התקבלה תביעה כספית של בנק נגד לקוח

א. מבוא

התובע, בנק המזרחי המאוחד (מזרחי-טפחות) סניף רחובות, הגיש תביעה כספית באמצעות בא כוחו עו"ד יעקב קרקובר כנגד הנתבע פלוני בסך כ: 12,000 ש"ח. הצדדים חתמו בפנינו על שטר בוררות. התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום ברחובות והושגה שם הסכמה בין הצדדים שהנתבע יפקיד 3000 ש"ח והדיון בתיק יועבר לביה"ד הרבני ברחובות. הסכם זה קיבל בביהמש"פ תוקף של החלטה. הצדדים חתמו בפנינו על שטר בוררות והפקדון הנ"ל הועבר לתיק הפקדונות של הנהלת בתי הדין הרבניים. הבנק יוצג בדיונים הרבנים שנערכו בפנינו באמצעות בא כוחו עו"ד יעקב קרקובר. הנתבע בתחילה הופיע ללא ייצוג ובסוף ההליכים הוא יוצג ע"י עו"ד גבע יניב ועו"ד גלם רמי מהסיוע המשפטי.

לנתבע חשבון בבנק ובחשבונו בוצעו בתאריכים 14-24/3/02 כ: 15-20 משיכות כספיות ממכשירים אוטומאטיים, כל משיכה במאות ש"ח ובסך הכל מעל 10,000 ש"ח. יתרת החובה בחשבונו היא בסביבות 12,000 ש"ח אותם תובע הבנק. הבנק הודיע שהוא מוכן לוותר על רבית והצמדה משנת 2002 ועד היום בכפוף לכך שהנתבע ישלם מה שביה"ד יפסוק.

ב. טענות הצדדים

הנתבע טוען כי היה לו כרטיס מהבנק וכרטיס זה נגנב כשפרצו לביתו ובאמצעותו משכו הכספים מהבנק, לטענתו היה לו כרטיס מידע בלבד ולא כרטיס משיכה והוא מעולם לא הזמין כרטיס משיכה ואף לא השתמש בכרטיס זה למשיכת כספים ואין שום מסמך על הזמנה של כרטיס משיכה וזו היתה טעות של הבנק שאיפשרו משיכה בכרטיס זה.

בנוסף טוען הנתבע כי משיכת הכספים היתה במחדל ובאשמת הבנק שלא "חסם" את יכולת המשיכה מהחשבון כאשר יתרת החובה עברה את מסגרת האשראי שלו בסך 2500 ש"ח וכפי שנהג הבנק בעבר להחזיר לו שקים כאשר הוא חרג ממסגרת האשראי.

כמו כן, לטענתו הבנק התרשל בכך שלא יידע אותו בזמן, על המשיכות החריגות ובמיוחד כאשר כל השנים הוא לא משך כסף ולטענתו הרשלנות היא של הבנק. לדבריו הבנק נחשב כשומר שכר שהנפיק כרטיס משיכה ללא ידיעתו ואיפשר משיכות חריגות בחשבון ללא שיידע על כך את הלקוח. לפיכך לטענתו על הבנק לשאת באחריות על הנזקים ויתרת החובה שבחשבון.

הבנק טוען כי הלקוח קיבל מכשיר למשיכת כספים וחתם על מסמכי בקשה לקבלת כרטיס משיכה אלא שלפי נהלי הבנק מסמכים אלו לא נשמרים לאחר מספר שנים. נכון הוא שהלקוח לא משך בפועל כספים עד לתאריך 3/2002 אך הוא חוייב מידי שנה בעמלה בגין כרטיס משיכה וראה זאת בדפי החשבון שהוא קיבל. הלקוח אף שמר את דפי החשבון והגישם לבית המשפט וזה מראה שהוא אכן ידע שיש לו כרטיס משיכה. גם בתלונתו במשטרה הוא בתחילה טען שכרטיס האשראי שלו נגנב ורק אח"כ טען שהיה לו כרטיס מידע וזה מוכיח שהוא ידע שהכרטיס מיועד למשיכה.

הבנק שולל טענות הנתבע על רשלנות וטוען שהבנק היה רשאי לאשר חריגה ממסגרת האשראי וכפי שהיה מקובל בבנקים עד לאחרונה והתנועות החריגות בחשבון והמשיכות הינם תנועות סבירות בסכומים קטנים יחסית של עד 1000 ש"ח לפעולה. פקיד הבנק אינו אמור לעשות מעקב יומי צמוד אחר פעולות הלקוח לוודא תנועות חריגות של הלקוח כשמדובר בסכומים כאלה.

הבנק טוען שגירסת הלקוח על גניבת הכרטיס היא דמיונית. לדבריו מדובר בפריצה שהיתה בתאריך 6/3/02 והוא התלונן עליה למשטרה רק לאחר קרוב לשלושה שבועות אחרי שהבנק העיר לו על החריגה בחשבונו ובמשטרה אף לא ידע באיזה תאריך היתה הפריצה. כמו כן תמוה כיצד ידע הגנב על הקוד הסודי המאפשר משיכת כספים. הבנק טוען שלא היתה כלל פריצה ולכל היותר כרטיס המשיכה נלקח ע"י בן משפחתו של הלקוח ומשיכת הכספים היתה ע"י הלקוח או בן משפחתו.

הבנק גם טוען שאם הלקוח היה מתלונן מיד במשטרה על הפריצה (באם היא היתה) או מבטל את אפשרות המשיכה ומיידע את הבנק, לא היה נוצר נזק כה גדול. הבנק ציין שהוא היה מוכן לבטל את התביעה באם הלקוח וילדיו ישבעו שלא הם משכו הכספים, הלקוח סרב להשבע.

בדיון שנערך בזמנו בביהמש"פ אמר הנתבע שהוא לא שם לב שחייבוהו בעמלות כרטיס משיכה. ולגבי הפריצה מיום 6/3/02 הוא הסביר שהתלונן במשטרה רק בתאריך 25/3/02 כי הוא חשש שגנבו מישהו מפה מישהו משם והוא רצה לראות אם יוכל לפתור לבד אך הוסיף שזה לא בני משפחה. לטענת הבנק הביטוי: "חששתי שגנבו מישהו מפה מישהו משם" רומז על כך שהוא סבר שהכרטיס "נלקח" ע"י בן משפחתו ולכן הוא לא התלונן במשטרה.

הנתבע הסביר בביה"ד כי ההודעה המאוחרת למשטרה נעשתה בעקבות פניית הבנק. לפני כן הוא לא הודיע למשטרה ולבנק כי הוא ידע שמדובר בכרטיס מידע בלבד שגניבתו לא גורמת לנזקים כספיים (לכן לדבריו אין גם ריעותא באם הוחזק הקוד הסודי בצמוד לכרטיס). ורק כשהבנק יידע אותו הוא התלונן וזה מוכיח שלא ידע קודם שזה מכשיר למשיכת כספים.

הבנק טוען שהוא ידע שמדובר בכרטיס משיכה כי הוא חוייב במהלך השנים בעמלת כרטיס משיכה. במענה לכך משיב הלקוח שהוא לא שם לב לחיובים הקטנים בדפי הבנק בהם חוייב בעמלת כרטיס משיכה והוא מציין שהעובדה שהוא לא משך כסף מעולם בכרטיס, מוכיחה שהוא לא ידע שזה כרטיס למשיכה.

ולגבי יכולת הגנב לדעת את הקוד הסודי אמר הלקוח בביה"ד שיתכן והפורץ ראה אצלו את מספר הקוד הסודי ורשם אותו לעצמו ומשך הכספים.

ג. מה ארע-האפשרויות

מטענות הצדדים עולה שיש שתי אפשרויות כיצד נמשכו הכספים:

א. משיכות ע"י גנב זר.

ב. משיכות ע"י הנתבע, או שאחד מבני משפחתו (ילדיו וכד') "לקח" את הכרטיס ומשך הכספים.