הכ"ד לנאשם ברצח המנוחה אליזבת קרדונה ז"ל

השופטת לימור ביבי:

פתח דבר

ביום 28/3/18 נגדעו באיבם חייה של המנוחה אליזבת קרדונה, ילידת 1965, אשר הייתה בת 53 במותה (להלן: "המנוחה"). הצדדים חלוקים על הלך האירוע בו נגרם מותה של המנוחה ואולם, על סיבת המוות אין חולק – מותה של המנוחה נגרם כפועל יוצא מדקירתה על ידי הנאשם, תשע פעמים, באמצעות סכין לחיתוך בשר, בעלת להב באורך של 20 ס"מ. מותה של המנוחה תועד באופן מצמרר בהקלטת אודיו בטלפון הנייד, אשר נעשתה על ידי המנוחה, שלא ידעה כי היא מתעדת את רגעיה האחרונים. בהקלטת האודיו נשמעים דין ודברים בין המנוחה לבין הנאשם, זעקותיה של המנוחה, חבטות הסכין במנוחה ונשימותיה האחרונות. המאשימה מייחסת לנאשם, שהיה עד לחודש נובמבר 2017 בן זוגה של המנוחה, את החמורה בעבירות המצויות בספר החוקים  - רצח בכוונה תחילה (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין")). אקדים אחרית לראשית - לאחר שבחנתי את הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, הנני מוצאת כי אמנם יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, וכך אציע לחבריי לקבוע.

כתב האישום

1. על פי כתב האישום, המנוחה והנאשם היו בני זוג במשך מספר שנים, עד לפרידתם בחודש נובמבר 2017. בתקופה זו התגוררו השניים יחד בתל אביב ולקחו חלק בניהולו של בר-מסעדה בתל אביב (להלן: "העסק"), בו המשיכו לעבוד גם לאחר שמערכת היחסים הזוגית ביניהם הסתיימה.

בתקופה שלאחר פרידתם, התגלע בין הנאשם לבין המנוחה סכסוך הנוגע, בין היתר, לחלוקת הרכוש ביניהם וכן לקשר בין המנוחה לבין אחרים.

כמו כן, בתקופה האמורה, במספר הזדמנויות, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, איים הנאשם על המנוחה כי ירצח אותה.

עוד נטען בכתב האישום כי ביום 28/3/18 [הוא יום מותה של המנוחה], גמלה בליבו של הנאשם החלטה להמית את המנוחה. על מנת להוציא את תכניתו לפועל, הגיע הנאשם אל העסק בסמוך לשעה 15:45, התקשר אל המנוחה וביקש ממנה להגיע אל העסק. נוסף על כך, לשם קידום תכניתו, ניתק הנאשם את מצלמות האבטחה בעסק, על מנת שמעשה הרצח המתוכנן לא יתועד.

המנוחה נעתרה לבקשתו של הנאשם, הגיעה אל העסק וכאשר נפגשו התגלע בין השניים ויכוח במהלכו נטלה המנוחה את מכשיר הטלפון הסלולארי של הנאשם ויצאה מהעסק.

כעשר דקות לאחר מכן, שבה המנוחה אל העסק, הנאשם דרש ממנה להחזיר לו את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו ומשסירבה המנוחה לבקשתו, נטל הנאשם סכין לחיתוך בשר, בעלת להב באורך של למעלה מ- 20 ס"מ, ניגש אל המנוחה והחל לדקור אותה. המנוחה, אשר ניסתה להגן על עצמה, הכתה את הנאשם בראשו, במפתחות שהיו בידה. הנאשם הפיל את המנוחה לארץ והמשיך לדקור אותה בכל חלקי גופה תוך שהוא צועק לעברה: "הורג אותך, הורג אותך, הורג אותך..." ומתעלם מזעקותיה.

הנאשם דקר את המנוחה 8 פעמים [כך נכתב בכתב האישום] באמצעות הסכין, בין היתר בבטנה, במותנה, בגבה וברגלה, הכל בכוונה לגרום למותה, כשהוא אינו שועה לזעקותיה.

בשל מעשיו של הנאשם, נגרמו למנוחה פצעי דקירה בבטן, מימין ומשמאל, בגב ובמותן מימין ובירך השמאלית. למנוחה נגרמו חתך שלם של עורקי הכסל הפנימי והחיצוני מימין, תעלת דקירה בכליה הימנית עם חיתוך עורק ווריד הכליה ותעלות דקירה בכבד. מותה של המנוחה נגרם בעטיים של מעשי הנאשם, אשר גרמו להלם תת נפחי כתוצאה מחיתוך שלם של עורק הכסל בגב.

לאור כל האמור, נטען בכתב האישום, כי במעשיו המתוארים, גרם הנאשם בכוונה תחילה למותה של המנוחה, לאחר שהחליט  להמיתה והמיתה בדם קר, בלי שגרמה התגרות בתכוף למעשה.

הנאשם הואשם בעבירת רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לכתב האישום וגרסתו:

2. ביום 7/10/18 השיב הנאשם לכתב האישום ובתשובתו הודה במערכת היחסים בינו לבין המנוחה וכן, בכך שנפרדו בסמוך לחודש נובמבר 2017. כן, הודה הנאשם בכך שיחסיו עם המנוחה היו עכורים ואולם, כפר בכך שאיים על המנוחה.

אשר ליום האירוע - 28/3/18, הודה הנאשם בכך שקבע להיפגש עם המנוחה בבית העסק, על מנת לשוחח איתה וכן, בכך שניתק את המצלמות. אולם, כפר בכך שניתוק המצלמות נעשה על מנת שרצח המנוחה לא יתועד. הנאשם הודה בכך שכאשר המנוחה הגיעה לבית העסק התגלע ביניהם ויכוח, כפועל יוצא מכך שהמנוחה נטלה את הטלפון שלו וסירבה להחזירו. לטענת הנאשם, המנוחה דרשה לדעת היכן מצויות תמונות שלה עם גברים אחרים במכשיר הטלפון שלו ולמרות דרישותיו סירבה להשיב לו את הטלפון. לטענת הנאשם במהלך הוויכוח ביניהם השליכה המנוחה והיכתה אותו עם צרור מפתחות אשר היה בידה וכפועל יוצא מכך נגרמו לו דימום בראשו וחבלה. הנאשם טען כי איבד את עשתונותיו והתנפל על המנוחה ובין השניים התפתח מאבק, במהלכו דקר הנאשם את המנוחה תוך שהוא אומר לה "הורג אותך הורג אותך". הנאשם כפר בכך שהוא הפיל את המנוחה לרצפה וכן בכך שהתעלם מזעקותיה ולטענתו, הדקירות היו תוך כדי מאבק, לאחר שהוא נפגע ודימם בראשו ולאחר שאיבד את עשתונותיו, ללא כוונה להמית את המנוחה. הנאשם לא כפר בממצאי חוות הדעת בדבר הסיבות למותה של המנוחה ואולם, לטענתו בנסיבות כפי שפורטו על ידו, לא התכוון להמית את המנוחה, כפר בהכנה וטען כי המית את המנוחה לאחר קנטור מצדה.