התקבלה תביעה כנגד קיבוץ גבעת השלושה לסילוק יד ממקרקעין

א.        מושא התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         התובעת מס' 1 (להלן: "מדינת ישראל") הינה הבעלים הרשומים של חלקות מקרקעין בגושים 6172, 6222 ו-6028.

            התובעת מס' 2 (להלן: "רשות הפיתוח או רש"פ") הינה הבעלים הרשומים של חלקות בגושים 6172, 6223 ו-6029.

            כל החלקות הנ"ל על פי הפירוט בכתב התביעה יקראו להלן במאוחד "המקרקעין".

            ביום 24.8.99 הגישו מדינת ישראל ורש"פ נגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר ובו עתרו לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מן המקרקעין והחזרת החזקה בהם לתובעות.

2          טענות התובעות בקליפת אגוז הינן כדלקמן:

2.1       המקרקעין נשוא התביעה הינם שטחים חקלאיים אשר הושכרו לנתבע לתקופה זמנית ואינם מהווים חלק מן המשבצת החקלאית  שהוקצתה לנתבע אשר מתוכננת ל-150 נחלות בשטח של כ-30 דונם לנחלה (להלן: "המשבצת").

2.2       החל משנות ה-70 נחתמו בין רש"פ (באמצעות מנהל מקרקעי ישראל - להלן:
"ממ"י") מזה, והנתבע מזה חוזי עיבוד עונתיים לתקופה קצובה בת שנה אחת ביחס למקרקעין (להלן: "החוזה לעיבוד עונתי").

2.3       כי המקרקעין נשוא התביעה אינם נמצאים ברצף עם שטחי המשבצת ולמעשה אינם מהווים בינם לבין עצמם חטיבת קרקע רציפה אחת אלא מתחלקים ל-3 מתחמים גאוגרפים שונים: שטח הדואר שטח חיריה ושטח פלדמן, אשר הופקע זה מכבר לטובת עיריית ת"א ואינו מושא בתובענה זו.

2.4       כי ממ"י פנה בשם התובעות לנתבע בשנים 5-1994 בדרישה לפינוי המקרקעין אך דרישתו לא נעתרה.

2.5       כי ממ"י הגיש שלוש תביעות לפינוי הנתבע לגבי כל אחד מן המתחמים הנ"ל אך אלו נמחקו על ידי התובעות (להלן: "התובעות הקודמות").

2.6       לאחר מחיקת התובענות הקודמות הסתבר לתובעות כי שלושת מתחמי המקרקעין הנ"ל מאוזכרים בהסכמי החכירה כחוזי משבצת שנחתם עם הנתבע לראשונה משנת 1989 וגם בחוזה המשבצת שנחתם עימו באוקטובר 1995.

2.7       התובעות טוענות כי המקרקעין נשוא התובענה אינם נכללים בשטח המשבצת ונזכרים בנפרד משטח הנחלות, מושא המשבצת.

2.8       התובעות ממשיכות וטוענות כי בשל מו"מ שהתנהל בין בעלי הדין במהלך השנים 8-1996 הוקפאו ההליכים בתובענות הקודמות ולפיכך משפג תוקפו של חוזה החכירה האחרון בחודש אוקטובר 1998 ומשנכשל המו"מ דרש ממ"י במכתבו משום 18.11.98 סילוק ידו של הנתבע מן המקרקעין.

2.9       בנתון לכך טוענות התובעות כי החזקת המקרקעין על ידי הנתבע מאז חודש אוקטובר 1998 נעשית ללא כל זכות וללא הסכמת התובעות ומהווה הסגת גבולן של התובעות במקרקעין על ידי הנתבע וכי מכל מקום כל רשות שניתנה לנתבע במפורש או מכללא לאחר אוקטובר 98 להחזיק במקרקעין בוטלה לפני הגשת התביעה ולמיצער עם הגשתה.

3.         טענות הנתבע

3.1       מנגד טען הנתבע בבקשת הרשות להגן שהגיש כי המקרקעין נשוא התביעה משמשים אותו לעיבוד חקלאי מאז שנת 1973 וכלולים בשטח המשבצת המוקצית לו וכי הגשת תובענה זו לסילוק יד כמו גם התובענות הקודמות נגועה בחוסר תום לב, בניגוד להסכמים תוך פגיעה בכללי מינהל תקין והפרת זכויותיו החוקתיות של הנתבע וכי התובעות מבקשות להביא לידי שינוי יעודן של המקרקעין תוך הפקעתו מידי הנתבע של הפיצוי הנובע משינוי היעוד.

3.2       הנתבע מוסיף וטוען כי הוצאתם של המקרקעין מחוזה המשבצת החדש מיום 1.10.98 נעשתה על ידי התובעות באופן חד צדדי והינה חסרת תוקף וכי ממ"י מתייחס כשיגרה לחוזי העיבוד העונתיים המתחדשים אוטומטית, כאל הסכם חכירה לדורות.