רת"ק
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
9674-07-11
02/10/2011
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
"ילדונים" -חנות בגדי ילדים
עו"ד אליעזר צוקרמן
|
הנתבע:
יפעת רווה
|
| החלטה |
האם סירוב מוכר למכור טובין המסומן בתג במחיר מסוים, בטענה כי המחיר גבוה יותר, מהווה עוולה על פי הדין
? זו השאלה המתעוררת בהליך זה.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת מ' אביב), מיום 22.6.11 בת"ק 46453-11-10, על פיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,500 ש"ח כפיצוי בגין דרישתה מהמשיבה לשלם סך של 220 מ"ר בעבור זוג נעלים, שעה שהמחיר הרשום בתג היה בסך של 170 ש"ח.
לאחר שמיעת הצדדים בדיון לגופה של הבקשה, אני מחליט לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לאחר ששוכנעתי שזכותם של בעלי הדין לא נפגעה.
פרשת הנעל
1. המבקשת הינה חנות לממכר בגדי ילדים בשם "ילדונים" ומנהלה, ירון צוקרמן, משפטן בהשכלתו, נכח אף בחלק מן הארועים נשוא הפרשה דכאן, והמבקשת מיוצגת בהליך כאן על ידי אביו של מנהלה, עו"ד אליעזר צוקרמן.
המשיבה, אף היא משפטנית בהשכלתה, בעלת רישיון לעריכת דין, חפצה לרכוש אצל המבקשת זוג נעליים, והמדבקה על התג הראתה מחיר של 170 ש"ח, אולם המבקשת סירבה למכור לה המוצר במחיר זה, ונדרש ממנה סך של 220 ש"ח, שכן זה המחיר שהמוצר נמכר בו. בסופו של יום המשיבה לא רכשה את המוצר באותו יום, אלא שבה לחנות למחרת ורכשה אותו במחיר של 220 ש"ח.
טיעוני המבקשת
2. למעשה העובדות הבסיסיות אינן במחלוקת, לרבות עובדות שבידיעת המבקשת בלבד, כגון העובדה שבכל הנעליים האחרות מן הסוג מושא הבקשה היו מדבקות בהן רשום 220 ש"ח, וזה המחיר שבאתר האינטרנט ונמכר אף בחנויות אחרות. במיוחד אין מחלוקת שעל הנעל הספציפית הזו היתה מדבקה של 170 ש"ח. המבקשת טוענת שהמדבקה "נדדה" לנעל דנן. המשיבה התלוננה במשרד התמ"ת, ולדברי מר צוקרמן, לאחר ליבון קצר התיק נסגר שם.
המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא לא נימק ולא פירש מה הוא אותו "דין" שהמבקשת לא פעלה לפיו. לטענתה, התבססות המשיבה על סעיף 31א(5) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: "
החוק") אינה יכולה לעמוד, באשר הוראת סעיף 17 (ב)(ד) לחוק באשר ל"מחירם בקופה" של הטובין נסובה על אותם בתי עסק שבהם קופות רושמות המצוידות בקורא בר-קוד, ובהן מחירים השונים לעיתים מהמחירים המצוינים על גבי הטובין.
כן טוענת היא כי המשיבה חזרה למחרת היום ורכשה את הטובין במחירם הנכון, ולפיכך מדובר בעסקה שונה.
בטיעון לפני נטען כי הואיל והמשיבה סמכה ידה על סעיף 31א(5) לחוק, הוא חל רק כאשר "
נקשרה עסקה", כלשון החוק, וביום "
האירוע" לא נמכר לה דבר. המבקשת, לשיטתה, אינה בגדר נותנת שירות אלא מוכרת.
טיעוני המשיבה
3. הטענה בדבר אי מכירת הנעלים באותו יום, וכי לא נקשרה עסקה לא נטענה בבית המשפט לתביעות קטנות ומועלית כאן לראשונה, וכן גם הטענה כי החוק לא חל בקופה רושמת. אשר לסגירת התיק בתמ"ת, טוענת המשיבה כי אין אמת בדבר ואף הציגה מכתב חתום על ידי הממונה על הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן בתמ"ת, מיום 18.7.11 לפיו התיק נמצא עדיין בחקירה.
סעיף 31א(5) מאשר לבית המשפט פסיקת סכום עד 10,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
לגופו של עניין, התג המציין מחיר היה מחובר לנעל שבתצוגה ולא לשום קופסה. רק לאחר שהיא הציגה את התג בבית המשפט, חזרה בה המבקשת מטענה זו.
דיון
4. בבית משפט קמא העידו המשיבה, גב' יפעת רווה ומר ירון צוקרמן מטעם הנתבעת דשם.
כן העיד מר צוקרמן:
"... במקרה הראשון היא לא קנתה את הנעל. אני לא מכחיש א האירוע הראשון שהתובעת ביקשה לרכוש אתה נעליים ב-170 ש"ח וסירבנו למכור לה משום שהמחיר הוא 220 ש"ח". (שם, 1).