עת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
|
19638-12-11
25/12/2011
|
בפני השופט:
1. זהבה בוסתן
2. צבי דותן
3. עירית וינברג נוטוביץ
|
| - נגד - |
התובע:
היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד איריס פמיליה - פוגל
|
הנתבע:
1. מחמוד תאיה (אסיר)
2. וועדת השחרורים
עו"ד שוורצברג
|
| החלטה |
העתירה שבפנינו מכוונת כנגד החלטת המשיבה 2 (להלן "ועדת השחרורים") מיום 7.12.11 אשר קבלה את בקשתו של המשיב 1 (להלן "המשיב") והורתה על שחרורו ממאסרו על תנאי.
1. המשיב מרצה עונש מאסר ראשון, בן 30 חודשים, בגין עבירת אינוס בנסיבות מחמירות, שהוטל עליו בת.פ.ח (מחוזי ת"א) 1020/07.
2. וועדת השחרורים הורתה על שחרורו של המשיב לאחר שקיימה בעניינו מספר דיונים (16.6.11, 14.7.11, 26.10.11 ו- 13.11.11) והוצגו בפניה חוות דעת של גורמי הטיפול; דו"ח סוציאלי ומספר חוות דעת של מב"ן.
3. מחוות דעת גורמי הטיפול עולה כי המשיב מועסק, נמצא בסבב חופשות, תפקודו בכלא תקין. הוא שולל רקע התמכרותי על אף שהיה בגילופין בעת ביצוע העבירה. במהלך מאסרו השתתף בפעילויות חינוך. הוצע לו להשתתף בטיפול במחלקה לעברייני מין אך הוא סרב משום אורכו של הטיפול - שנתיים, ובשל הריחוק הגיאוגרפי ממשפחתו.
התרשמות גורמי הטיפול היתה מבחור צעיר אשר מביע חרטה על מעשיו, מבין את חומרתם, אך מתקשה להסביר נסיבות מעשיו מעבר לעובדה שהיה בגילופין.
המשיב הופנה לרש"א וביקש לגבש תכנית טיפול בקהילה אך לא ידע להצביע באיזה טיפול מעוניין. לא הוכנה עבורו תוכנית מאחר ואין רכז רש"א באזור מגוריו.
4. מחוות דעת מב"ן (מיום 30.6.11) עולה כי המשיב ממזער את העבירות, מכחיש את עבירת האינוס בה הורשע, משליך את האחריות על שתיית האלכוהול ואינו סבור כי קיימת בעיה בתחום המיני מאחר ואינו צורך אלכוהול.
עוד עולה מחוות דעת מב"ן כי המאסר מהווה עבורו גורם מרתיע. יחד עם זאת, הוא אינו מודע לטעויות החשיבה שהובילו אותו לביצוע העבירה ומייחס לעצמו אחריות פחותה מאשר לשותפו לעבירה. המשיב התקשה להביע אמפטיה כלפי הקורבן. הערכת המסוכנות נקבעה כבינונית-נמוכה.
מחוות דעת מב"ן נוספת (מיום 23.10.11), שהוכנה לאחר שהועברה לעיונה תכנית שיקומית פשטית (של הגב' חיה היכל) נקבע:
"מסוכנותו המינית של האסיר הינה נמוכה-בינונית. במידה והנבדק ישתף פעולה ויעמוד בתנאי התכנית המוצעת, ובמידה והתכנית תפוקח על ידי הרשות לשיקום האסיר ועל ידי כב' וועדת השחרורים, להערכתי יש בה כדי לענות על צרכיו... ולהפחית את מסוכנותו המינית לנמוכה".
5. וועדת השחרורים ביקשה לקבל את התייחסות רש"א לאפשרות שהתכנית הטיפולית תפוקח על ידה, כהמלצת מב"ן, אך היתה ערה לאפשרות כי לא ניתן יהיה לפקח על התכנית הטיפולית על ידי רש"א ועל כן הוסיפה בשולי החלטתה:
"במידה ורש"א לא תוכל לפקח על האסיר ותיתן תשובתה בכתב, תועבר תשובה זו למב"ן לצורך הערכה מחודשת בהעדר גורם פקוח כבקשתה".
רש"א הודיעה לוועדת השחרורים כי אינה עובדת עם גורמים פרטיים ואינה מפקחת על תכניות פרטיות.
6. עם קבלת תשובת רש"א, ובהמשך להחלטתה הקודמת של וועדת השחרורים ואף מתוך שסברה כי חוו"ד מב"ן, בהיותה חוו"ד סטטוטורית שהוכנה על ידי אנשי מקצוע, מהווה שיקול משמעותי בשיקולי הוועדה לשחרורו המוקדם של אסיר, כמצוות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001, ביקשה וועדת השחרורים כי מב"ן תחווה דעתה אם ניתן להסתפק בתכנית הפרטית המוצעת, בפקוח וועדת השחרורים ללא פיקוח רש"א, כדי לקבוע שמסוכנותו של המשיב היא נמוכה-בינונית ובאם ניתן לשחררו.
7. מב"ן הגישה חוות דעת מעודכנת (מיום 20.11.11) וחיוותה שוב את דעתה לגבי מסוכנותו של המשיב באם ישוחרר. וכך נאמר בחוות הדעת:
"שילובם של גורמי הסיכון הסטאטיים, גורמי הסיכון הדינמיים, המבוססים על הספרות המקצועית בתחום הערכת המסוכנות המינית וההתרשמות הקלינית, מצביעים על כך שרמת המסוכנות המינית הפוטנציאלית הנשקפת מן הנבדק (המשיבו) הינה נמוכה-בינונית. הרושם שיש בתכנית המוצעת מענה לצרכיו הקרימינוגניים של הנבדק לתקופת שחרורו ברשיון. על אף שקיימת עדיפות לפיקוח של רש"א על התכנית כגורם מפקח נוסף לוועדת השחרורים, מדובר במי שניהל את משפטו במשך שנתיים וחצי ללא הפרות כלשהן, תקופת שחרורו ברשיון הינה כ- 5 חודשים. לאור זאת, להערכתי קיים יתרון בשחרורו למסגרת הטיפולית שהוצעה מאשר בסיום מאסרו ללא כל התערבות טיפולית.
לאור האמור לעיל, הרושם כי יש בתכנית בכדי לענות על צרכיו הקרימינוגניים של הנבדק, לשמש כגורם מטפל ומפקח עבורו בתקופת שחרורו ברשיון, ולהפחית את מסוכנותו המינית לנמוכה".
8. וועדת השחרורים הורתה על שחרורו של המשיב על תנאי תוך ששבה וציינה בהחלטתה כי היא נותנת לחוו"ד מב"ן משקל רב בבוחנה אם המשיב ראוי לשחרור ואם שחרורו לא יפגע בבטחון הצבור.
עוד ציינה וועדת השחרורים כי בשיקוליה התחשבה בעובדה כי זהו מאסרו הראשון של המשיב, התנהגותו בכלא תקינה ויש מקום עבודה שמוכן לקלוט אותו. הוא הגיש תכנית שיקומית מטעם הגב' חיה היכל שנתמכה על ידי מב"ן. המשיב הודה בביצוע העבירה, הביע חרטה והופנה לרש"א לצורך הכנת תכנית ומשהסתבר שאין במקום מגוריו, קלנסוואה, רכז רש"א, פנה להכנת תכנית שיקום פרטית.