים, זה לא מסקרן אותי. הפחד של אבא, שאגע בחומרים כאלה ואחרים, זה בגלל שהוא אבא שלי והוא יודע מה עושים באמסטרדם. לא למטרת זה סגרתי את הטיול הזה. אני לא יודע אם חברים שלי מתכוונים לעשות את זה, כנראה שהם באמת ינסו..."

15. עוד העיד .ג. כי הוא מקפיד ליטול את הטיפול התרופתי. ראו עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 31-36:

"הטיפול עוזר לי מאוד, אני מקפיד לקחת את הכדור ומרגיש אדם שונה לגמרי.  לשאלה אם אני מבין שהכדור מגביל אותי לגמרי, אני מבין. דיברתי עם פסיכיאטר, שאמר לי שאני "יכול להתחרפן שם". קיבלתי את נקודת המבט ואיפה אני עומד. מאז הטיפול התרופתי אני לא שותה אלכוהול, לא מעשן או נוטל סמים להנאתי. לכן אני גם חושב שסמים, באופן כללי, לא כ"כ מעניינים אותי פשוט"

16. האב בעדותו חזר על טענתו, כי, .ג. נוטל "ציפרלקס", וכי הוא חושש כי כאשר יימצא בחו"ל, לא ייטול את הטיפול התרופתי. עוד הוסיף האב כי .ג. אינו צפוי ונגרר, וכי הוא מבקש לחקור את הפסיכיאטר המטפל, שכן לאחר שמסר לאב מכתב ולפיו אין להתיר ל.ג. לצאת מן הארץ ,שינה לפתע דעתו במכתב שמסר ל.ג., בו ציין כי .ג. כן יכול לצאת מן הארץ. לטענתו, יש לתמוה על התנהלות זו של הפסיכיאטר.

17. האב בקש להבהיר כי הוא פועל לטובת .ג. בלבד וכי מאחר ו.ג. איים בפניו ובפני הרופא כי יתאבד, אין הוא מוכן לקחת סיכון. ראו עמ' 2-3 לפרוטוקול הדיון, עמ' 5.

18. לעומת זאת, האם, אף היא העידה בפניי, ותמכה בטענות .ג. מאחר והנו בוגר ואחראי, יודע מה טוב לו ואף יודע להבחין בין טוב לרע ולכן, יש לאפשר לו את הנסיעה לחו"ל עם חברים אשר מוכרים לה.

19. במועד הדיון ניתן צו לסיכומים ואלה הוגשו בתאריכים 07.08.17 ו- 08.08.17. בסיכומים, שבו הצדדים על טיעוניהם. מאז נסרקו לתיק ביהמ"ש חוו"ד של ד"ר .י. מיום 04.08.17 וכן מכתב המלצה מהבעלים של העסק בו עובד .ג. . האב הגיש הודעה בהולה ביום 09.08.17 .ג. הגיש תגובה להודעת האב ביום 13.08.17 ועוד באותו היום, הגיש האב בקשה דחופה לסריקת מסמכים לתיק בית המשפט, בהם, מתועדת התכתבות בין האב לד"ר .י. וביום 16.08.17 הוגשה תשובה לתגובה על ידי האב.

20. בסיכומיו (סעיף 10), .ג. שב וציין, כי , התחייב בדיון שלא יעשה שימוש בסמים/אלכוהול ,שכן, הוא מבין כי שימוש זה עלול לסכנו, וכן, על פי הצעת בית המשפט, הוא מוכן להתחייב לעמוד בקשר טלפוני עם אביו מדי יום.

דיון והכרעה

21. אמנם עד הגיעו של כל קטין לגיל 18, הוריו כאפוטרופסים טבעיים עליו, אמונים על טובתו וזכותם וחובתם לנהוג בהתאם לצו מצפונם בנוגע לילדיהם. יחד עם זאת, כאשר אין תמימות דעים בין ההורים, על בית המשפט להכריע בשאלה השנויה במחלוקת.

22. סעיף 12 לאמנה בדבר זכויות הילד קובע כי " מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל ענין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד."

23. .ג., הנו עלם אשר במרץ 2018 ימלאו לו 18 שנים. בהתאם לגילו ולמידת בגרותו, ניתנה לו הזדמנות להישמע בהליך שיפוטי , אותו הוא עצמו יזם, לצורך מימוש זכותו היסודית לחופש התנועה. נכון לעתה, חופש התנועה של .ג., מוגבל באמצעות צו לעיכוב יציאתו מהארץ, אשר כאמור, הנו צו "הסטורי", אשר נועד למנוע מהאב להבריח את .ג. ואחיו מהארץ, בזמן הליכי הגירושין בין המשיבים 1 ו-2.

24. ניתן לומר, כי, אילולא נזנח צו עיכוב היציאה על ידי המשיבים בתום ההליכים המשפטיים ביניהם, הרי, שחירותו של .ג. כלל לא היתה נפגעת ודרכו לצאת את הארץ במסגרת נסיעה לחו"ל, כזו או אחרת, היתה פתוחה.

25. אלא שכיום, האב, עושה שימוש בצו, כנגד .ג., לצורך הכפפת רצונו, למנוע מ -.ג. לטוס עם חבריו לאמסטרדם.

26. לאחר ששמעתי את עדותו של .ג. ,התרשמתי מעלם נבון, אינטיליגנטי ואחראי אשר מודע לחסרונותיו וחולשותיו ומבקש לייצר לעצמו פתרונות מעשיים לצורך שמירה על איכות חייו, הגשמת חלומותיו ויישום רצונותיו.

27. לצורך הדוגמא, אביא את העובדה, אשר אינה שנויה במחלוקת, כי, כאשר .ג. הרגיש לא טוב מבחינה נפשית פנה הוא אל אביו בבקשה לקבל טיפול תרופתי. האב, הודה כי היה נגד טיפול כזה ורק לאחר ש.ג. פנה אל המורה שלו ושיתף אותה במחשבותיו, הרגיש האב, צורך לכבד את רצונו ואת תחושותיו של .ג. ופנה ביחד עמו אל הפסיכיאטר על מנת לקבל טיפול תרופתי.

28. לענין זה, ראו עדות האב, בעמ' 5 שורות 12-15 לפרוטוקול:

"לשאלת בית המשפט, התנגדתי לטיפול תרופתי, אני איש של ספורט ואוכל בריא, לא רציתי שיתמכר לזה. בנוכחותי אמר לרופא שרוצה להתאבד עם חבל או אקדח או לקפוץ מהחלון, הפסיכיאטר אמר שאין לנו ברירה, והבנתי שאי אפשר לקחת סיכון על הילד, הסכמתי בלב כבד."

29. הבאתי דוגמא זו , על מנת להראות כי במערכת היחסים בין האב ל-ג. , האב, אשר כולו חדור אמונה להגן ולשמור על .ג. מכל רע, לא תמיד מזהה ומזדהה עם רגשותיו של .ג., ולכן, .ג. נדרש לסייע לעצמו באמצעות גורמים חיצוניים כמו: המורה בבית הספר, הפסיכיאטר, עד כדי, פנייה לבית המשפט.

30. העובדה ש.ג. הוא זה שידע לזהות כי הוא זקוק לטיפול תרופתי על מנת לסייע לעצמו, ולמרות התנגדותו הנחרצת של האב, ידע בתבונתו לפלס לעצמו את הדרך להשיג את מבוקשו, מלמדת כי מדובר בעלם נבון ואחראי המודע לצרכיו ומגבלותיו ועל כן יש לכבד את התחייבותו שלא לצרוך סמים או חומרים אחרים במהלך שהותו באמסטרדם, מתוך הבנה שהוא עצמו, מודע לעצמו, ויודע מה טוב לו ומה מזיק לו.

31. אף האם מאשרת בעדותה כי :

".ג. מספיק בוגר, אחראי, נבון, אינטליגנט, יודע מה טוב לו, יודע להבדיל בין טוב לרע."

עמ' 6 שורות 16-17, לפרוטוקול.

32. כמו כן ,על פי חוות דעת ד"ר .י., מיום 04.08.17, שניתנה לאחר שנפגש עם .ג. נמצא כי, .ג. מתמיד בטיפול התרופתי, מצבו הנפשי והרגשי השתפר וכי תפקודו היומיומי הוטב. יודגש כי, ד"ר .י. הנו הפסיכיאטר המטפל ב.ג., אליו פנו האב ו.ג. יחדיו. זאת ועוד, ד"ר .י. בחוות דעתו זו, מצא לנכון לשנות את דעתו מההמלצה שניתנה על ידו קודם לכן, לבקשת האב, מבלי להיפגש עם .ג., על פיה, המליץ שלא לאפשר ל.ג. לצאת מהארץ.

33. ד"ר .י., רוחש אמון להבטחתו של .ג. שלא יגע באלכוהול, סמים או חומרים אחרים משום היותו מטופל בתרופות וכי אין מניעה מבחינה נפשית ש-.ג. יוכל לצאת את הארץ לטיול.

34. אף בית המשפט כאמור, התרשם מ-.ג., כבחור אמין, רגיש ואינטליגנטי, אשר מוצא לעצמו דרכים לעיתים קיצוניות, אך בהחלט לגיטימיות, להשיג את מבוקשו, לסייע לעצמו מבחינה נפשית, רגשית ופיזית, מתוך מודעות מרשימה לעצמו.

35. יחסי הורים וילדים בכלל, ואבות ובנים, בפרט, לא פעם מלווים במאבקים על דעות, תפיסות עולם, וגבולות. ככלל, על בית המשפט לצמצם את התערבותו ביחסי הורים וקטינים, במקום שהמניעים הינם מניעים חיוביים ומטרתם היא טובת הקטין. יחד עם זאת, ייתכנו מקרים בהם לא מתקיימת זהות בין הנחשב "טובת הקטין" בעיני האב, לבין, טובת הקטין בסיטואציה ספציפית.

36. במקרה שלפניי, סברתי כי מעבר לרצון העכשווי של .ג. לטוס לחו"ל בהווה, טובתו של .ג. לטווח הארוך, מחייבת מתן משקל ראוי לאחריות שלקח על חייו, לטיפול שיזם לעצמו ונלחם למענו, כמו גם לעמידתו על זכותו הבסיסית לחופש התנועה בכלל ,ועל שאיפתו לטוס לאמסטרדם, עם חברים, בפרט. דווקא, רגע לפני גיל בגירות, יש לאפשר לקטין, להוכיח קודם כל לעצמו, אך גם להוריו ולכלל סביבתו, כי הוא אדם אחראי אשר ניתן לסמוך עליו.

37. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את הפגיעה בזכותו של .ג. לחופש התנועה, מול זכותו וחובתו של האב להגן על בנו על פי תפיסתו, כאמור, מצאתי להיעתר לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה כנגד הקטין .ג. .ו. נושא ת.ז. **********.

38. למרות התוצאה אליה הגעתי, נוכח, חשיבותו של הסכסוך וטוהר כוונותיהם של הצדדים, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

39. ניתן לפרסום בהעדר שמות ופרטים מזהים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ז, 18 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

                                                        חתימה