וינר נ' ספיר ש.ר פרסום ומדיה בע"מ ואח'

פסק דין

רקע כללי

התובע התקבל לעבודה כסמנכ"ל שיווק בנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) שעיסוקה פרסום באמצעות מסכים גדולי מידות (פלזמה), בקניוני הקניות. היכרותו של התובע עם מר שרון ארד - נתבע מס' 2 (להלן: מר ארד) הייתה על רקע יחסי חברות שהיו בינו לבין אביו של התובע.

התובע החל את עבודתו ביום 6.3.11 ועבודתו הסתיימה ביום 20.11.11. דהיינו, מדובר בתקופת עבודה של כ-8 וחצי חודשים.

טענות הצדדים

הצדדים היו חלוקים על תנאי העבודה שסוכמו ובפרט האם חוזה שהוכן לצורך ההתקשרות ביניהם מחייב ומבטא את מה שהוסכם, או שמא מדובר בטיוטה בלבד שהצדדים לא הגיעו להסכמה עליה (להלן: החוזה).

לטענת התובע הוא פוטר שלא כדין , בהעדר שימוע. במהלך עבודתו לא שולמו לו זכויות להן היה זכאי מכוח החוזה בין הצדדים ובפרט לא בוצעו עבורו הפרשות לביטוח מנהלים ולאובדן כושר עבודה, כנדרש. כמו כן לא שולם לו שכר העבודה עד תום תקופת עבודתו, ובפרט עבור חודש נובמבר 2011, וכך גם תשלום חלף הודעת מוקדמת של 60 יום, כפי שנקבע בחוזה.

עוד טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין העדר שימוע ועוגמת נפש וכן בשל העובדה, שהרכב שהיה זכאי לו, נלקח ממנו בתקופת ההודעה המוקדמת וכך גם מכשיר הטלפון הנייד.

לטענת התובע יש להרים מסך בין מר ארד לבין הנתבעת 1 הואיל והיה עירוב ו/או הברחת נכסים על ידו מנכסי הנתבעת 1.

לטענת הנתבעים החוזה לא נחתם הואיל ולא הייתה הסכמה על תנאיו. לנוכח זאת לא ניתן להיאחז בחלקים ממנו שנוחים לתובע. זמן מה לאחר תחילת עבודתו של התובע הגיע מר ארד למסקנה כי הוא אינו מתאים לתפקיד שלו נשכר. לנוכח זאת עבר לשמש למעשה, כפקיד במשרדו של מר ארד. חרף זאת ובשל יחסי החברות שהיו בין הצדדים לא הופחת שכרו והנתבעים המשיכו להעמיד לו רכב ופלאפון, ולשלם לו שכר כסמנכ"ל. בכל אופן התובע ידע כי מר ארד אינו מרוצה מתפקודו וזה האחרון הודיעו כבר ביום 1.10.11 על פיטוריו.

יחד עם זאת ולבקשת התובע ניתנה לו אפשרות להמשיך לעבוד כדי שימצא עבודה חילופית. כשנקפו הימים ועבודה חילופית לא נמצאה, הודיע מר ארד לתובע על סיום עבודתו ביום 21.11.11. שכרו של התובע שולם עבור חודש נובמבר בהתאם לימי עבודתו. כיון שהודע לו, כאמור, כבר בחודש אוקטובר על סיום עבודתו, ממילא קיבל הודעה מוקדמת ארוכה מזו לה היה זכאי על פי דין.

באשר לשימוע הרי שבנסיבות ההיכרות והחברות שהייתה בין התובע לבין מר ארד, וכדי לא לפגוע בתובע, ומאחר והתובע ידע את סיבת פיטוריו, הרי שנערך לו שימוע שהתאים לנסיבות ולקשר בין הצדדים.

באשר לביטוח המנהלים ואובדן כושר עבודה, הרי שלאלה לא היה התובע זכאי.

עוד טענו הנתבעים כי אין בסיס לטענה לפיה יש להרים מסך בין נתבעת 1 שהייתה מעסיקתו של התובע לבין מר ארד - הנתבע מס' 2.

לפנינו העידו התובע מר רועי וינר ואביו רפי וינר. מנגד העידו מר אלי חסין, מר ניסים בן נון, עו"ד קרן בר יהודה, הנתבע מס' 2 מר שרון ארד, ואשתו גב' חגית ארד. מיד לאחר פרשת ההוכחות, סיכמו באי כוח הצדדים בעל פה.

הכרעה

מהעדויות אכן עולה כי ההתקשרות בין התובע לנתבעים יסודה בהיכרות שהייתה בין מר ארד ובין התובע ואביו (וראה בין היתר פרוט' עמ' 25 ש' 19- 28). עוד עולה כי התובע התקבל לתפקיד סמנכ"ל שיווק ומר ארד לא היה מרוצה מעבודתו זו. אכן לאחר פרק זמן מסוים שונה אופי והיקף עבודתו. יחד עם זאת לא נפגע שכרו, וממילא זכאי היה התובע לאותם תנאי שכר, כפי שזכאי היה להם עוד קודם לכן. שכרו של התובע עמד על סך של 7,000 ₪ נטו (פרוט' עמ' 24 ש' 2) שהם 7,997 ₪ ברוטו (כתב ההגנה המתוקן ס' 59) וכמו כן היה זכאי לרכב ולטלפון נייד.

באשר לחוזה ההתקשרות הרי שאין חולק כי חוזה כזה נערך על ידי עוה"ד קרן בר יהודה. לתובע הועבר עותק מהחוזה והתנאים שפורטו בו היו למעשה בגדר הצעה שהועברה לו, כפי שהעיד מר ארד (פרוט' עמ' 22 ש' 27-29, עמ' 23 ש' 3- 4, ושם ש' 21-20, עמ' 27 ש' 12-11). הלכה למעשה החל התובע לעבוד מיד לאחר מכן.

לטענת התובע החוזה נחתם ולא נותר בידיו עותק הימנו. לטענת הנתבעים לא נחתם החוזה הואיל ובתחילה לא הסכים התובע לגובה השכר. חתימת החוזה התעכבה ובמהלך תקופת העיכוב סבר מר ארד כי יכולותיו של התובע, לבצע את התפקיד, אינן כפי שסבר בתחילה ולכן ביכר שלא לחתום על החוזה (פרוט' עמ' 23 ש' 3-11).

בעניין זה אנו מעדיפים את טענת התובע. לדידנו השאלה האם החוזה נחתם או לא אינה מכרעת. הצדדים התקשרו ביחסי עובד ומעביד שביסודם כידוע עומד חוזה העבודה. פרטיו של חוזה העבודה כאן, היו אפוא בהתאם להצעה של הנתבעים, שהועברה לתובע ושפרטיה מפורטים בטיוטה שהוכנה על ידי באת כוחם. אכן חלוקים היו הצדדים, בתחילה, באשר לגובה השכר. בסופו של דבר הוסכם על שכר ששולם בפועל 7,000 ₪ נטו. כן הועמד לו רכב וטלפון כאמור בחוזה ואף הייתה תקופת ניסיון של 3 חודשים בתחילה כפי שהעיד מר ארד (פרוט' עמ' 24 ש' 3).