המחוזי דחה תביעת הולדה בעוולה- האם לא התייחסה ברצינות הראויה למעקב ההריון

רקע עובדתי ודיוני

1.         ביום 27.11.95 נולד אחמד אלסייד (להלן - " התובע") וסמוך לאחר לידתו אובחנה אצלו תסמונת דאון שבגדרה הוא סובל מנכויות קשות, ובכללן פיגור שכלי "בינוני נמוך", שהוא פיגור בדרגה קשה.

התביעה דנן היא לפיצוי התובע והוריו בגין הנזקים שנגרמו להם נוכח מצבו הרפואי, והיא מבוססת על עילת התביעה של "הולדה בעוולה". תמצית טענת התובעים היא, שנתבעת מס' 1 (להלן - " הנתבעת"), המפעילה ברחבי הארץ תחנות "טיפת חלב", התרשלה בטיפול באימו של אחמד, הגברת סעדיה אלסייד (להלן - " התובעת"), בכך שלא העמידה אותה על הסיכון של לידת תינוק הסובל מתסמונת דאון בהתחשב בגילה בעת ההריון ועל החשיבות שבעריכת בדיקת ניקור מי שפיר לאיתור התסמונת.

הנתבעת, מצידה, טוענת כי תובעים 2 ו-3, הוריו של התובע, התרשלו בכך שלא ביצעו כראוי את המוטל עליהם במסגרת מעקב ההריון וכי התובעת לא ביצעה בדיקות שאליהן הופנתה ולא התייצבה לטיפולים ולפגישות שנקבעו לה עם גורמים רפואיים. הוסכם, כי חזית המחלוקת שבין הנתבעת לבין ההורים תתקיים באופן פורמאלי אף ללא הגשתה של הודעה לצד שלישי נגד התובעים 2 ו-3 (ראו עמ' 9 לפרוטוקול, דיון מיום 28.12.09).

2.         התביעה המקורית הוגשה נגד הנתבעת בלבד. בעקבות איתור מסמכים שונים על ידי הנתבעת, שהצביעו על מעורבות אפשרית של הנתבעים 2 ו-3 בהריון הנדון, תוקן כתב התביעה בדרך של הוספת הנתבעים הנ"ל (שיכונו בהתאמה להלן - " ד"ר בשיר" ו" קופת חולים"). ד"ר בשיר היה רופא המשפחה שטיפל בתובעת במועד הרלוונטי במרפאת היישוב בו מתגוררת התובעת, היישוב הבדואי חורה שבנגב, מרפאה המופעלת על ידי קופת חולים.

בשלב הסיכומים הודיעו התובעים שאין הם עומדים עוד על התביעה נגד ד"ר בשיר וקופת חולים. בהמשך להודעה זו ביקשה הנתבעת להתיר לה לשלוח הודעה לצד שלישי נגד נתבעים אלה. לבקשה זו נשוב בהמשך, אף כי נוכח תוצאות ההליך העיקרי מתייתר הדיון בה.

3.         הריונה של התובעת שהסתיים בלידת התובע היה הריונה העשירי. התובעת, ילידת 1957, היתה כבת 38 בעת הריונה זה, בשנת 1995, ובאותה עת היא היתה, כאמור, אם לתשעה ילדים ונשואה לתובע מס' 3 (שלו ילדים נוספים מאישה אחרת).

ילדה השביעי של התובעת, רביע, אשר נולד בשנת 1988, סובל ממומים מולדים הכוללים (על פי תצהיר התובעת) עיוות בפנים, חך שסוע, בעיות עיניים ובעיות הורמונים. לפי האמור בחוות דעתו של ד"ר זהר לויתן (מומחה במיילדות ובגניקולוגיה, שחוות דעתו הוגשה על ידי התובעים), סובל רביע מהיצרות באף ובדרכי השתן ומבעיות באוזניים והוא אובחן כסובל מתסמונת גנטית בשם Naeger Syndrome. אגב, לכתב התביעה המקורי צירפו התובעים את חוות דעתו של ד"ר אמיר פוקס, אך לאחר צירוף ד"ר בשיר וקופת חולים כנתבעים, הוחלפה חוות הדעת הנ"ל בחוות דעתו של ד"ר לויתן.

4.         לצורך התמודדות עם טענותיהם של בעלי הדין, יש תחילה לעמוד על נתוני מהלך הריונה של התובעת, כפי שהם עולים מהעובדות שהוכחו. יוער, כי לאחר סיום שמיעת הראיות נותר סימן שאלה של ממש באשר לטיבו של מעקב ההריון, שיתכן ונעשה על ידי גורם רפואי נוסף, שאינו נמנה על הנתבעים, שזהותו לא התחוורה, כפי שיפורט להלן.

5.         א.         המסמך הרפואי הראשון המתייחס להריון הנדון הוא רישום שנעשה בקופת חולים ביום 5.6.95 (שבוע 13(+6) להריון) על ידי ד"ר בשיר, ולפיו התובעת בהריון וניתנו לה הפניות לספירת דם ולבדיקת סוכר. ד"ר בשיר הצהיר, בסעיף 8 לתצהירו, כי הוא מניח שההפניה לבדיקות האמורות נעשתה " לבקשת הגורם אשר ביצע את מעקב ההריון וזאת מאחר והתובעת כבר ידעה באותה העת שהיא בהריון ומכאן שבוודאי כבר נעשתה לה בדיקת דם ו/או בדיקת אולטרא סאונד אשר איששה זאת". כפי שיפורט בהרחבה להלן, באותו מועד התובעת עדיין לא יצרה קשר ראשוני עם תחנת טיפת החלב. כאמור לעיל, הגורם הרפואי שהפנה את התובעת לביצוע הבדיקות, עבורן היתה צריכה לקבל הפניה מרופא קופת חולים לצורך הכיסוי הכספי, נותר בלתי ידוע. ד"ר בשיר התייחס בתצהירו ל"גורם אשר ביצע את מעקב ההריון", אך במסמכי קופת חולים, או בכל מסמך אחר, לא צוין מי הוא אותו גורם.

            ב.         ידוע כי ביום 28.6.95 עברה התובעת בדיקת אולטרא סאונד. מסמכי ההפניה לבדיקה זו, כמו גם תוצאותיה, לא אותרו על ידי איש מבעלי הדין. מקור המידע על עצם קיום הבדיקה הוא מזכר שנרשם ביום 17.7.95 על ידי ד"ר בשיר, כהפניה ל"מכון מור", בו נאמר כי התובעת בשבוע העשרים להריונה וכי בבדיקת אולטרא סאונד מיום 28.6.95 נראתה " בצקת באזור העורף". במזכר מתבקש המכון לקבל את התובעת לאולטרא סאונד חוזר מיילדותי, ממוקד לממצא האמור, שיבוצע על ידי רופא (המסמך הנ"ל מצוי בעמ' 170 לתיק המוצגים שהגישה הנתבעת).

יצוין, כי הממצא הנזכר במזכר, של בצקת עורפית אצל העובר, הוא ממצא מחשיד ביותר לאפשרות שמדובר בתסמונת דאון ומחייב לשלוח את האישה באופן מיידי לביצוע ניקור מי שפיר (עדות ד"ר לויתן, עמ' 122 שורה 11 - עמ' 123 שורה 4 לפרוטוקול).

            ג.          נראה שבדיקת האולטרא סאונד החוזרת, שאליה הופנתה התובעת על ידי ד"ר בשיר ביום 17.7.95, בוצעה ביום 8.8.95. בתוצאותיה נאמר, בין היתר, כי "לא הודגמה בצקת חריפה בעורף" (עמ' 172 לתיק המוצגים שהוגש על ידי הנתבעת).

            בדיקות אולטרא סאונד נוספות בוצעו לתובעת גם ביום 4.9.95 וביום 25.10.95 (עמ' 173 ו-174 לתיק המוצגים). נראה כי בבדיקות הנ"ל לא נמצאו ממצאים חריגים (ראו תיאור ממצאי הבדיקות הנ"ל בחוות דעתו של ד"ר לויתן). יצוין, כי לא הוגשו מסמכי ההפניה לבדיקות הנ"ל ונראה שלא אותרו ע"י בעלי הדין. על גבי מסמכי הבדיקות נרשם כי ההפניה למכון נעשתה על ידי רופא "לא ידוע" במרפאת חורה. אלא שמעדותו של ד"ר בשיר עולה, כי הוא תיפקד בסיטואציה זו כגורם מינהלי-טכני, אשר רשם את ההפניות לגורמים מבצעי הבדיקות לצורך קבלת כיסוי כספי מצד קופת חולים, ולא כגורם שהפעיל שיקול דעת מקצועי-רפואי. ההפניה הראשונית לבדיקות וקביעת הצורך הרפואי בביצוען, כחלק ממעקב ההריון, נעשתה ע"י גורם אחר. לדבריו, כרופא משפחה אין הוא מבצע מעקב הריון, תפקיד המסור לתחנות טיפת חלב או לרופאי נשים. על פי תצהירו של ד"ר בשיר: " אני, כרופא משפחה, אינני  מקבל החלטות הנוגעות למעקב ההריון, מאחר ואין לי את הידע והמומחיות הקיימים לגורמים רפואיים בתחום המיילדות בדבר משמעותם של ממצאי כאלה ואחרים, הרלוונטיות שלהם לתקינות ההריון ולמצב העובר והבדיקות הנדרשות. על כן מעורבותי בנושא היתה טכנית והתמצתה במתן הפניה פורמאלית לגברת אלסייד ... " (סעיפים 11-10 לתצהיר). בחקירתו הנגדית הוסיף ד"ר בשיר, כי במרבית המקרים בהם הוא רושם הפניה לביצוע בדיקות, לבקשת הגורם הרפואי המבצע את מעקב ההריון, הוא כלל לא רואה את האישה (עמ' 98 שורות 13-11 לפרוטוקול).

            יודגש, כי גם התובעת אישרה שלא ביצעה מעקב הריון אצל ד"ר בשיר (סעיף 10 לתצהיר העדות הראשית ועמ' 35 שורות 24-23 לפרוטוקול), וחשוב מכך - המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, פרופ' יצחק בליקשטיין, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אישר בעדותו כי בהינתן עובדות המקרה דנן, הצוות הרפואי של קופות החולים לא היה אלא בגדר נותן שירותים לגורם שביצע את מעקב ההריון (עמ' 173 שורות 13-9 לפרוטוקול).

            נמצא, כי לאחר שהתובעים לא עמדו עוד על תביעתם נגד ד"ר בשיר וקופת חולים ונוכח העדויות הנ"ל, אין, הלכה למעשה, כל מחלוקת שד"ר בשיר לא נמנה על הגורמים הרפואיים שהיו אחראים על מעקב ההריון של התובעת. לכך מסכימים התובעים, אשר אף חזרו מתביעתם נגד הנתבעים 2 ו-3, וגם המומחה מטעם הנתבעת. נוכח מצב זה נראה כי לא היתה כל תוחלת להודעה לצד שלישי שהנתבעת ביקשה להגיש נגד ד"ר בשיר וקופת חולים וממילא דינה היה להידחות לגופה על פי הראיות.

ד.         לעיל ראינו כי התובעת היתה ביום 28.6.95 בבדיקת אולטרא סאונד, וביום 17.7.95 - לאחר שכבר היו בידיה תוצאות הבדיקה הנ"ל ובהן הממצא המחשיד של בצקת עורפית - קיבלה מד"ר בשיר הפניה לבדיקת אולטרא סאונד חוזרת.

בין לבין, ביום 6.7.95 (שבוע 18(+3) להריון), ביקרה התובעת בתחנת טיפת חלב של הנתבעת. מדובר בתחנת טיפת חלב אבו-רביע בבאר שבע, המספקת שירות למגזר הבדואי ובעיקר לתושבי הישובים הבלתי מוכרים (כאמור בתצהירה של אחות טיפת חלב הגב' רות ריפ). מדובר בביקור המתועד היחיד של התובעת בתחנת טיפת חלב הנ"ל (להלן - " התחנה"), ולטענת הנתבעת אכן היה זה הביקור היחיד של התובעת בתחנה במהלך ההריון הנדון. מנגד, טוענת התובעת כי יש לקבוע שביקרה בתחנה פעמים נוספות במהלך ההריון הנדון, כפי שיפורט להלן. יש לציין, שהתובעת טופלה בהריונות הקודמים בתחנות טיפת חלב אחרות שבאזור. כפי שציינה בעדותה מי שהיתה במועד הרלוונטי אחות מפקחת אזורית טיפות חלב במגזר הבדואי, הגב' מרסל אלגריסי, במהלך הריונותיה הרבים פנתה התובעת לחמש תחנות טיפת וביצעה שמונה מעברים מתחנה לתחנה (עמ' 83 לפרוטוקול).

אירועי הביקור בתחנה ביום 6.7.95 עומדים במוקד ההתדיינות, ולפיכך נפנה אליהם בהרחבה בהמשך. בתמצית יצוין, כי התובעת הגיעה לתחנה במועד הנ"ל מבלי שנקבע לה מראש תור. היא התקבלה על ידי האחות רות ריפ. ב"רשומת אישה הרה" (להלן - " הרשומה") נרשם על ידי הגב' ריפ כדלהלן: