בקשה לאישור תובענה מינהלית כתובענה ייצוגית, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק). עניינה של התובענה בשיעור האגרה שגובה המשיבה עבור העתקי צילומים שעושים פקידיה מתוך תיקי ההוצאה לפועל לטובת מבקשים.
1. על-פי פרט א(11) לתוספת לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968 (להלן - התקנות) משולמת אגרה בסך של 3 ש"ח, "לכל עמוד", עבור "העתק מכל מסמך שנעשה על ידי לשכת ההוצאה לפועל". הסכום האמור נקבע עוד ביום 1.7.93, ומני אז ועד היום נגבה סכום זה עבור הפקת העתקי מסמכים על-ידי לשכות ההוצאה לפועל. המבקשים טוענים, כי שיעור האגרה נקבע ב'ימי קדם', בתקופה שבה נמצאו 'תיקים של ממש' - תיקי נייר - על מדפי לשכות המשיבה. בידי כל אדם נתונה היתה אז אפשרות ליטול את התיק ולצלם באופן עצמאי, בעלות נמוכה, במכונות צילום שהוצבו במקום. אולם בשנים האחרונות אין עוד תיקי נייר אצל המשיבה, כי אם מערכת ממוחשבת, אשר בה שמור החומר כולו במדיה דיגיטלית. לפיכך, אין כיום אפשרות בידי מבקש מסמך אלא לפנות אל פקידי המשיבה על מנת שיפיקו עבורו את המסמכים הדרושים לו, בכפוף לתשלום האגרה, באמצעות רכישת בולי דואר. שיעור האגרה הזה גבוה - לטענת המבקשים - מן העלות האמיתית של הפקת המסמך, בשיעור חסר פרופורציה (10,000%).
2. גם אגרה, לשיטת המבקשים, חייבת להיות בשיעור סביר ביחס לעלויות האמיתיות, אף שאין היא משקפת עלויות בלבד ויש בה גם רכיב של מיסוי. לא פעם, טוענים המבקשים, נאלצים צדדים להליכי הוצאה לפועל לבקש העתקים של עמודים רבים, והם נדרשים לשלם מכיסם סכומי כסף בשיעורים גבוהים. זאת, גם כאשר אין ידם משגת זאת. המבקשים טוענים כי מדובר בפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות. זכות זו כוללת גם את זכות העיון במסמכי ההליך. המבקשים טוענים עוד כי ביתר הערכאות המשפטיות, התשלום עבור העתקה או צילום מסמכים הוא בשיעור נמוך בהרבה. התקנות מעידות, אליבא דטענת המבקשים, כי תכלית התקנתן לא הייתה לשמש מקור מימון להפקת מסמכים. זאת ועוד, בערכאות אחרות העיון בתיק אינו כרוך בתשלום אגרה כלל וכלל, כך שקיימת הפליה לרעה של המתדיינים בהוצאה לפועל לעומת המתדיינים בערכאות אחרות.
3. המבקשים מציינים, כי אמנם משרדי עורכי דין המנהלים תיקי הוצאה לפועל יכולים להתחבר באמצעות מנוי בתשלום למערכת ההוצאה לפועל, וזו מאפשרת להם לצפות במסמכים שבתיק ולהעתיק אותם. אולם, אפשרות זו אינה גורעת מן הצורך לעיין בתיק ובמסמכים המצויים בו ולהפיק מהתיק האלקטרוני מסמכים רבים שאינם ניתנים לצפייה. מי שאיננו עורך דין, או אדם שידו אינה משגת לשכור שירותים מאת עורך דין שמשרדו מחובר למערכת זו, אינו יכול לצפות במסמך ולא להפיק את המסמך באמצעות הממשק. לטענת המבקשים, בהעדר עמדות עיון ממוחשבות וללא גישה באמצעות עו"ד למערכת, זוכה, או חייב, אינו יכול לקבל את התיק ולעיין בו, כפי שנהוג היה בעבר בלשכות ההוצאה לפועל.
4. עיקרו של דבר, טענת המבקשים מתמצית בשניים: האחד - שלילת הזכות לעיון בתיקי ההוצאה לפועל, ללא תשלום, ללא בסיס חוקי; השני - שיעורה של האגרה הנדונה הוא מופרז. מדובר בחוסר סבירות קיצוני, העדר מידתיות, והפליה בין מתדיינים, תוך ניצול מצוקתם של הבאים בשערי לשכות ההוצאה לפועל. בנוסף לכך, יש בגביית האגרה הזו משום עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום לב מוגברת החלה על הרשות, עושק על-פי חוק החוזים, ותנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים. מבלעדי עורך דין שמשרדו מקושר למערכת, מוצא עצמו הפונה אל לשכת ההוצאה לפועל בפני שוקת שבורה. הוא נאלץ לשלם עשרות או מאות שקלים למערכת ההוצאה לפועל בגין העתקת מסמכים; ולמעשה, טוענים המבקשים, הוא שבוי בידי המערכת.
5. המבקשים עותרים אפוא למתן צו עשה המורה למשיבה לאפשר לכל הצדדים להליכים בתיקי הוצאה לפועל לעיין בתיקים מבלי לשלם; לחלופין, להשוות את דמי העתקת המסמכים בהוצאה לפועל לסכום הכסף המקובל בערכאות אחרות עבור צילום מסמכים מתיק, או לקבוע סכום סביר אחר; להורות למשיבה להחזיר לכל מי ששילם את האגרה את כספו, או לחלופין, את ההפרש בין סכום הכסף ששולם לבין הסכום הסביר כפי שייקבע על-ידי בית המשפט. בבקשה דנן עתרו המבקשים לאשר את הגשת התובענה הזו כתובענה ייצוגית, לאשר אותם כ'מבקשים מייצגים' כמשמעותם בחוק תובענות ייצוגיות, להגדיר את הקבוצה שבשמה מוגשת התובענה הייצוגית ולקבוע דרכים לפיצוי חבריה.
6. המשיבה מצדה מתנגדת למבוקש. לטענתה, כ-90% מן המתדיינים בהוצאה לפועל אשר מיוצגים על-ידי עורך דין משתמשים בממשק המאפשר גישה ממוחשבת אל מאגריה, ואינם נזקקים כלל להפקת מסמכים ידנית על-ידי פקידיה. כל המידע המצוי במאגרים הריהו נגיש לבעלי הממשק, למעט פעילות המוגדרת כ'פעילות פנימית'. מי שאינו מחובר אל המערכת מקבל הודעות באמצעות הדואר, ככל שאורכן אינו עולה על 17 שורות. על אודות הודעות ארוכות יותר, נשלחת הודעה אל הצד להליך שאינו מחובר אל הממשק, והוא מוזמן אל לשכת ההוצאה לפועל כדי לקבלה. החלטות מלאות, פרוטוקולים של חקירות יכולת, עיקולי צד ג' ממוחשבים, מידע מצד ג' ומסמכי פתיחת תיק בתיקי תובענות ושטרות - כל אלו ניתנים בלשכות ההוצאה לפועל ללא תשלום אגרה כלל. בנוסף לכך פועל מוקד מידע, המספק לצדדים, ללא תשלום, מידע מתיקי ההוצאה לפועל, ובכלל זה העתקי החלטות, או תדפיסים שלהן.
7. עוד מציינת המשיבה, כי ממילא חלה על-פי התקנות חובה על חייב, או על צד שלישי, המגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל, להמציא עותק ממנה לזוכה. לשכת ההוצאה לפועל עצמה שולחת אזהרה לחייב כאשר מוגשת בקשה לביצוע. מרביתם של המסמכים נשלחים אפוא אל הצדדים ממילא, והצורך להפיק מסמך על-ידי פקידי ההוצאה לפועל הוא מינורי.
8. לגופן של טענות המבקשים, טוענת המשיבה, כי גביית האגרה הריהי חוקית. שיעור האגרה נקבע תוך התחשבות בעלות הפקת המסמכים, יחד עם תכליות נוספות. מבחינת עלות הפקת המסמכים, הגישה המשיבה חוות דעת מקצועית, ולפיה עלות ממוצעת של הפקת עמוד מתוך מסמך בתיק הוצל"פ עומדת על כ- 2.1 ש"ח, או מעט יותר מכך. המשיבה הדגישה, כי אין מדובר בעלויות הנייר והדיו בלבד, כי אם בעלויות של אחזקת המערכת המאפשרת את הפקת המסמכים, ובעיקר העסקתו של הפקיד במועדי קבלת הקהל על מנת להפיק את המסמכים על-פי הזמנה. המשיבה טוענת, כי אין להשוות בין שיעור האגרה כאן, בהוצאה לפועל, לבין סכום הכסף הנגבה במוסדות אחרים בגין צילום מסמך, משום שבמוסדות אלה אין מדובר אלא בעלויות הצילום הנעשה על-ידי מבקש המידע בעצמו. הפער בין השירותים הניתנים הוא עצום אפוא, ולפיכך סכום הכסף הנגבה אינו בר-השוואה. אדרבה, במוסדות שבהם הפקת המסמכים נעשית אף היא על-ידי פקיד, נגבית אגרה בשיעור גבוה אף יותר מזה שגובה המשיבה. מבחינת התכליות הנוספות, מצביעה המשיבה על הצורך לקיים ויסות של הבקשות לשם הגנה מפני הגשת בקשות סרק.
9. המשיבה מדגישה כי אין כל טענה פרוצדוראלית נגד הליך התקנת התקנות או אישורן, ואין לאפשר למבקשים להלין רק עתה. בנוסף על כך, המשיבה מציינת כי אין בתקנות כל הבחנה בין הפקת מסמכים עבור מי שהברירה בידו, לבין הפקתם עבור מי שאין בידו ברירה אחרת. לפיכך אין יסוד לטענת המבקשים על דבר אי-התאמת האגרה הקבועה לעידן שבו אין עוד תיקי נייר בלשכות ההוצאה לפועל.
10. עיקרו של דבר, המשיבה טוענת, כי שיעור האגרה הוא סביר לאור עלויות ההפקה ולאור תכליותיה הנוספות של האגרה; זכות העיון אינה מוחלטת וסיוגה בדרך של תשלום הוא מידתי; לאור האיפוק שיש לנקוט בהתערבות בחקיקת-משנה הסיכוי להתערבות בקביעת שיעור האגרה הוא נמוך. לפיכך טוענת המשיבה כי לא הוכחה עילת התביעה במידה המספקת כדי לעמוד ברף הנדרש לשם אישורה כתובענה ייצוגית, וכי יש לדחות את הבקשה. בנוסף לכך, גם יתר התנאים הנדרשים על-פי החוק חסרים, אין מדובר בשאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ההליך איננו ההליך המתאים, ומשום שהמבקשים לא הוכיחו, לשיטת המשיבה, תום לב והגינות.
11. על מנת לאשר תובענה כתובענה ייצוגית, על המבקש "לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה - ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד - כי הוא עומד בכל התנאים לאישור התובענה כייצוגית לרבות הדרישה לקיום עילת תביעה אישית" (ע"א 458/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (ניתן ביום 6.5.09)).
כך מורה סעיף 8(א) לחוק, שכותרתו "אישור תובענה ייצוגית בידי בית המשפט":
"בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת...;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".
אך תחילה, כאמור, מוטל על המבקש להראות כי קמה לו עילת תביעה כנדרש בסעיף 4(א) לחוק, שאם לא כן, לא יידרש בית המשפט לבחינת התנאים הנ"ל שנמנו בסעיף 8(א) לחוק (ע"א 3506/09 צאייג נ' קסלמן, פסקה 8 (ניתן ביום 4.4.11)).