א.ש.א. נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

לפנינו ערר על החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העוררת לקבלת המשך תגמולים כבת זוגו של המנוח מר א.י. ז"ל אשר נפטר בחודש ינואר 2016.

אין חולק כי המנוח קיבל תגמולים תלת חודשיים מקרן סעיף 2.

אין חולק כי עצם קבלת תגמולים מקרן סעיף 2 עונה על הגדרת "נרדף" ביחס למנוח.

אין חולק כי המנוח בחייו לא הגיש בקשה להכרה לפי חוק ההטבות.

אין חולק כי על פי המצב המשפטי והפסיקה, קיימת השוואת זכויות בין הזכאים לתגמול חודשי על פי חוק ההטבות ולבין המקבלים תגמול חודשי לפי חוק הנר"ן.

המחלוקת בתיק זה נוגעת בעיקרה לשני עניינים, האחד עוסק בטענת הסף לפיה התביעה כאן מהווה תביעת עזבון כשהמנוח בחייו לא הגיש אותה ולכן אין עילה על פי הלכת זנזורי (רע"א 7136/12), העניין השני עוסק בשאלה האם די בזכאות הלכאורית לקבלת תגמולים מקרן סעיף 2 כדי לשלם לבת הזוג תגמולים או שמא יש צורך ב"הכרה" בזכאות קרי צורך בהגשת תביעה שבעקבותיה ורק בעקבותיה מוכרת זכאות ניצול/ה השואה וכנגזרת ממנה זכאות בן/בת הזוג לאחר פטירתו/ה.

שני הצדדים מפנים לפסק הדין בעניין רע"א 1487/17 ורע"א 1431/17 בעניין בתיה טל ובלה סלומון שניתן ע"י בית המשפט העליון ימים ספורים לפני הדיון בערר כאן כאשר כל צד מבקש להיבנות מאמרות ומסקנות הכלולות בפסק הדין.

 בפתח הדיון יש מקום להעביר ביקורת על התנהלות המשיבה בתיק זה ובכלל, ראשית, עמדת המשיבה בכתב הוגשה רק בערב יום הדיון כך שלמעשה ב"כ העוררת יצא מאזור המרכז בבוקר מבלי שתהיה לו אפשרות לקרוא את עמדת המשיבה ולהתכונן אליה (אם כי לאחר הדיון ניתנה לצדדים אפשרות להשלים טיעונים בכתב ככל שחפצו).

שנית, לא היה מקום לשנות את שם העוררת כפי שהוגש בערר, הערר הוגש בשם הגב' א.ש.א., עמדת המשיבה שהוגשה לתיק נושאת כותרת אחרת והיא "עזבון המנוח י.א. ז"ל....באמצעות אלמנתו הגב' א.ש.א..".

אין אנו יודעים אם הגב' א.ש.א. היא יורשת המנוח, אם היא מייצגת את עזבונו ולמעשה הדבר איננו חשוב כלל. הגב' א.ש.א. איננה תובעת זכות בשם המנוח או עבור המנוח, כל שהיא טוענת הוא שלמנוח הייתה זכות ממילא ומזכות זו נגזרת גם זכותה כך שעררה הוא שלה, הוא עצמאי.

הכנסת תביעתה ועררה של הגב' א.ש.א. לתוך מסגרת תביעת עיזבון מביאה לתוצאה המיידית של דחייתה שכן אם המנוח לא הגיש בחייו תביעה, אין רשאים יורשיו להגישה בשמו, נוטים אנו לקבל את עמדת העוררת בעניין זה שכן בראיה קונקרטית של המקרה אכן מדובר בזכות עצמאית שלה כבת זוג של המנוח. היא אינה מבקשת לעסוק בתביעת המנוח ולכן לא מדובר בתביעת עזבון שכאמור איננה אפשרית על פי הדין ("הלכת זנזורי").