תפ"ח
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
22262-05-10
02/09/2013
|
בפני השופט:
1. רות לורך אב"ד
2. צבי דותן
3. עירית וינברג-נוטוביץ
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
יונתן בן היילו ימר
|
| הכרעת דין |
השופטת עירית וינברג נוטוביץ
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק").
כתב האישום
2. על פי כתב האישום עובר ליום 1.5.10 התגלע בין הנאשם לבין ירון איילין (להלן: "
ירון" או "
המנוח") סכסוך על רקע דרישותיו הכספיות של ירון מהנאשם. בלילה שבין 1 ל- 2 במאי 2010 הגיע הנאשם עם חברו, אבי איילה (להלן: "
אבי") לפיצוציה בנתניה, לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים. במקום שהה באותה עת ירון, יחד עם חברו נתן בלטה (להלן: "
נתן") ושתה משקאות אלכוהוליים. בין הנאשם לירון התפתח דין ודברים והשניים פנו אל מאחורי הפיצוציה על מנת לשוחח. במהלך שהותם של השניים במקום, בעת שירון הסב את גבו אל הנאשם, תוך שהוא משוחח עמו, התנפל הנאשם על ירון מאחור וחנק אותו בידיו במשך מס' דקות ואז שחרר את אחיזתו. ירון נפל על הרצפה, הנאשם היכה בראשו באמצעות לבנה שהיתה במקום, מספר פעמים לא ידוע, בהמשך אחז הנאשם ברגליו של ירון וגרר אותו לאורך כ- 35 מטר עד בסמוך למכולת אשפה שהיתה במקום. בהמשך היכה בראשו מספר פעמים בכח רב באמצעות לבנה והותירו במקום. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לירון שברים מרוסקים בגולגולת ובעצמות הפנים, תוך גרימת פצעי קרע בקרומי המח ודימומים בין קרומי המח שגרמו למותו.
הרקע
3. הנאשם כבן 23 במועד הארוע, ומאז היותו בן 17 חולה במחלת האפילפסיה, ניהל אורח חיים נורמטיבי, ללא עבר פלילי.
המנוח היה במועד הארוע כבן 24, בעל עבר פלילי בעבירות אלימות, דרישות נכס באיומים ובעבירת מין.
הנאשם הסגיר עצמו למשטרה שעות אחדות לאחר ארוע ההמתה והודה בביצועה. לארוע לא היו עדי ראיה ועיקר הפרטים שבכתב האישום נסמכים על גרסת הנאשם בלבד לפיה הכיר את המנוח בשכונה בה התגורר, כארבע שנים קודם לארוע, המנוח נהג לקנטר אותו ולהציק לו, ובשבועות שקדמו לארוע סחט אותו, נטל ממנו כספים ואף ביצע בו פעמיים מעשי סדום. הנאשם העיד שהמנוח המציא לו שם גנאי באמהרית "דוקט" שהמשמעות היא "ילד סוחב קמח". הכינוי פגע בו מאד ובשכונה אימצו את הכינוי ולעגו לו (עמ' 52); למנוח היה מוניטין של עבריין, סוחט ואלים המטיל אימה על הסובבים אותו (עמ' 54); הנאשם פחד מהמנוח "פחד מוות" והתקשה להתייצב מולו. כך, בעבר המנוח ערך חיפוש בכיסיו של הנאשם ולקח ממנו כספים (עמ' 55 שו' 1-5); בארוע אחר שהתרחש כחודש וחצי לפני ארוע ההמתה, דרש ממנו שיסגיר לידיו כמה אנשים שלטענתו היכו אותו, אחרת הנאשם "יהיה במקומם" (עמ' 55 שו' 30-32).
כשבועיים לפני ארוע ההמתה, לגרסת הנאשם, המנוח פגש בו, ביקש ממנו להתלוות אליו, תפס את ידו בכח והוביל אותו ל"פארק השלולית", כשהוא מאיים עליו כל הדרך. כשהגיעו לפינה נידחת ניסה המנוח לבצע בנאשם מעשה סדום בכח (עמ' 57 שו' 17-26). הדבר חזר על עצמו פעם נוספת לאחר מספר ימים (עמ' 58).
בליל הארוע פגש הנאשם את המנוח באקראי, המנוח דרש ממנו 1,000 ש"ח והם פנו לשוחח ביחידות במקום חשוך סמוך. המנוח עמד כשגבו אל הנאשם, הטיל את מימיו ואיים שאם הנאשם לא יתן לו 1,000 ש"ח, יפגע בו. כשהמנוח סיים להטיל את מימיו, ובטרם הסתובב, הנאשם חנק אותו מאחור בצווארו עד שהמנוח נפל, הנאשם נטל לבנה שמצא במקום, השליך אותה לעבר ראשו של המנוח, אחר כך גרר אותו למקום חשוך יותר, היכה בו שוב באבן ועזב את המקום.
4. בעדותו בבית המשפט הנאשם הוסיף פרטים שלא מסר עליהם בהודאותיו ובשחזור, לפיהם בליל הארוע המנוח העיר לו הערות מיניות, כפי שעשה בזמן שביצע בו את מעשי הסדום (עמ' 59 שו' 23-25).
השאלה האם בליל הארוע המנוח העיר לנאשם הערות מיניות, אם לאו, שנויה במחלוקת בין הצדדים.
5. עם זאת, המאשימה נאותה לקבל את גרסת הנאשם לפיה היה קורבן לסחיטה ולמעשי סדום מצד המנוח,
בהעדר ראיה לסתור
. זאת, בין השאר, מאחר שבחוות הדעת הפתולוגית צוין כי בגופת המנוח נמצאו פצעי קרע במפשעה ובפין המעידים כי הנאשם היכה באמצעות הלבנה גם באזור זה בגופו של המנוח (סעיף 5 לת/10), בעוד הנאשם לא זכר זאת ולא מסר על כך באמרותיו (עמ' 62 שו' 1-4).
6. ההגנה לא כפרה במעשים המתוארים בכתב האישום והעלתה שלוש טענות הנוגעות ליסוד הנפשי והן:-
א. הנאשם פעל מתוך דחף לאו בר כיבוש, טענה שנזנחה בסיכומים.
ב. הנאשם פעל בתגובה לקינטור מתמשך מצד המנוח.
ג. הנאשם פעל מתוך הגנה עצמית או הגנה עצמית מדומה.
לשיטת המאשימה התמלאו כל יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה. עם זאת לא ניתן לשלול את האפשרות שהנאשם היה קורבן התעללות מצד המנוח ולכן התקיימו תנאי סעיף 300א(ג) לחוק העונשין, המאפשרים ענישה מופחתת.
גרסת הנאשם בהרחבה וראיות התביעה