הצוותים הרפואיים בנהריה וברמב"ם לא התרשלו בטיפול בילדה שלקתה בדלקת של רקמת המוח

א. פתח דבר

1.                 1.                 התובעת ילידת 9.11.80 היתה בת שנתיים ו- 2 חודשים כאשר  בינואר 1983 חשה ברע.  היא הובאה ע"י אמה לטיפולו של ד"ר שמואל פרלין, רופא מטעם הנתבעת 1 (קופת חולים של ההסתדרות הכללית), אשר העניק לתובעת טיפול רפואי במרפאת הנתבעת 1 בכרמיאל וכן בבית הוריה של התובעת.  לאחר שהוחמר מצבה, הופנתה התובעת על ידי ד"ר פרלין לבית החולים הממשלתי בנהריה השייך לנתבעת 2 (המדינה) (להלן - בי"ח נהריה), שם אושפזה במחלקת ילדים בין התאריכים 24.1.83-27.1.83.  מצבה של התובעת הוחמר, והיא הועברה מבי"ח נהריה למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, השייך גם הוא לנתבעת 2 (להלן - בי"ח רמב"ם).  בבי"ח רמב"ם אושפזה התובעת במחלקת טיפול נמרץ בין התאריכים 27.1.83-4.2.83, ואחר כך במחלקת ילדים בין התאריכים 4.2.83 - 10.2.83, אז שוחררה לביתה (להלן - האשפוז הראשון בבי"ח רמב"ם).  זמן קצר אחר כך אושפזה שוב במחלקת ילדים בבי"ח רמב"ם (להלן - האשפוז השני בבי"ח רמב"ם). 

עניינה של תביעה זו הינו הטיפול הרפואי שניתן לתובעת על ידי ד"ר פרלין מטעם הנתבעת 1; על ידי הצוות הרפואי בבי"ח נהריה במהלך אשפוזה שם; ועל ידי הצוות הרפואי בבי"ח רמב"ם במהלך אשפוזה הראשון שם במחלקת טיפול נמרץ. 

לתובעת אין טענות באשר לטיפול שניתן לה במחלקת הילדים במהלך אשפוזה הראשון בבי"ח רמב"ם או באשר לטיפול שניתן לה במהלך האשפוז השני בבי"ח רמב"ם. 

ידוע היום שככל הנראה לקתה בדלקת של רקמת המוח, מחלה שכינויה הינו אנצפליטיס

( encephalitis). 

התובעת נותרה עם נכות נוירולוגית קשה המתבטאת בין השאר בפיגור קל, שיתוק של פלג הגוף השמאלי, אילמות וריור מוגבר מהפה.  בכתב תביעתה מייחסת התובעת רשלנות לצוותים הרפואיים של הנתבעות 1-2 שטיפלו בה ועותרת לפיצויה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין) בגין נזקיה עקב מלוא נכותה הנוכחית.  טענות בדבר הפרת חובה חקוקה, היעדר הסכמה לטיפול, הפרת חוזה ותקיפה - נזנחו על ידי התובעת בסיכומיה.  

הנתבעות 1-2 מכחישות את חבותן ומיחסות את נזקי התובעת למהלכה הרגיל של המחלה בה לקתה. 

ביום 15.1.03 ניתן פסק-דין (חלקי) נגד נתבעים נוספים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים בשנת 1986.  אין הוא עניינו של פסק דין זה. 

2.                 2.                 לתמיכה בטענותיה בעניינים שברפואה, הגישה התובעת חוות דעת של פרופ' קלמן גויטיין, מומחה לרפואת ילדים וטיפול נמרץ מהמרכז הרפואי "הדסה" בעין כרם.  בהמשך, הותר לתובעת (בש"א 7816/03) להגיש חוות דעת משלימה של פרופ' גויטיין (שתי חוות הדעת של פרופ' גויטיין סומנו כמוצג ת/1).  פרופ' גויטיין בדעה כי ניתן היה למנוע את נזקה של התובעת אילו נתנו הצוותים הרפואיים את דעתם למצב חמצונה של התובעת וטיפלו בה בהתאם.  לתובעת הותר להגיש חלקים מסויימים מחוות דעת של פרופ' אברהם שטינברג, מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה של הילד מהמרכז הרפואי "שערי צדק" בירושלים, המתייחסים לטענת הנתבעים כי הנזק נגרם כתוצאה מהתדרדרות באשפוז השני (טענה אותה שולל פרופ' שטינברג); לתוצאות בדיקת ה- MRI שנערכה בשנת 1992; ולפרוגנוזה של המחלה, הכל כמפורט בהחלטותיי בבש"א 14156/03 ובדיון מיום 18.2.04. 

פרופ' גויטיין ופרופ' שטינברג נחקרו על חוות דעתם. 

מטעם התובעת העידו הוריה, לאה ופנחס נזרי, אחותה לילך נזרי, וכן הגב' פרידה אורן המשמשת כמנהלת ב"המשקם". 

מטעם הנתבעת 1 הוגשו שתי חוות דעת (האחת עיקרית והשניה משלימה) של ד"ר רפאל וייץ, מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה ילדים ממרכז "שניידר" לרפואת ילדים בפתח-תקוה (קופ"ח/12) וכן חוות דעת של פרופ' שי אשכנזי, מומחה למחלות זיהומיות ולרפואת ילדים, גם הוא ממרכז "שניידר" לרפואת ילדים (קופ"ח/11), ואלה נחקרו על חוות דעתם.  פרופ' אשכנזי וד"ר וייץ סבורים כי לא ניתן היה למנוע את נזקה של התובעת וכי מקורו במחלת האנצפליטיס. 

כן העידו מטעם הנתבעת 1 ד"ר פרלין והגב' רינה טישלר שעבדה עמו כאחות במרפאת הנתבעת 1 בכרמיאל במועדים הרלוונטיים.

מטעם הנתבעת 2 הוגשו חוות דעת של הפרופ' זהר ברזילי, מומחה בטיפול נמרץ ילדים, מחלות ריאה ילדים, טיפול נמרץ כללי ורפואת ילדים מהמרכז הרפואי "שיבא" בתל-השומר ושל הד"ר נתן ווטמברג, מומחה בנוירולוגית ילדים ורפואת ילדים מהמרכז הרפואי "וולפסון" בחולון, ואלה נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם.  פרופ' ברזילי וד"ר ווטמברג בדעה כי לתובעת ניתן   טיפול תומך, שהיה הטיפול הידוע והמקובל אז, וכי את נזקה יש ליחס למחלה. 

מטעם הנתבעת 2 העידו ד"ר עמיר הדס וד"ר סיגל חירורג ששימשו כרופאים בבי"ח נהריה                                                                                   בתקופה הרלוונטית, וכן ד"ר גד בר יוסף ששימש רופא בתקופה זו במחלקת טיפול נמרץ בבי"ח רמב"ם.

המחלה בה לקתה התובעת

3.                 3.                  התובעת לקתה באנצפליטיס שהיא דלקת רקמת המוח.  מחוות דעת המומחים הרפואיים עולה כי זוהי מחלה של מערכת העצבים המרכזית.  היא עשויה להגרם על ידי סיבות מרובות כאשר הסיבה השכיחה לאנצפליטיס אצל ילדים היא זיהומית.  על פי המומחים הרפואיים, בין הגורמים הזיהומיים למחלה ניתן למנות חידקים, נגיפים (וירוסים), ופרזיטים. הגורמים לאנצפליטיס וירלית הם רבים, וביניהם יש כאלה העשויים לגרום לאנצפליטיס קשה ואף לנזק מוחי בלתי הפיך.  אחד מוירוסים אלו הוא וירוס ההרפס סימפלקס (להלן - הרפס אנצפליטיס או אנצפליטיס הרפטית).  וירוס זה אינו נחשב לגורם שכיח של אנצפליטיס.  הסימנים האופיניים לאנצפליטיס הם, בין השאר,  חום גבוה,  התכווצויות, עויתות ופרכוסים, אולם אלו אינם סימנים ייחודיים לאנצפליטיס והם עשויים להצביע גם על מחלת חום.  אין חולק כי מהלך המחלה הצפוי (פרוגנוזה) באנצפליטיס תלוי בגורם המחלה.  רוב המקרים של אנצפליטיס וירלית, שאינם הרפס אנצפליטיס, מסתיימים ללא נזק קבוע וללא סיבוכים רציניים, גם אצל ילדים.  אולם יש מקרים באנצפליטיס וירלית (לא הרפטית) בהם הפרוגנוזה אינה טובה, והחולה נותר עם נכות נוירולוגית.  באשר לאנצפליטיס הרפטית, הרי זו מחלה קשה עם שיעור תמותה גבוה.  אלה ששורדים מחלה זו נשארים עם נכות נוירולוגית קשה ונזק מוחי.  

4.                 4.                 ניתן לומר שעד היום וגם כ"חכמים לאחר מעשה", לא הגיעו הרופאים לדעה אחידה באשר לסוג המדוייק של המחלה בה לקתה התובעת - האם אנצפליטיס הרפטית או אנצפליטיס שאינה הרפטית.  הכל הדגישו את העובדה כי לשני סוגי המחלות ניתן רק  טיפול תומך.  גם אם התובעת לקתה בהרפס אנצפליטיס, אין הדבר משנה לצורך בחינת הטיפול שניתן לה שכן בשנת 1983 לא היה טיפול תרופתי להרפס אנצפליטיס, כגון תרופת הוידרבין.   פרופ' ברזילי, פרופ' אשכנזי וד"ר וייץ הסבירו כי הטיפול התרופתי האנטי-ויראלי בהרפס אנצפליטיס היה עדיין במחקר בתקופה ההיא וטרם הוכחה יעילותו.