ק. ואח' נ' הרשות המאשרת

הערר

1. זהו ערר על החלטת הרשות המאשרת כמשמעותה בסעיף 10 של חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל-1970 (להלן ובהתאמה "הרשות המאשרת"; "חוק התגמולים"), לפיה נדחתה תביעתו של א.ק (להלן-"העורר") להכיר בו כנפגע פעולת איבה בעקבות פגיעה במהלך אירוע בו נפגע משני קליעי רובה, הכל כפי שיתואר להלן.

    

   הנסיבות בתמצית

2. ביום ששי, תאריך 11/9/2009 שעה 18:00 לערך לקראת כניסת השבת, ירדו שנו צעירים יהודים לרחוץ במעיין השילוח. אחד מהם אפרים טבנס [להלן – "טבנס"], חייל בשירות סדיר נשא עמו את נשקו הצבאי רובה מסוג M16. חברו אלון קליי [להלן – "קליי"] היה בעברו הצבאי חייל בצנחנים. כשסיימו והיו בדרכם חזרה לכיוון העיר העתיקה ארע חיכוך מסוים שמהותו לא הובהרה לפרטי הפרטים בין החייל או רובהו לאחד מילדי שכונת סילואן. חיכוך זה שבנסיבות רגילות היה ככל הנראה מסתיים ללא אירועים מיוחדים, הביא לכך שהתפתחה תקרית בין שני הישראלים לחלק מתושבי השכונה.

3. העורר, שהינו ערבי תושב הכפר סילואן שבמזרח ירושלים, שהה בביתו כאשר התחילה התקרית ואולם בהמשך יצא מביתו והשתתף בה. במהלך התקרית נפגע העורר משני קליעים שנורו מרובהו של טבנס. קליע אחד פגע בברך רגל שמאל והשני בירך רגל ימין.

4. ואולי לא למותר לציין כי לשני הישראלים הייתה חזות חרדית (ומטעם זה, ועוד בטרם הובהרה לעורר זהותם המדויקת של הישראלים הם כונו על ידו "המתנחלים") והאירוע היה באחד מימי ששי של חודש הרמדאן, וכל זה על רקע חיכוכים בין תושבי שכונת סילואן לתושבי שכונת עיר דוד.

   (התקרית שתוארה לעיל תכונה להלן: "האירוע " או " פעולת האיבה".)

5. העורר הגיש תביעה לרשות המאשרת וביקש להכיר בו כנפגע איבה במשמעות החוק. תביעתו עברה מספר גלגולים ובסיכומו של דבר, בתאריך 19/3/2017 הודיע המשיב כי הכיר באירוע כפעולת איבה אך דחה את תביעת העורר בנימוק שמתקיים הסייג לזכאות כקבוע בסעיף 1(3) סיפא של חוק התגמולים הקובע:

   "פגיעת איבה" –

   (1)...

   (2)...