היתר נישואין לקטינה שכבר עמדה תחת החופה

תיאור המקרה

ביום כ"ב בכסלו תשע"ט (30.11.2018), לפנות בוקר של יום שישי, התאספו חלק מקהילת כת השאלים בגג בניין ברחוב שמואל הנביא לחגוג טקס נישואין של חתן בן 17 שנה עם כלה בת 13 שנה. הכלה לבשה שמלת כלה לבנה. באמצע טקס החופה פרצו שוטרים ממשטרת ישראל לגג הבניין וטקס החופה הפסיק. השוטרים עצרו את הכלה וכמה נשים לצורך חקירת האירוע. שאר המשתתפים נסו מהמקום. לטענת המשטרה לא ענדה הכלה על ידה טבעת, ולא נמצאה ברשותה טבעת.

אבי הכלה אינו משתייך לכת השאלים וטקס הנישואין של בתו נערך ללא ידיעתו, וכמובן בניגוד לרצונו. הוא הגיש בקשה לבית הדין לברר את מעמדה האישי של בתו, האם היא נשואה או שמא ספק נשואה וצריכה גט כדי להתירה להינשא לאחר.

בית הדין חקר היטב את הכלה ואנשים נוספים שהיו מעורבים בעניין. חברי ביה"ד התרשמו שגרסת הכלה כנה ואמינה, לפיה המשטרה עצרה את האירוע בטרם נתינת הטבעת מהחתן לידה, וממילא לא היו קידושין כלל. עוד הוסיפה הכלה וסיפרה כי החתן מעולם לא אמר לה כלום בעניין הקידושין ולא דיבר איתה כלל, לא בזמן הטקס ואף לא לפני כן.

בנוסף, ביה"ד קיבל עדות מאשה שהיא קרובת משפחה של החתן שהשתתפה בטקס, ואף היא העידה שלא הייתה נתינת טבעת מהחתן לכלה.

דיון והכרעה

בעניין זה כבר כתבו הרה"ג משה ברנדסדורפר שליט"א בספרו היכל הוראה (הוראה קנא) והגאון רבי אשר וייס שליט"א (התפרסם במוריה – ניסן תשע"ט).

השאלות בנדון דידן הן שלש: א. האם היו קידושין או לא. ב. האם יש לחשוש לקול שהתקדשה ולהצריך משום כך גט. ג. האם יש לטרוח ולחפש אחר העדים שהשתתפו בטקס ולגבות מהם עדות על הנעשה בטקס.

לאחר העיון בסוגיה זו נראה להתיר את הכלה בלא גט מהנימוקים דלהלן.

חזקת פנויה

בנדון דנן האישה בחזקת פנויה, לא התקבלה שום עדות על קידושין, ומה שידוע לנו הוא רק שבאמצע טקס החופה הגיעה המשטרה ועצרה את המשך הטקס. לפי זה אין לנו אלא ספק האם האישה התקדשה או לא. מספק יש להעמיד את האישה בחזקת פנויה, שהרי דין העמד אישה על חזקתה שהיא פנויה הוא מדאורייתא, כדאיתא בחולין י ע"ב.

אומנם שנינו במסכת יבמות ל ע"ב - לא ע"א, שבזרק קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה מן התורה יש להעמיד על חזקת פנויה, אלא שחכמים החמירו לדון זאת כספק. ראה ערוך השולחן אבן העזר סימן קעג טו שהסביר זאת: "ולא הלכו בזה אחר חזקה מפני חומר האיסור וכן מפני שיש תקנה".

אך נראה דדווקא שם החמירו מפני שראינו מעשה של זריקת הקידושין ואם כן הורעה החזקה, אבל בנדון דידן שרק ידוע שהוקמה חופה ומעבר לכך לא ידוע על מעשה קידושין כלשהו אין חשש גם מדרבנן. ראיה לכך מהסוגיה של קול בגיטין פט, שנזכיר אותה לקמן, שם רואים שאע"פ שהיו דברים ניכרים שהתקיימה חתונה מכל מקום אין זה אלא קול בלבד, ודווקא אם הבריות אמרו שפלונית התקדשה חוששין לקול זה, אבל בלא"ה אין חוששין. וכן כתב הרמב"ן בחידושיו על מסכת גיטין פח ע"ב ד"ה והא דקתני סיפא: "דהא חזינן לקמן בשמעתין דלא חשו רבנן לספיקי דקלא כלל". וכבר כתב כן הגאון רבי אשר וייס שליט"א שחילוק זה מבואר במקומות רבים בראשונים ובפוסקים, וזה פשוט.

עדים בצד אסתן

יש לדון האם יש לחקור ולטרוח ולחפש את האנשים שהשתתפו בטקס החופה כמו שמצינו בסוגיה במסכת קידושין יב ע"ב. לשיטת אביי ורבא אם איכא סהדי באידית שיודעים שהאשה היא אשת איש (לשון הגמ': "והא איכא סהדי באידית דידעי דבההוא יומא הווה ביה שווה פרוטה"), אין להתירה עד שיבואו העדים לפני ביה"ד ויעידו את עדותם. א"כ לפי זה צריך שאותם אנשים שהשתתפו בטקס החופה יבואו לפני ביה"ד ויעידו האם הייתה נתינת טבעת ויבררו לביה"ד את פרטי המקרה.

בעלי התוס' ד"ה והאיכא סהדי באורית וכו' כתבו: ואין לפרש דניחוש לשמא איכא סהדי דא"כ אין לדבר סוף, דלעולם איכא למיחש. והא נמי ליכא לפרש והא איכא סהדי דידעי דבההוא שעתא הוה ביה שוה פרוטה דפשיטא דעל זה ראוי להחמיר, אלא נראה לר"י לפרש והא איכא סהדי כלומר יצא הקול שיש עדים באורית או במדינת הים.

למדנו מתוס' שלש חילוקי דין בשלשה מצבים,