טענת חוסר סמכות שהועלתה בחוסר תום לב רק בהליך ערעור על פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום טז' תמוז תשע"א (18.7.11) אשר הכריע בטענות שימוש וזכויות הנכס בבית "רחל ג'חלה כהן" (להלן ההקדש) שהינו בניין בן שלוש קומות המצוי ברחוב דוד ילין 36 בירושלים.

השאלה בה עלינו להכריע נוגעת לעניין סמכותו של בית הדין לדון בעניין הצדדים, במידה ונקבע כי לבית הדין סמכות כי אז יהיה מקום לנהל ערעור לגופו של עניין, במידה ויקבע כי אין לבית הדין סמכות התוצאה תהיה העברת התיק לבית המשפט המחוזי.

העובדות הנוגעות לנו בקצרה:

1) ההקדש נוצר ב- 30.7.36 בפני נוטריון ציבורי.

2) במשך השנים נעשו הרחבות ושיפוצים בהקדש בהם בניית קומה נוספת והכשרת המרתף לשימוש. בפועל הושכר המרתף לישיבת מאור התורה.

3) בשנת 2005 נעשתה פניה לבית הדין על ידי חברת האשד (שמונתה באותו זמן על ידי הנהלת בתי הדין לאיתור נכסי הקדש שאינם מוסדרים) בנוגע לנכסי ההקדש שבטיפול וועד העדה הבבלית. נציגי הוועד הופיעו בפני בית הדין דווחו על מינוי נאמנים לנכסי ההקדש ומכללם הקדש "רחל ג'חלה כהן", וניתנו החלטות (26.4.06) המאשרות את מינוי האפוטרופוסים וכי עליהם להגיש דו"חות ביחס לטיפולם בהקדש.

4) בשנת 2008 התקיים דיון בוועד עדת הבבלים ונקבע כי על נציג הוועד לפעול לקבלת השכירות מישיבת מאור התורה בפרוטוקול הדיון נאמר כי הטיפול מועבר לעו"ד ישראל גור לטיפולו ולתביעה בבית הדין להקדשות.

5) בשנת 2009 הגישה ישיבת מאור התורה ששכרה את המרתף בבניין ההקדש בקשה לבית הדין שיורה למי עליה לשלם דמי שכירות בגין המושכר, שכן מחד שילמה לישיבת שערי תורה (שטוענת לזכות במרתף) ומנגד קיבלה דרישה מוועד העדה הבבלית כי ישלמו לה את השכירות.

6) בדיון שהתקיים ב-7.5.09 נאמר על ידי נציג הוועד כי הם רוצים שבית הדין ידון בעניין, ואכן נקבע על ידי בית הדין כי מאחר ומדובר בהקדש סמכות הדיון נתונה לו.

7) התקיימו עוד מספר דיונים בהם טענו הצדדים לגופו של עניין.

8) בדיון ב-26.4.10 הועלה עניין הסמכות על ידי עו"ד שטוב שהיה בא כוח ישיבת שערי תורה כדלהלן:

מה עוד שזה הקדש. בועדה העדה יש עשרות נכסים, ולא כל נכס נחשב כהקדש שאושר על ידי בית דין דתי. בנכס נשוא הדיון יש לי ספק אם אכן נרשם כנכס של הקדש דתי. אם כעת תהיה הסכמה פה אחד שכך הוא, לפחות לא תהיה בעיה בענין הסמכות.

לא הועלתה כל התנגדות לקביעה זו

9) בית הדין הורה על הגשת סיכומים. בסיכומי הועד שהוגשו ב-17.11.10 טען הוועד את טענותיו בארוכה לגופם של דברים, ולא נטען בהם ברמז כי הוועד סבור שלבית הדין אין סמכות לדון בעניין ואדרבא מהדברים עולה כי הוועד מבקש מבית הדין להכריע בעניין.

10) פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ב-26.7.11 בו הכריע בית הדין לגופם של דברים.

11) ב-10.10.11 פנה הוועד לבית המשפט וביקש לבטל את פסק ה"בוררות" בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט (החלטות מ-21.11.11 ומ-14.10.12) מאחר ולא היה מדובר בהליך בוררות אלא בהליך שהתקיים לפני בית הדין בתפקידו כבית הדין להקדשות. יש מקום לציין כי הוועד החליף את בא כוחו עו"ד ישראל גור ומי שהגיש את הבקשה בשמו היה משרד עו"ד משה הרצוג.

12) הוועד פנה לבית הדין הגדול (1.12.11) וביקש הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 29.12.11 ניתנה הארכת מועד בת 20 יום.

13) ב-2.1.12 פנה הוועד לבית הדין האזורי וביקש ממנו ליתן נימוקים לגבי מקור סמכותו לדון בתיק זה, החלטת בית הדין ניתנה ב-26.2.12 ובה נאמר כי לבית הדין סמכות הן מחמת כך שמדובר בהקדש דתי והן מחמת כך שכבר שנים מתקיימים דיונים בבית הדין.