הכרעת דין בעניינו של קצין משטרה אשר הואשם בעבירה של מעשה מגונה

א.         רקע כללי, הנפשות הפועלות ותמצית כתב האישום:

1. הנאשם הוא קצין משטרה בדרגת רב-פקד (רפ"ק), אשר שימש כעוזר אישי בלשכת אחד מניצבי המשטרה. בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום השתתף הנאשם כחניך בקורס פיקוד-ומטה (פו"מ) של משטרת ישראל, שנערך במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש. מדובר בקורס פיקוד בכיר לקצינים בדרגת רפ"ק ומעלה המיועדים לקידום.
2. ביום 25.11.18, בשעות הערב המאוחרות, התקיים ערב יחידה לחניכי הקורס – מסיבת קריוקי – במועדון בנמל תל-אביב (להלן – המסיבה). מדובר במסיבה שהתקיימה לקראת סיום הקורס, כשבועיים לפני סיומו. מרבית החניכים בקורס יצאו למסיבה בכלי רכב משטרתיים, עמם שבו למכללה לאחר שהסתיימה. הנאשם יצא ברכב משטרתי (מסוג טויוטה יאריס) יחד עם שלושה חניכים נוספים – נירה, קובי והמתלוננת – רכב שעמו שבו הארבעה למכללה עם תום המסיבה.
3. בנסיעה חזרה למכללה נהגה נירה ברכב ולצידה ישב קובי. הנאשם ישב במושב האחורי, מאחורי נירה, ולימינו – כלומר מאחורי קובי – ישבה המתלוננת. מסלול הנסיעה כלל נסיעה על כביש מס' 1 ומשם פנייה לכביש מס' 38, לרבות עצירה בתחנת הדלק "פז" המצויה בצדו של כביש זה (להלן – תחנת הדלק).
4. בכתב האישום הואשם הנאשם בעבירה של מעשה מגונה, לפי הוראות סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). בעובדות כתב האישום נטען, בעיקרי הדברים, כלהלן:

• עם תחילת הנסיעה, עוד בתחומי נמל תל-אביב, נטל הנאשם בשתי ידיו את ידה השמאלית של המתלוננת ובניגוד לרצונה החל ללטפה. בשלב מסוים, בעודם בנסיעה, הרפה הנאשם מידה של המתלוננת והחל ללטף את ירכה השמאלית.
• הנאשם נטל את ידה השמאלית של המתלוננת, בניגוד לרצונה, הכניס את האצבע המורה שלה לפיו והחל ללקקה. בתגובה, משכה המתלוננת את ידה לאחור, הוציאה את אצבעה החוצה מפיו של הנאשם, והניחה את שתי ידיה על ברכיה.
• הנאשם החל שוב ללטף את ידה של המתלוננת ושוב נטל את אותה אצבע, הכניסה אל פיו והחל ללקקה. גם הפעם, בתגובה, משכה המתלוננת את ידה לאחור והוציאה את אצבעה מפיו. הנאשם שב וחזר על מעשיו, בשלישית ובאותו אופן, ובתגובה משכה שוב המתלוננת את ידה לאחור והוציאה את אצבעה מפיו של הנאשם תוך שהיא מוסיפה ואומרת לו "די".
• המתלוננת חשה ברע, החלה לסבול מבחילות והיתה על סף הקאה. בשל מצבה רכנה המתלוננת מעט לפנים והשעינה את ראשה על משענת כיסא הנוסע שמלפניה. בשלב זה החל הנאשם ללטף את שיערה של המתלוננת, את גבה, את כתפה השמאלית ואת ידה.
• המתלוננת אמרה ליושבי הרכב כי היא חשה ברע ועומדת להקיא, אך בשל הסכנה שבעצירה בכביש מהיר לא ניתן היה לעצור בו ברגע, ולכן הנהגת (נירה) אמרה למתלוננת כי תנסה לאתר מקום עצירה בטוח בכביש. סמוך לאחר מכן עצרה את הרכב בשול הדרך והמתלוננת יצאה מהרכב לשאוף אוויר. לאחר מספר דקות הפצירה בה נירה להמשיך בנסיעה, וכך היה. סמוך לאחר מכן, כיוון שהמתלוננת המשיכה לחוש ברע, עצרה הנהגת את הרכב בתחנת הדלק, שם הקיאה המתלוננת.

ב.         השתלשלות ההליכים המשפטיים וגדר המחלוקת בין הצדדים:

5. ההליכים המקדמיים התנהלו לפני כבוד הנשיא דאז, השופט א' דורון. במסגרת הליכים אלה העלתה ההגנה בקשה למחיקת כתב האישום בהיעדר יידוע ושימוע, לפי הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1984 (להלן – החסד"פ). זאת, על רקע העובדה שכתב האישום הוגש ביום 16.12.18, כשלושה שבועות בלבד לאחר האירוע, אך בסופו של דבר חזרה בה ההגנה מבקשתה זו (בפרוטוקול, עמ' 3 שורה 13).
6. במסגרת ההליכים המקדמיים לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמות ותשובת הנאשם לאישום ניתנה לפני כבוד הנשיא, באמצעות בא-כוחו. בתשובה הודתה ההגנה בפרטי האירוע הכלליים, דהיינו: בקיום המסיבה ובנסיעה המשותפת חזרה למכללה, לרבות העצירה בתחנת הדלק. זאת, תוך הכחשת ביצוע העבירה הנטענת וניסיון לשוות למעשי הנאשם גוון של מעשי משובה על רקע שתיית משקאות אלכוהוליים, בד בבד עם טענה שלפיה הם נעשו על רקע מצוקה בריאותית חריפה שממנה סבלה המתלוננת.
7. לפי דברי הסניגור, כפי שתועדו בפרוטוקול: "ברכב נשמעו דברי צחוק, מעשי משובה ומעשי שובבות מצד כל הנוסעים. בשלב זה... החלה המתלוננת לגלות סימנים של מצוקה בריאותית קשה... היא התקשתה לנשום, היא פנתה לעזרה לכל הנוכחים ואף ניסתה לקפוץ מן המכונית במהלך הנסיעה..." (בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 15 ואילך)^[1].
8. אשר למעשי הנאשם הוסיף הסניגור וטען: "הנאשם לא ליטף אותה, הוא ישב בצמוד אליה. מדובר ברכב קטן מאוד... בהחלט היה מגע בין האנשים, אבל זאת בגלל שהנאשם ניסה לסייע לה בדרכו", ובהמשך: "בכל פעם שכתוב (בכתב האישום – ש.א.) כי היה מגע כל שהוא בין הנאשם לבין המתלוננת, מדובר רק במגע שנועד לסייע לה ו/או נוצר עקב הצפיפות של הרכב הוא תולדה של מצבו של הנאשם שהיה מבושם לאחר מסיבה עם שלושה אנשים שהיה משוכנע שהיו מבושמים איתו..." (בפרוטוקול, עמ' 5 שורה 1 ואילך).
9. ראוי לציין, כבר בשלב זה, כי תשובתו האמורה של הנאשם לאישום מעוררת על פניה קושי מהטעם הפשוט שלא ברורה ממנה תוכן גרסתו העובדתית של הנאשם בהתייחס לנטען כלפיו, בשני היבטים מצטברים כלהלן:

ראשית, לא ברור האם גרסת ההגנה היא שהנאשם פעל באירוע בקלות דעת – אם לא למעלה מכך – על רקע שתיית משקאות אלכוהוליים במהלך המסיבה, אווירת הצחוק ברכב הקטן והצפיפות בו, או שמא פעל הנאשם דווקא בכוונת-מכוון, מתוך רצון לסייע למתלוננת בשל מצוקה בריאותית קשה בה היתה נתונה.

שנית, לא ברורה גרסת ההגנה בהתייחס לפרטי המעשה המגונה הנטען, ובמיוחד האם מודה הנאשם או כופר בטענה כי הכניס את אצבעה של המתלוננת לפיו. כעולה מדברי הסניגור, בהתייחס לשאלת המגע הפיסי בין הנאשם לבין המתלוננת היתה התשובה לאישום כללית, ולמעשה מעורפלת-משהו, תוך טענה כי "בהחלט היה מגע בין האנשים" אך זאת, בעיקר, משום שהנאשם ביקש לסייע למתלוננת "בדרכו".