הכרעת דין לנאשם ברצח אשתו, בשיבוש מהלכי משפט ובמסירת ידיעות כוזבות

בפתח הכרעת הדין אנו מודיעים כי הוחלט על זיכוי הנאשם מעבירה של חטיפה לשם רצח, עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ס. הנשיא, השופטת אסתר הלמן – אב"ד :

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום, במסגרתו הוא מואשם בביצוע רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חטיפה לשם רצח או סחיטה, עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין וכן מסירת ידיעות כוזבות, עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין. העבירות המיוחסות לנאשם, בוצעו, לפי הנטען, במהלך חודש אוקטובר 2016, והביאו למותה של אשתו א. ז. (להלן: "א.").

2.על פי עובדות כתב האישום (בהתאם לנוסחו המתוקן מיום 6.7.17, שסומן כא/1 להלן: "כתב האישום"), בעת הרלוונטית היו א. והנאשם נשואים מזה כשנה, ובמועדים המתוארים בכתב האישום, הייתה א. מצויה בחודשי הריון מתקדמים. במהלך תקופת נישואיהם, שררו בין בני הזוג יחסים עכורים. עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום, התגוררו א. והנאשם בבית אמה של א. בנצרת (להלן: "הבית").

במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להמית את א., וזאת על רקע חשדו כי זו רוצה לעזוב אותו ולמנוע ממנו לגדל את הילד שעתיד להיוולד.

בנסיבות אלה, בתאריך 24/10/2016, הזמין הנאשם חדר שכור (צימר) בנצרת עילית (להלן: "הצימר"), ואמר למנוחה כי ברצונו לבלות עמה לילה מחוץ לבית, וזאת, על פי הנטען בכתב האישום, על מנת לפתות אותה בתרמית לעזוב את הבית.

באותו יום, סמוך לשעה 16:00, יצאו א. והנאשם מהבית, ברכב מסוג הונדה סיוויק, מ.ר. **-***-** (להלן: "הרכב"), ובסמוך לשעה 20:16 הגיעו השניים לצימר ושהו שם שעתיים. בסמוך לשעה 22:20, יצא הנאשם מהצימר, כשהוא נושא את א. על ידיו, הכניס אותה לרכב ונהג את הרכב מהמקום. מאז, כך נטען, לא נראתה א. עוד.

עוד לפי כתב האישום, בהמשך להחלטתו של הנאשם להמית את א., עובר לתאריך 25/10/2016, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, חנק הנאשם את א. וכן גרם למותה. באותו היום, בסמוך לשעה 20:00, הגיע הנאשם לבית אמה של א. וסיפר בכזב לאמה של א. ולאחיה, כי א. נחטפה כמה שעות קודם לכן, בעת שעשו דרכם ברכב מחיפה לנצרת, סמוך ליישוב ציפורי. בהמשך אותו ערב התייצב הנאשם בתחנת המשטרה ומסר בכוונה הודעה כוזבת, לפיה א. נחטפה.

3.במעשיו אלה, על פי כתב האישום, גרם הנאשם בכוונה תחילה למותה של א., חטף אותה על מנת לרצוח אותה, עשה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין בדרך של העלמת ראיות או בדרך אחרת וכן מסר ידיעה על עבירה, ביודעו כי הינה כוזבת.

4.בתשובה לאישום, כפר הנאשם באופן כללי בהאשמות המיוחסות לו ובעובדות כתב האישום במלואן והסתפק בהצהרה לפיה אין בפיו טענות אליבי או זוטא. גרסתו המפורטת של הנאשם למה שהתרחש בטרם אבד כל קשר עם רעייתו, נשמעה, לפיכך, לראשונה בבית המשפט כאשר בחר להעיד. משום כך, גדר המחלוקת על פיו הובאו ראיות התביעה היה רחב והתייחס במידה רבה לגרסה שמסר הנאשם במשטרה. אומר כבר עתה, כי בעדותו בבית המשפט קשר עצמו הנאשם לחלק מן האירועים, שאת מעורבותו בהם הכחיש בתחילה, במהלך חקירותיו במשטרה, יחד עם זאת, הוא דבק בהסבר שמסר במשטרה להיעלמותה של א., שלפיו, אשתו נחטפה על ידי אחרים, בעת שהשניים היו בדרכם מחיפה לנצרת.