השופטת ע' ארבל:
הסוגיה המרכזית העומדת לדיון בערעור שבפנינו עניינה היקף אחריותם של חברה ואורגן שלה בגין חוב כספי של החברה כלפי אחד מנושיה. המשיבה, חברת טל אימפורט (מוצרי יער) בע"מ (להלן: המשיבה), סיפקה נייר בשווי של כ - 1.7 מליון ש"ח לחברת דפוס כרמל הדפסות (1977) בע"מ (להלן: כרמל הדפסות) ולמחלקת ההוצאה לאור של עיתון צפון העיר. חלק ניכר מחוב זה לא נפרע על ידי כרמל הדפסות והוא נשוא תביעתה של המשיבה בבית המשפט קמא ונשוא הערעור שבפנינו.
הרקע העובדתי והכרעת בית משפט קמא
1. להלן תיאור העובדות העיקריות הרלוונטיות לענייננו:
א. המשיבה הנה חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא, בשיווק ובמכירה של נייר. בתחילת שנת 1998 התקשרה המשיבה עם כרמל הדפסות בהסכם, לפיו תספק המשיבה נייר לכרמל הדפסות לצרכי בית הדפוס שזו האחרונה מפעילה.
ב. בין היתר, מודפס בבית הדפוס המקומון "צפון העיר" אשר מוצא לאור על ידי קבוצת חברות עליהן נמנו כרמל הדפסות, דפוס כרמל בע"מ (להלן: דפוס כרמל), ספקטרום הפקות ופרסום (1997) בע"מ (להלן:ספקטרום) וצפון העיר בע"מ (להלן: צפון העיר). בחברות אלו שימש המערער 1, אליעזר יצהרי, (להלן: יצהרי או המערער) כמנהל או כדירקטור. כמנהל מפעל הדפוס של קבוצת החברות כיהן שלמה זיתוני (להלן: זיתוני). חברות אלה אינן צד להליך המשפטי שבפנינו, שכן לא נתבעו כלל על ידי המשיבה.
ג. זיתוני הוא שיצר את הקשר העסקי עם המשיבה בשמה של כרמל הדפסות והוא אשר הציג את הצעותיה. במהלך המשא-ומתן הציג זיתוני - כך לטענת המשיבה - את יצהרי כבעל הון עתיר נכסים, אשר יהיה אחראי לניהול ולמימון העסקי של כרמל הדפסות וידאג לפירעון התחייבויותיה.
ד. במהלך השנים 2000-1998 נהגה המשיבה לספק נייר לכרמל הדפסות ולעיתון. בתחילת שנת 1999 נקלעה כרמל הדפסות לקשיים כלכליים והחלו לחזור השיקים שנתנה למשיבה בתמורה לנייר שסופק. בהמשך שנה זו, הפך חשבון הבנק של כרמל הדפסות לחשבון מוגבל לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981. בשלב מסוים הגבלת החשבון הוסרה, אך זמן קצר לאחר מכן הוגבל החשבון בשנית על ידי בית המשפט. בעקבות האמור, החליפה כרמל הדפסות את השיקים שלה והעבירה למשיבים תחתם שיקים של חברת ספקטרום, בה משמש זיתוני כאחד מבעלי המניות.
ה. זמן קצר לאחר מכן הוטל עיקול על חשבונה של ספקטרום. על כן, שיקים אלו לא כובדו גם כן והם הוחלפו בחודש ינואר 2000 בשיקים של צפון העיר, בחתימתו של המו"ל - יצהרי. בחודשים ינואר-אפריל 2000 נפרע סך של 900,000 ש"ח מתוך השיקים שמסרה צפון העיר, המהווים את החוב עד לאותו היום. ואולם, לאחר שנפרעו חובות העבר, ביטל יצהרי את כל השיקים.
ההליך בבית המשפט המחוזי
2. בעקבות כשלון התמורה החלקי בעסקה, הוגשה על ידי המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד המערער ושתי חברות נוספות העוסקות בעמילות מכס ושילוח בינלאומי של מטענים - חברת מנטפילד (1983) בע"מ וחברת מנטפילד בע"מ, המערערות 3-2 בהליך שבפנינו (להלן : המערערות). לטענת המשיבה, שתי החברות פעלו כיחידה אחת ונוהלו אף הן על ידי המערער. כמו כן נטען, כי למעשה, המערערות הן אלו שהפעילו את בית הדפוס ועסקו בהוצאתו לאור של העיתון, וכי חשבי המערערות בדקו את חשבונותיהן של חברות קבוצת הדפוס, אישרו ביצוע תשלומים והכינו שיקים לתשלום בחתימתו הבלעדית של המערער.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל) קיבל את טענת המשיבה וקבע, כי בין המערערות לבין העיתון לא הייתה הפרדה אמיתית וכי הן פעלו בשיטה לפיה, בכל פעם שאחת החברות לא יכלה לשלם, לקחה על עצמה את תשלום החוב אחת החברות האחרות שהייתה יכולה לעמוד בתשלום. כל זאת, בניווטו של יצהרי שכיהן כמנהל בכולן. כמו כן, צוין שבין המערערות לחברות הדפוס התקיים "עירוב נכסים" שכן חלק מנכסי המערערות ונכסי דפוס כרמל נמצאים במקום אחד ומשמשים לענייני בית הדפוס.
לנוכח האמור, בית המשפט המחוזי בחן שלוש חלופות להטלת אחריות על המערערים: חיובם של יצהרי ושל המערערות מכוח אחריותם האישית לחוב כלפי המשיבה; הרמת מסך ההתאגדות של המערערות וחיוב המערער מכוח שליטתו בהן; חיוב המערערות מכוח היותן חלק מאשכול חברות.
אשר להרמת מסך ההתאגדות, בית המשפט פסק, כי אין מקום להחיל את דוקטרינת הרמת המסך במקרה דנן שכן, לא הוכח על ידי המשיבה כי יצהרי הנו בעל מניות במערערות. כל שעלה בידה של המשיבה להוכיח הוא שיצהרי הנו בעל מניות בחברת דפוס כרמל, שהייתה חלק מקבוצת חברות הדפוס, אך לא נתבעה על ידי המשיבה. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבה לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות של המערערות בהיותן חלק מאשכול חברות בשיתוף עם חברות הדפוס.
לעומת זאת, בית המשפט חייב את יצהרי ואת החברות המערערות לשאת בחובות המשיבה מכוח חבותם האישית לכיסוי חובותיהן של חברות הדפוס, אף על פי שהם לא היו צד ישיר לעסקה נשוא הערעור. בית המשפט המחוזי מצא, כי לא הייתה הפרדה בין החברות - כל אימת שאחת מהחברות אותן ניהל יצהרי, או היה בעל מניות בהן, צברה חובות והפעלתה לא התאפשרה עוד, הייתה נכנסת לתמונה "חברה נקייה", חסרת חובות, אשר הייתה מושא לזכויות קבלת כספים מבנקים או קבלת נייר, תוך פתיחת דף חדש לכאורה ביחסיה עם העומדים מולה. לפיכך, נקבע, כי יצהרי עשה שימוש לרעה במושג האישיות המשפטית הנפרדת כאשר פעל בשיטה של ריקון חברה מתוכן, תוך החלפתה בחברה אחרת וזאת כדי להימלט מזיהוי מקור החוב. מעשיו אלה, כך נקבע, עלו כדי "רשלנות ומצג מטעה בניהול ענייני החברה". אשר למערערות, קבע בית המשפט המחוזי כי אלו נטלו על עצמן, מיוזמתן ומרצונן, לשאת בחיובי חברות הדפוס כלפי המשיבה ולכן חייב גם אותן בחיוב אישי לשאת בחוב כלפי המשיבה.
טענות הצדדים בערעורים שבפנינו
3. לטענת יצהרי והחברות המערערות, שגה בית המשפט המחוזי בהטילו עליהם לשאת בחיוב שנוצר בעסקה לה לא היו הם צד. יצהרי טוען, כי הוא סירב לערוב לפירעון החוב באופן מפורש ולמרות סירובו בחרה המשיבה להמשיך בהתקשרות. כמו כן, טוען יצהרי כי עשה כל שביכולתו כדי לפרוע את החוב, לרבות פירעון סך של 900,000 ש"ח מכלל החוב כלפי המשיבה, ובודאי שלא נהג באופן שיש בו משום מרמה או מצג שווא. אשר לחברות המערערות, לטענתן, הן קיימו קשר עסקי עם דפוס כרמל ועם צפון העיר - קשר שבמסגרתו נתנו המערערות מימון עסקי, בדומה למימון שנתנו ללקוחות אחרים שלהן, ולכן בית המשפט המחוזי בפסק דינו הפך את המערערות מנושות, שניסו להגן על כספן, לחייבות כלפי נושים אחרים. הטלת החבות לשאת בפרעון החוב לא נתמכת, לטענתן, בתשתית ראייתית המצביעה על כך שהן בחרו ליטול על עצמן את החוב מרצונן.
4. לטענת המשיבה, המערערים נהגו בדרך של ניהול חברות "דמה" ריקות מתוכן כלכלי שהיו מושא לזכויות בלבד ולא לחובות ולהתחייבויות עצמאיות. כמו כן, נטען שהמערערות מבקשות לערער על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, בלא שהוכיחו כי מדובר בקביעות שהן מופרכות ובלתי סבירות. בנוסף, המשיבה הגישה ערעור שכנגד במסגרתו ביקשה לשנות את שיעור הריבית שפסק בית המשפט המחוזי על הסכום בו חויבו המערערים. כן נתבקש בית המשפט להגדיל את סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובת המשיבה בבית המשפט המחוזי.
דיון